בשנים האחרונות… כל פעם שמגיעים ימי בין המצרים.. המגידים עסוקים בלנזוף בנו על זה שאנחנו כ"כ מנותקים… כ"כ לא מחוברים לבית המקדש… כל אחד מאיתנו עסוק בתוכניות לבין הזמנים… או להעביר שירי ווקאלי בנגן ולהתלונן למה אסור להתקלח…
וטוב שיש מי שמעורר אותנו על כך… אבל מותר לנו לדון את עצמנו לכף זכות…
אנחנו נמצאים כעת בתקופה מאוד מאוד מוזרה בתולדות עם ישראל!!! תקופה שלא הייתה מאז חורבן הבית. מה כ"כ מוזר בתקופה הזו??
אנחנו נמצאים במצב מוזר כזה שיש הכל!!!! ואין כלום!!!
מילא היינו זרוקים אי שם באירופה… מילא היינו נרדפים ע"י הגויים.. אוי אוי… הספיק לי כמה פעמים להיות אצל סבתא שלי ע"ה בתשעה באב… זה… זה היה נראה שם כמו… כמו תשעה באב… כי היא עברה שואה והיא חוותה במו עיניה את הזעקה הבט משמים וראה כי היינו לעג וקלס בגוים נחשבנו כצאן לטבח יובל להרוג ולאבד למכה ולחרפה…
מילא היינו צריכים להילחם על היידישקייט שלנו… מילא היה מישהו משמעותי שהיה נלחם נגד הקדוש והיקר והיינו צריכים להתחבא ממנו… (לא כמו היום… שאתה צריך לרוץ להקשיב לתקשורת כדי להיעלב בכח על מה שהם קשקשו עליך… זו בדיחה… כל מי שמתבכיין היום שיש הסתה נגד היידישקייט.. שתהיה לי בריא… אתה לא מתבייש להתייחס לכל איזה משועמם שמאלני שעומד בצמתים עם דגל ישראל ואומר משפטים שהוא עצמו לא מצליח להשלים אותם… זה לא נקרא רדיפת דת. זה במקרה הגרוע כמו הרשלה שרץ מהר לשוק כדי לבדוק אם ח"ו מדברים עליו משהו..)
אין לך היום גלות ממשית שאתה יכול למשש אותה בידיים!! אנחנו כבר פה בארץ ישראל… היהדות פורחת ומשגשגת… איפה שאתה הולך אתה רואה מוסדות תורה מתנוססים לתפארה… קהילות קודש שבנויות מהמסד עד הטפחות… מגני ילדים, חדרים, ישיבות, סמינרים, כוללים, בתי מדרש עוצמתיים… הכל פורח… משגשג… ובעוצמה.
ופתאום אנחנו נוחתים לתשעה באב !!!! אתה קולט מה פה מוזר??
אני רוצה שתבין: לפני ששים שנה לא היה שכונת עזרת תורה בירושלים, גם לא נווה יעקב, בקושי מאה שערים… בכל המקומות השוקקי חיים האלו ראית גבעות שוממות… אם נלך עוד חמישים שנה אחורה… אין כלום!!! כל ירושלים… בני ברק… אשדוד… קרית ספר.. כלום!! והנה שאי סביב עינייך וראי כולם נקבצו באו לך… זה קרה!! עובדה שזה קרה!!! עמדתי פעם בתשעה באב… לא פחות ולא יותר בחלון של בית כנסת סאטמאר בעזרת תורה בירושלים.. הסתכלתי מהחלון… ואמרתי לעצמי: רגע… גם מהחלון של סאטמר רואים את המאה אלף חרדים שגרים בירושלים… זאת אומרת: כולנו מסכימים שקרה כאן משהו…
הכל פה בנוי !!! ותכל'ס… משהו פה חסר!! והמשהו הזה הוא כנראה לא רק משהו… אלא הוא העיקר!!! וזה מאוד מאוד מבלבל.. כי יש הכל ואין כלום…
אגב: כבר כתבתי כאן פעם… שכשאני מגיע לכותל ואני עושה קריעה… אני כמעט לא מצליח להתרגש כי הכותל כ"כ משופץ… אבל פעם אחת עשיתי קריעה מהכיוון של הר הצופים… אוהו… פה ממש בכיתי… כי.. כי לראשונה ראיתי את החורבן… אפילו הרגשתי לא נוח לעמוד שם כי זה מקום קצת מסוכן… הרגשתי קצת חורבן… פתאום הבנתי על מה הקריעה… רק לשבר את האוזן: שבת אחת נכבה לי משהו והייתי צריך גוי של שבת… במשך ארבע שעות חיפשתי גוי!!! השתגעתי… איפה אפשר להשיג גוי… פתאום תפסתי את עצמי… רבש"ע: סבתא שלי באירופה אף פעם לא הייתה צריכה לחפש גוי… הוא תמיד הגיע גם בלי שקראו לו… ואילו אני עומד פה בחיפה ומחפש גוי ארבע שעות.. מי האמין… תודה לך בורא עולם!!!! ופה אנחנו נמצאים… והכל בנוי… והכל מבוסס…
ובכל זאת משהו חסר!!! והמשהו הזה זה הכל!!!
אז בשורות הספורות האלו אי אפשר לפתוח את כל הנושא… אבל לא על זה באתי… אני באתי במאמר הזה במטרה אחת… שקודם נבין את עצמנו!!! שנבין מה הקושי שלנו… פעם היה הרבה יותר קל למשש את הגלות… היה הרבה יותר קל לבכות בתשעה באב… כי הגוי עמד לך מול הפרצוף… והגלות זעקה מכל פינה… אבל בדור האחרון… הגענו לגרעין הקשה!!! הגענו למקום הכי הכי פנימי… הגענו לשלב הזה שכביכול יש הכל… ואנחנו כבר פה, והכל מוכן… ובכל זאת משהו חסר!!! וקדימה… עכשיו הגענו ללב הנקודה!!! כעת תבין מה בכל זאת חסר…הבנת מה באתי לומר??
במקום לשקוע במצפון וברגשות אשמה למה אנחנו לא מתאבלים… או לחילופין לחפש בכח מתחת הריצפה את הצרות והיסורים והשמד שעוברים עלינו פה בארץ ישראל… לא!! חבל!! אסור להמעיט בחסדיו של מקום!!! אסור להתעלם מהגן עדן עלי אדמות שאנחנו חיים בו כיום… (מי שחולק על המשפט הזה. פרטים נוספים אצל מי שחווה גלות אמיתית) אדרבה!! בא ניקח את זה כאתגר… יש לנו באמת התמודדות חדשה שלא הייתה בדורות הקודמים!! ה' נותן בנו אימון ומצפה מאיתנו שנבין את משמעות הגלות מרובד הרבה יותר עמוק ופנימי… ממקום כזה שכל הפסוקים המזעזעים שאנחנו קוראים במגילת איכה… אנחנו לא פוגשים אותם כיום ובכל זאת יושבים על הריצפה כי על זה!! על זה היה דווה ליבנו… על הר ציון ששמם… כן… בא ניקח את זה כמחמאה… ה' מצפה מהדור שלנו לעומקים שכאלו… שנהיה מסוגלים לחיות בתוך ירושלים הפורחת והמלבלבת שכבר ישבו זקנים וזקנות ברחובותיה וילדים וילדות משחקים בגינותיה ובכל זאת יש משהו עמוק עמוק שחסר!!!
והמשהו העמוק הזה שחסר… הוא משהו שלא קל לעלות עליו!!! זה לא משהו שמתיישבים על הרצפה והעיניים מתחילות לשגר דמעות ללא הפוגה… לא!! זה משהו שצריך עומק ופנימיות להבין אותו… לסבתא שלי היה קל לבכות… נעבאך… אם הייתי סוחב איתי אלפית מהמחזות שהיא סחבה איתה הייתי בוכה הרבה יותר… אז זהו!! שה' שם אותי בדור של המציאות המדומה והבינה מלאכותית… בשיא שיא הרדידות הקיימת… ומתוך הרדידות הזו הוא מצפה מאיתנו להבין עומק של הכרה בחסר שאפילו מסבתא שלי הוא לא ציפה… אז במקום לשקוע ברגשות אשמה… בא ניקח את זה כמחמאה… בא ניקח קרדיט על המשימה הלא פשוטה שה' הטיל עלינו!!! ה' פונה אלינו: בני היקרים: תבינו מה חסר למרות הכל… תסתכלו על ירושלים המקסימה… ותבינו איפה בכ"ז עיר האלוקים מושפלת עד שאול תחתיה… שאני אהיה חסר לכם בתוך כל המילק שייק הזה..
זה לא פשוט!!! זה לא מהדברים הקלים!!! רק מי שמתמודד עם כמויות כאלו של רדידות… רק ממנו הקב"ה יכול לצפות לכאלו עומקים… תחזור על המשפט הזה עוד פעם… תבין אותו…
(מתוך עלון 'אז נדברו' דברים תשפ"ג)
זו הגלות. להתאבל כל כך שאין לנו כוונה ראויה
כשלא היה כלום הייתה מסירות נפש על המעשים, בזמן שפע המסירות צריכה להנות על הכוונה, רק לכבוד השם, אמן שיעזרנו על כך…. זו הדרך לדבוק בו בליבותינו