מי שהיה פעם בלונדון, בפרט באזור של סטמפורד היל, מכיר בוודאי את הרבני החסיד המלא מתיקות בנן של קדושים הגה"צ רבי לייבל סטמפל שליט"א, נכדו של הרבי הקדוש בעל הקדושת ציון הי"ד זצוק"ל.
פעם כשביקר רבי לייבל שליט"א אצל הגאון האדיר שר התורה הרב מטשעבין זצוק"ל, אמר לו הגאון מטשעבין: "בוודאי שמעת הרבה אותות ומופתים מזקנך הרבי הקדושת ציון זצוק"ל, אספר לך סיפור מופת שקרה עמי שבוודאי עדיין לא שמעת אותו.
באותה תקופה שזקנך הרבי התגורר בעיירה טשעבין, חיתנתי את בני והזמנתי אותו להשתתף בסעודת שבע ברכות שעשיתי בביתי. זקנך הגיע לשבע ברכות ביחד עם אביך – חתנו רבי משה הי"ד, ועם קבוצת חסידים. באמצע הסעודה הוציא זקנך מספר מטבעות מכיסו וביקש מאביך לשלוח את אחד הבחורים לרכוש בקבוקי בירה עבור השמחה.
כששמעתי את דבריו תמהתי מאוד ושאלתי אותו: הלא אני הוא בעל השמחה, והבאתי משקה לרוב, ולמה הוא צריך להוציא מכיסו הוצאות עבור שתיה נוספת? והרבי השיב לי: הלא הוא תוספות מפורש שהאורח קונה משקה עבור בני הבית.
אני מיד הגבתי: אני לא זוכר איפה יש כזה תוספות. אבל זקנך לא הגיב כלום, וכשהביאו את המשקה הניחו על השולחן עבור המשתתפים.
לאחר זמן, כשלמדתי את מסכת כתובות והגעתי לדף נ"ז ע"ב, ראיתי שהתוספות שם (ד"ה השתא) כותבים "שדרך האכסנאי להשקות לבני הבית כדי למצוא חן בעיניהם". נדהמתי, נוכחתי לדעת שלא רק שזקנך צדק בדבריו, אלא שאף לא ענה לי כלום, שמא אתבייש בדברי הנחרצים.
אחרי שנים, כשלמדתי את הגמרא הזאת עם התלמידים, סיפרתי להם את כל הסיפור, והסברתי להם את מדרגתו הגבוהה של הרבי זצוק"ל שישב בשקט במקום להראות לכולם שהוא זה שצדק…
כשסיים מרן הטשעבינער רב את הסיפור, הוסיף ואמר לרבי לייבל שליט"א: "די דאזיגע מדריגה איז ביי מיר פיל חשוב'ער ווי אלע אותות ומופתים" – מדרגה זו, חשובה אצלי יותר מכל האותות והמופתים…
(הרה"ג רבי אברהם ישעיה קובלסקי שליט"א, גיליון 'מתיקות הדף היומי')