- המשתמטים מחיוב קריעה על מקום המקדש ועושים תחבולות שונות להיפטר מזה, אינו מנהג ותיקים, ודברי הש"ס והשו"ע סימן תקס"א מטפחים על פניהם[1].
- יש מהפוסקים שסוברים שהמקנה את בגדו לאחֵר כדי להיפטר מהקריעה אינו מועיל, ולכו"ע אין ראוי לעשות כן.
- חיוב הקריעה הוא רק כאשר בין ראיה לראיה עברו ל' יום[2]. ואם ראה בשבת או בשאר ימים הפטורים מקריעה, ואח"כ תוך ל' יום ראה ביום חול אינו צריך לקרוע.
- הרואה מקום המקדש חייב בקריעה[3]. החיוב במקום המקדש הוא כשרואה את כיפת המסגד[4]. ויש פוסקים שהחיוב חל כבר בראיית הכותל[5], והסטייפלר קרע כשראה הכותל והכיפה[6].
- כשמגיע לכותל קורע גם על מקום המקדש וגם על ירושלים[7].
- הקריעה נעשית במעומד ובידיו[8]. ויכול להתחיל בכלי ולהמשיך ביד. וקורע משפת הבגד לכתחילה בצד שמאל[9], ואם אי אפשר יכול גם בצד ימין[10], שיעור הקריעה הוא טפח[11] כנגד הלב, לגובה הבגד ולא לרוחבו[12].
- לדעת הרמ"א הקריעה בבגד העליון הוא גם כאשר לבוש חליפה. ולכך כשאינו חפץ לקורעה, יוריד את החליפה ויקרע את החולצה[13].
- אפשר להשתמש מספר פעמים באותו בגד לקרוע בו, כשבכל פעם ירחיק בבגד שיעור ג' אצבעות ממקום הקריעה הקודם ויקרע שם.
מתוך חוברת 'הלכות שכיחות לנופשים בימי בין הזמנים' מאת הג"ר דוד שרייבר שליט"א.
ניתן להשיג במייל [email protected]
[1] שבה"ל ח"ז סימן ע"ח, ובספר קרא עלי מועד הביא מהגרח"ק שעדיף לא ללכת לכותל מאשר לקחת מאחר את בגדו ולהפטר מקריעה.
[2] שו"ע סימן תקס"א ס"ה.
[3] שו"ע שם סעיף ב, [אג"מ או"ח ח"ה סימן ל"ז א].
[4] ב"ח ופאת השולחן.
[5] הר הקודש בשם מהרי"ל דיסקין.
[6] ארחות רבינו ח"ב עמוד קמ"ח.
[7] ויוצא ידי שניהם, מאחר ויש חיוב קריעה נפרד על ירושלים הקפיד הסטייפלר זיע"א שלא לראות את חומות ירושלים עד שהגיע לכותל.
[8] שו"ע סעיף ד. ויש מקילין בזה לקרוע בכלי כדין שאר קרוביו. וכעי"ז בכף החיים סקכ"א.
[9] מ"ב סקי"ג.
[10] פוסקים, הר הקודש.
[11] שו"ע או"ח סימן תקס"א ויו"ד סימן ש"מ.
[12] חכמ"א כלל קנ"ב דין ב.
[13] גליון מהרש"א סימן ש"מ סעיף ז.