יוחנן וסרמן
"ויהי בבוקר והנה היא לאה" (כ"ט, כ"ה)
אחד מבאי ביתו הקבועים של מרן הגרא"יל שטיינמן זצ"ל, היה הג"ר משה סחייק שליט"א, מחבר ספרי 'מזקנים אתבונן' ושאר ספרים המבוססים רובם ככולם על מה ששמע ולמד מפיו של מרן הגראי"ל זצ"ל.
בשיחה שקיימנו עם הרב סחייק שליט"א ביקשנו לשמוע מפיו על סודה של השמחה המיוחדת שתמיד שרתה על פניו של מרן זצ"ל. ואכן, הרב סחייק נענה לשאלתנו והשיב בצרור עובדות, סיפורים ואמרות ששמע וראה אצל מרן זצ"ל, בהקשר לנושא זה.
"אין ספק שהשמחה היתה מאפיין מאוד מאוד ברור אצל רבינו", הוא מאשר, "בכל פעם שראית אותו, העיניים שלו היו זורחות מאושר, על פניו נחה הבעת פנים של שמחה. לא זו בלבד, אלא גם אנשים שבאו בצל קורתו, הרגישו שהשמחה מתפשטת בלבם. כל מי שיצא מהבית, היה יוצא עם חיוך.
"זה המקום לציין שלא תמיד יכלו לראות את זה. לפני שעלה להנהגה, היה מרן זצ"ל מסתיר מאוד את השמחה שלו. כמובן שהיתה לו שמחה גדולה בקיום המצוות מגיל צעיר מאוד. הרי פעם כשהיה ראש ישיבה צעיר יחסית הגיע לסטייפלער, ודיבר איתו על זה שחייבים לעשות משהו כדי להכניס לרבים את המושג של שמחה בקיום המצוות. בעקבות אותה שיחה עם הסטייפלער הוא גם הדפיס מחדש את הספר 'אור השנים' שעוסק בנושא זה של קיום המצווה מתוך התרגשות ואהבת ה', וכתב מכתב כהקדמה נוספת לספר שבו הוא כותב שהרי עיקר עסק היהודי מבוקר ועד ליל בקיום המצוות, ומאחר וצריכים לקיים מצוות בהתרגשות, יוצא שאם עושה המצות בלא שמחה יש חוסר ולכן וחייבים להשקיע בזה, ומי שמשקיע בזה יכול להתרומם עד מאוד.
בהקשר זה נציין, כי רבינו סיפר שהוא סיכם עם הסטייפלער שרבינו יעסוק בהדפסת הספר והסטייפלער יכתוב הקדמה על נחיצות הלימוד בו. לבסוף כתב רבינו הקדמה משלו וכשבא לסטייפלער שיכתוב גם הוא הקדמה כפי שסיכמו אמר לו הסטייפלער, שההקדמה הזאת כל כך טובה שאין צורך להוסיף עליה כלום…
"אבל כלפי חוץ לא יכלו כל כך לראות את השמחה הזאת. שמעתי מבנו מרן הגאון רבי שרגא שטיינמן, שהוא מספר שאחרי שאביו זצ"ל עלה להנהגה, הוא ראה תמונה שלו כשהוא צוחק, הוא ניגש עם התמונה לאמו ע"ה, ואמר לה "אמא תראי! אבא צוחק!", וכך עמדו שניהם כלא מאמינים, איך ייתכן שאבא צוחק, הוא הרי אף פעם לא ראינו שצוחק. מקטנות ראינו שהוא מאושר תמיד אבל לצחוק? הוא הסתיר את השמחה הפנימית העצומה שהיתה בו.
"אני זוכר שפעם בא הרב שטיינמן לשאת דברים בישיבה קטנה בה למדו הילדים שלי. הם סיפרו שחלק מהבחורים פחדו לשבת או לעמוד בפני הרב שטיינמן, כי חששו שהוא יראה את העבירות שלהם. היה פחד של ממש מפניו.
"כמו כן אני זוכר תקופה שבה הוא היה מתפלל שחרית במניין ותיקין שהיה בכולל הלפרין, ומנהגו באותה עת היה שבחזרת הש"ץ הוא היה מסתובב ופניו אל הציבור, והיה סוקר במבטו כל אחד ואחד מהמתפללים באופן פרטני. יכלו להרגיש אז בחוש, איך שברגע שהוא היה נותן עיניו באדם, היה חולף באותו אחד רעד, למרן היה מבט חודר ומטיל מורא.
"אבל אחרי שעלה להנהגה, הוא כנראה הבין ברוחב דעתו שמנהיג של כלל הציבור צריך להתנהג אחרת, ומיני אז הוא היה הרבה יותר חייכן ולבבי, והשמחה הפנימית שלו פרצה החוצה ונגלתה לעין כל".
אתה מוכרח לשמוח
"פעם דיברנו עם מרן על הנושא של שמחה בקיום המצוות, ושאלנו אותו. הרי יש נידון בפוסקים, מה קורה אם יורד גשם בלילה הראשון של סוכות, אחד יש לו גג לכסות את הסוכה והוא אכן מכסה אותה, והשני אין לו גג והגשם מרטיב אותה. אחרי שהגשם פוסק, בלילה הראשון צריך זה שהסוכה שלו רטובה והסכך שלו עדיין מטפטף, ללכת לאכול בסוכת חברו שהיא יבשה ובה לא מטפטפים המים.
"דנים הפוסקים בשאלה אם עליו לברך על הסוכה הזאת או לא, כי הרי השמחה אינה שלמה, מאחר והוא נאלץ לגלות לסוכתו של החבר.
"אומר ה'חיי אדם' והביאו המ"ב סימן תר"מ ס"ק –כ"ז, שאמנם יש בעיה לברך, אבל בכל אופן, מי שהוא בעל נפש יתעלה מעל כל המחשבות הללו, ויביא את עצמו לידי שמחה למרות שהוא נמצא בסוכה של מישהו אחר – ואז יברך…
"שאלנו את מרן, האם אפשר לומר את אותו הדבר גם על מצוות אחרות. האם כל מצוה שאדם רוצה לשמוח הוא יכול לחייב עצמו לשמוח, גם כשלפעמים המצווה באה בקושי רב, קושי פיזי ונפשי, איך אפשר לשמוח?
"ענה לנו מרן בשאלה מאוד פשוטה: אם יבוא אליך מאן דהו וישאל אותך אם אתה רוצה לקבל סטירת לחי. מה תענה?". כמובן שכולנו אמרנו פה אחד שאף אחד אינו מעוניין לקבל סטירה.
"ואם אותו אדם מתברר כמיליונר גדול, והוא מבטיח לתת לכם סכום של מיליון דולר עבור הסטירה, מה אתם אומרים, תסכימו? בוודאי שכן, ולא עוד אתם תשאלו אותו אם אפשר אולי לקבל שתי סטירות ולקבל שני מיליון דולרים…
"למה? כי יתברר לכם שהסטירה אומנם כואבת וגם משפילה, אבל התמורה שמגיעה בעקבותיה מצדיקה את הכאב וההשפלה עשרת מונים.
"כך צריך האדם לחשוב על כל מצווה שהוא מקיים. זה קשה? נכון! אבל אתה מקבל על זה מיליון דולר! איך אפשר שלא לשמוח?
"בהזדמנות אחרת הזכיר מרן זצ"ל את דברי החובת הלבבות שאומר, שאין בעולם הזה שום פעולה שאינה בגדר של מצוה או חלילה עבירה. אין אמצע, כל פעולה אם היא נעשית לשם שמים היא מצוה ואם חלילה היא נעשית שלא לשם שמים או שלא כהלכה, היא עבירה.
"ומאחר שאחד הפרטים בקיום המצווה הוא לקיים אותה בשמחה, ממילא מגיע האדם מכך שהוא ישמח כל היום כולו…
"לאחר מכן אמר מרן שזאת דרגה גבוה ולאו כל אדם זוכה להחזיק בהרגשה הזאת שכל מעשיו הם מצוה ולשמוח בהם, ולכן העצה לאנשים שלא זוכים לכך היא לחזק בלב את ההרגשה שהקב"ה בחר בנו מכל העמים, וההרגשה הזאת שאני מיוחד והקב"ה בחר בי באופן אישי לעבוד אותו ולשרת אותו, זה דבר שצריך לשמח מאוד את האדם.
"שאל אחד הנוכחים, אבל הרי הקב"ה לא בחר רק בי, הוא בחר בכל העם היהודי יש עוד מיליוני אנשים כמוני.
"השיב לו מרן זצ"ל: ומה בכך, וכי עינך צרה בשל אחרים. הקב"ה בחר בך באופן אישי ובחר גם בהם, אתה צריך לשמוח וגם הם צריכים לשמוח".
רפואה פלאית
"את הדברים הללו", ממשיך הרב סחייק לספר, הדפסתי בעבר בספר שכתבתי על חג הסוכות במשנתו של מרן זצ"ל.
"לאחר שהספר התפרסם, התקשר אלי הרה"ג ר' יעקב פוזן, מהוצאת הספרים 'יפה נוף', וסיפר לי סיפור יפה.
"את הווארט הזה של הרב שטיינמן, כתבתי לפני כמה שנים בהגדה של פסח מדברי הרב שטינמן בשם 'בצלו חמדתי'…" הוא מספר, "באותה העת נסעתי לבית החולים קפלן ברחובות, לבקר חבר ששכב מאושפז ועבר בדיקות רבות.
"הגעתי אליו ושאלתי אותו למה הוא התאשפז ומה קרה לו… השיב לי היהודי שהוא לא יכול להזיז את הרגליים. עשו לו בדיקות ולא מוצאים כלום, בדקו עוד כיוונים לקחו ביופסיות, עשו MRI אין לרופאים שום הסבר למה הוא לא יכול להזיז את הרגליים רח"ל…
"השתתפתי בצערו, איחלתי לו החלמה ונתתי לו במתנה את הספר החדש שהדפסתי, ההגדה של פסח החדשה…
"אחרי שבועיים אני רואה את היהודי הזה מהלך ברחובה של עיר כאחד האדם… שאלתי אותו, תגיד לי, ידידי מה זה? הצליחו למצוא את הבעיה סוף סוף? פתרו את הבעיה???
"סיפר לי החבר דבר פלא. הוא אמר לי שהוא שכב בבית החולים וקרא את ההגדה של פסח שהבאתי לו עם כל הווארטים והסיפורים, והנה הוא הגיע לווארט הזה של הרב שטיינמן שאומר שיהודי צריך תמיד לשמוח, ויכול אפילו להכריח את עצמו לשמוח כפי שביאר עם המשל על הסטירה.
"הוא חשב לעצמו, הרי אני שוכב בבית החולים לא יכול לזוז, קשה לי להתרכז אני לא יכול ללמוד, אבל לשמוח אני יכול… כך הוא התחיל פשוט להשקיע מחשבה בזה ולשמוח בעצם היותו יהודי שזוכה לעשות את רצון הבורא…
"וראה זה פלא, אט אט החלה התחושה לחזור לרגליים שלו, הוא התחיל להניע אותם, ובתוך ימים כבר הצליח ללכת. הרופאים אמרו לו שילך הביתה. אין להם כבר מה לעשות איתו בבית החולים, ולמרות שהם מאוד היו רוצים לדעת מה קרה כאן, הם מבינים שהפעם הם יישארו כנראה עם שאלה שאין עליה תשובה… מסתבר שהשמחה עצמה היא זאת שריפאה אותו. הפלא ופלא".
מלך ליום אחד
"בהקשר זה מספר לנו הרב סחייק את הסיפור הבא, אותו זכה לשמוע כמה פעמים מפיו של מרן הגראי"ל בעצמו, וכך היה מרן מספר…
"לפני כארבע מאות שנה, היה בפולין יהודי בשם ר' שאול וואהל. הוא היה תלמיד חכם מובהק וירא שמים גדול, ובשלב כלשהו הוא החליט להשתלם בחכמת הקבלה, ולשם כך נסע לאיטליה שהיתה אז מרכז רוחני גדול מאוד וחיו בה גדולי המקובלים.
"פולין עצמה היתה אז מדינה מאוד מפגרת, רוב האוכלוסיה שלה היתה נבערת מדעת, ולכן כל האצילים הפולניים ומי שהיתה בידו יכולת, היה שולח את הילדים שלו לאיטליה כדי לרכוש השכלה.
"כך קרה שבעודו באיטליה פגש ר' שאול וואהל כמה אצילים פולניים, התפתחה ביניהם שיחה ומאז הוא התחבב עליהם מאוד והיה לאחד מידיהם כשהוא שקוע בעולמו שלו בלימוד התורה והם בעולמם שלהם. הוא שמר על הקשר מתוך הבנה שביום מן הימים יוכל להשתמש בקשרים אלו לטובת העם היהודי.
"ויהי היום, אחרי שנים, אירע שמת הקיסר הפולני, והיה צורך למנות מלך חדש, שכן החוק באותם ימים קבע שמיד עם מותו של המלך ימנו אחר תחתיו
"הבעיה היתה שהתפתח ויכוח בין קבוצות שונות של אצילים ובעלי שררה, אלו טענו שצריך למנות מלך כזה ואלו טענו שדווקא אחד אחר יותר מתאים לתפקיד, ומאחר והתקשו להגיע להסכם הציעו לדחות את מינוי המלך למחרת היום.
"אולם החוק שם חייב שלא יעבור לילה בלי שיהיה מלך בארץ פולין. ולכן החליטו למנות מלך זמני. עם זאת, הם הבינו טוב מאוד שכל אחד מהם שיתמנה לתפקיד באופן זמני, יקבל באותו הרגע את כל סמכויות המלוכה לידיו, ואף אחד לא יוכל לחייב אותו להתפטר, ולכן חיפשו מישהו נאמן שלא יבגוד בהם, ומצאו את ר' שאול וואהל שרבים מהאצילים הכירו אותו וסמכו עליו, וגם העובדה שהוא היה יהודי הרגיעה אותם, כי הם הבינו שיהודי לא יוכל להשתלט על פולין כולה ולמלוך בה נגד רצון כל האצילים הפולניים..
"וכך הפך ר' שאול למלך פולין למשך יום אחד ולכן מאז קראו לו ווהאל דהיינו שר ומלך. האגדה מספרת שבאותו הלילה הוא עבר על ספר החוקים של פולין, ותיקן את כל הסעיפים שהיו נגועים באנטישמיות קשה, וכך למעשה סייע רבות לבני עמו היהודים מתוקף מעמדו כמלך, כשהשינויים הללו נשארו גם אחרי שהוא התפטר מהתפקיד.
"מרן הגראי"ל היה אומר, אמנם הקרבה לגויים יכולה להניב תועלת לביטול גזירות וכדו', אך 'אליה וקוץ בה', היא יכולה גם להיות מאוד מסוכנת, וכך אירע לר' שאול שהוא נקלע לבעיה גדולה מאוד.
"ביום מן הימים המלך קרא לו ועל פניו נהרה של שמחה… "חשבתי על רעיון נפלא" אמר המלך, "ואין לי שום ספק שאתה תהיה מאושר כשתשמע עליו. אני חושב להשתדך איתך. הבת שלי והבן שלך שידוך מושלם. בתי כלילת המעלות, היא נסיכה אמתית, והבן שלך הרי הוא עלם צעיר, יפה תואר, משכיל מאוד ונעים הליכות. שידוך מושלם…
"הדיבור נעתק מפיו של ר' שאול. הוא שתק ולא אמר דבר, ומיהר לשוב לביתו בעודו מנסה לטכס עצה איך יוכל להימלט מפני הרעה מבלי לפגוע בכבודו של המלך ולחייב את ראשו למלכות.
"בצר לו החליט לעשות מעשה לחתן את בנו במהירות, עוד הערב, ומחר הוא יגיד למלך שבנו כבר נשוי לאשה.
"אבל היכן ימצא כלה מתאימה לבנו? הרי הוא כזה בחור מוכשר ומיוחס לא כל אחת מתאימה לו…
"לבסוף החליט לגשת לבית החולים המקומי, לחפש נערה יהודייה שסובלת ממחלה קשה, והנערה שתהיה חולה במחלה קשה וסופנית ל"ע, היא תהיה הכלה. כך הבן שלו יהיה נשוי, ובתוך זמן קצר יהפוך לאלמן ויוכל להתחתן ברוגע ובנחת בבוא העת והזמן המתאים…
"ניגשו לבית החולים, מצאו נערה שכל הרופאים נואשו מלהציל את חייה, ועשו חתונה קטנה וחפוזה, כשלאחריה חוזר החתן אל ביתו, והכלה הטרייה נשארת עם חוליה האחרון על המיטה בבית החולים.
"למחרת בבוקר ביקש ר' שאול להיפגש עם המלך, ואמר לו: "אדוני המלך ירום הודו, איני יודע איך אוכל לאכזב אותך, אבל הבן שלי כבר נשוי. אתמול נעתק הדיבור מפי כי לא ידעתי איך לומר לך את זה, כשאתה היית כל כך שמח מהרעיון המוצלח…".
"שמע הקיסר את הדברים, הוא אכן התאכזב מאוד, אבל הבין שהשידוך אינו בר ביצוע, ומיהר לוותר על הרעיון מבלי שייעלב או ייפגע מהסירוב של ר' שאול".
שידוך משמים
"עוברות כמה שנים, והנה נקישות על דלת הבית. בנו של ר' שאול, ניגש לפתוח את הדלת ובפתח עומדת אשה שמברכת אותו לשלום. הוא שואל אותה "מי את?" והיא משיבה לו, "הלא אני אשתך!"
"נזעק בנו של ר' שאול ושאל, "איך זה ייתכן? הרי היית חולה סופנית, אף אחד מהרופאים לא נתן תקווה שתחיי…".
"השיבה לו אשתו ואמרה: "אכן, הייתי חולה אנושה, אבל אז הגעת והתחתנת איתי. אני חשבתי לעצמי איזו בת מזל אני, זכיתי להתחתן עם הנער הכי מוצלח בכל פולין, זכיתי להתחתן עם הבן של ר' שאול וואהל, יש לי חתן תלמיד חכם מופלג, ירא שמים, יפה תואר, עלם חמודות. מי יכולה להיות בת מזל יותר ממני?
"המחשבה הזאת שמחה אותי, והשמחה נתנה לי את הכח להתגבר על החולי ולהחלים ממנו. זה לא קרה ביום אחד, זה לקח כמה שנים, אבל עכשיו אני בריאה כאחד האדם וכעת באתי לחיות בצל קורתך, כי אתה בעלי ואני אשתך!".
"כמובן שר' שאול ובנו לא חשבו לבטל את הנישואין רק בגלל שהכלה הבריאה, אבל היה בלבם חשש מי אומר שהיא מסוגלת ללדת ילדים אחרי שהיתה חולה אנושה כל כך.
"בשלב זה גם התברר להם שהיא היתה בת משפחתו של הרמ"א, הם פנו אל הרמ"א ושאלו אותו כיצד לנהוג. אמר להם הרמ"א שהם יזכו לילדים, וכך היה ומאותו שידוך מאולץ שהיה לבנו של ר' שאול והאשה שהבריאה נולדו תאומים, ונולדו להם בנים ובני בנים, שנקראו משפחת תאומים והיו מרבני העיר בריסק במשך דורות רבים. והיה מרן הגראי"ל מסיים את הסיפור הצדיקים שולטים על הטבע, הרמ"א פסק שיהיו ילדים אז היו ילדים.
"ומכל מקום לענייננו גם כאן, רואים שהשמחה שהכניסה אותה נערה בליבה ריפאה אותה כנגד כל הסיכויים. ולוואי ונזכה גם אנו לעשות המצות בשמחה ולזכות לרפואות וישועות ברוחניות ובגשמיות".