עושה חסד עם המגיד שיעור…
רבי ישראל אליהו ויינטרוב זצ"ל כותב במכתב, כי האדישות שלנו לחורבן היא הגורם לכל הצרות.
ויש להוסיף בעניין זה איזו הרגשה.
בכינוס של ראשי ישיבות אצל רבי בערל פוברסקי שליט"א, ראש ישיבת פוניבז', אמר רבי בערל: הגמרא (ב"מ פד ע"ב) אומרת: "מאי דכתיב 'מי האיש החכם ויבן את זאת… על מה אבדה הארץ', דבר זה אמרו חכמים ולא פירשוהו, אמרו נביאים ולא פירשוהו, עד שפירשו הקדוש ברוך הוא בעצמו, שנאמר: 'ויאמר ה' על עזבם את תורתי אשר נתתי לפניהם'. אמר רב יהודה אמר רב: שלא ברכו בתורה תחילה".
ולכאורה מה הפשט, וכי החכמים והנביאים לא ראו את הביטול תורה שהיה בדורם?
אלא ההסבר הוא, שהיה חסר ביקרא דאורייתא, היה איזה חסרון בחביבות של התורה.
אמר רבי בערל: יש בחורים שלא נכנסים לשיעור. אחד אומר לשני: "למה אתה לא נכנס לשיעור?" עונה השני: "קשה לי, אני לא יכול". אומר לו הראשון: "איך אתה מעז, הרי זו הלבנת פנים של המגיד שיעור"…
זה נקרא "שלא ברכו בתורה תחילה". איך משכנעים את החבר להיכנס לשיעור? על ידי שמבקשים ממנו שיעשה טובה לרב, שלא ייפגע בו… איזה מח עקום! הוא אמנם התכוון לטובה, אבל בעצם דבריו הוא מוכיח לנו עד היכן התדרדרנו. וכי הסיבה מדוע צריך להיכנס לשיעור היא כדי שלא להעליב את הרב? וכי הרב צריך אותך? וכי אתה עושה לו טובה? הרי אתה עושה טובה לעצמך, לחיים שלך! אתה יודע מה זה בלי שיעור? איך תעשה שטייגען, איך תתעלה, איך תיבנה בלימוד? עיקר השטייגען בא מהשיעורים. בלי שתקבל מהרב תישאר עם הארץ גמור.
עד היום חלק ענק מעולם הישיבות בנוי בנשים-נזיקין על השיעור של רבי שמואל רוזובסקי זצ"ל ובקדשים על השיעורים של הבריסקער רב זצ"ל, ואתה הולך לשכנע את חברך שיעשה טובה לרב וייכנס לשיעור שלו?… איזו קרומקייט!
רבי בערל סיפר לנו איך בדידו הוי עובדא. בצעירותו הוא למד שנתיים אצל רבי שמואל. פעם רבי בערל נפל למשכב, היה לו חום גבוה, ארבעים מעלות. הוא שכב בחדרו בישיבה.
אביו, רבי דוד זצ"ל, ידע שגם במצב זה רבי בערל ייכנס לשיעור, כך היתה האווירה בישיבה. על כן הוא בא להזהיר אותו שלא יעז להיכנס לשיעור, עליו להישאר לנוח בחדר עד שיבריא.
כשהבין רבי דוד שלמרות דבריו מתכוון בנו להיכנס לשיעור, שכן לא יעלה על הדעת להפסיד את השיעור, הלך רבי דוד והביא 'תגבורת' – את רבי שמואל עצמו.
גער בו רבי שמואל: "אל תשחק בבריאות שלך, אם אביך אומר לך לשמור על הבריאות – תשמע לו!"
ומה היה לבסוף? כשהגיע זמן השיעור, כולם מיהרו להיכנס פנימה, כולל הבחור החולה רבי בערל… לא היה שייך אחרת.
אחרי השיעור בא האבא, רבי דוד, אל בנו וגער בו: "אמרתי לך לא להיכנס לשיעור, גם רבי שמואל עצמו בא אליך במיוחד כדי לומר לך שלא להיכנס. למה בכל זאת נכנסת?
השיב רבי בערל: "מותר לי לענות?" אמר רבי דוד: "כן, מה יש לך לומר? כיצד אתה מסביר את התנהגותך?"
אמר רבי בערל לאביו רבי דוד: "אבא, מה אבא היה עושה במקומי?"… רבי דוד צחק, ומיד השיב: "ממני לא צריך ללמוד בעניין הזה"…
כידוע, רבי דוד היה נוהג להשכים קום ולבוא לישיבה מדי יום לפנות בוקר. הוא היה מתיישב במקומו ולומד עד זמן תפילה. וידוע הסיפור שפעם היה לו חום גבוה, הרבנית שלו היתה צדקנית וחכמנית, היא ידעה שהחום הגבוה לא ימנע ממנו לשנות את סדר יומו ואת הרגליו הקבועים, מה עשתה? הלכה והחביאה את נעליו. מה עשה רבי דוד? נעל נעלי בית ועלה כהרגלו אל היכל הישיבה…
זה היה רבי דוד, וממנו אי אפשר להביא ראיה…
לחשוב שהולכים לשמוע שיעור כדי לא לפגוע במגיד שיעור? לחשוב שעושים לו טובה, שעושים לו חסד? על זה אמרו "שלא בירכו בתורה תחילה", יש בזה זלזול חמור ביקרא דאורייתא!
בחורבן בית המקדש איבדנו את הכל!
ואפשר להשליך זאת גם על האבלות שהאדם מתאבל על החורבן. מדוע האדם מתאבל? יאמר האדם שהוא עושה טובה לקב"ה שהוא מתאבל על כך שאין בית המקדש… איך זה יישמע? הרי זה עיוות מוחלט של כל המושג של החורבן.
בחורבן בית המקדש איבדנו את הכל. בית המקדש היה שיא של שפע, של רוממות, של חכמה. היערות דבש כותב שכשדרכו על רצפת בית המקדש הראש היה מתמלא בחכמת התורה. הקב"ה הרעיף עלינו שפע של אהבה. ואת כל זה איבדנו.
נתאר לעצמנו: אם היה לנו אבא מיליונר והוא הסתכסך איתנו, כמה נפייס ונרצה אותו, כדי לא להפסיד את כל המיליונים שהוא עתיד להוריש לנו. והרי בזמן בית המקדש הקב"ה הוריד לנו שפע עצום בגשמיות וברוחניות. וכשחרב הבית – הכל אבד. כמה צריך לפייס אותו.
הקב"ה מצטער בצער שלנו: אוי להם לבנים שגלו מעל שולחן אביהם. השכינה אומרת "קלני מראשי, קלני מזרועי". ואנחנו? כמה אנו צריכים להתגעגע ולכסוף אליו. אנו רוצים את השראת השכינה שהייתה בזמן הבית, אנו רוצים את כל השפע שהיה, את האהבה העזה.
"ידיד נפש אב הרחמן, משוך עבדך אל רצונך". תמשוך אותנו אליך, "יערב לו ידידותיך", כמה ערבה ונפלאה היא האהבה שבין כנסת ישראל לאביהם שבשמים. "נפשי חולת אהבתך", אוי, הלוואי שהיינו זוכים להיות חולים פעם במחלה הזו… זו המחלה הכי בריאה שיש בעולם! רק אנשים בריאים חולים במחלה הזו. זו תופעה מעניינת: אנשים בריאים – חולים בזה, אנשים חולים – בריאים בזה. נורא ואיום!
"אנא א-ל נא רפא נא לה, בהראות לה נועם זיוך". אנו רוצים לשוב ולהרגיש את מתיקות הנפלאה של אהבת ה' ושל קרבת ה' – "ואני קרבת אלוקים לי טוב".
(רבי חזקיהו מישקובסקי שליט"א- דורש טוב בין המיצרים)