"אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל" (א א)
ספר דברים איננו כספרים הקודמים, בהם מצווה ה' את משה להודיע לעם ישראל את המצוות שהם מחויבים לקיים. בספר זה מובאים דברי תוכחה שנאמרו מפי משה רבינו על דעתו. ואף המצוות האמורות בספר זה, הן מצוות שה' יתברך כבר צווה אותנו עליהן, ומשה רבינו רק חוזר ומזכירן, מפני שהן דברים הנצרכים כדברי אזהרות.
ניתן לדמות את הדבר לרב המלמד הלכות שבת. לאחר שהסביר את כל פרטי ההלכות הכתובות בתורה, הוא מסכם את הדברים ואומר לתלמידיו: תשמעו, בזה צריך להיזהר, בזה עלולים להיכשל, כאן נאמר איסור ברירה, על ענין זה בני אדם לא שמים לב, אבל יש בכך איסור מבשל, וכיוצא בזה.
ישנם סיכומים סופיים שהם לא רק סיכום של מה שנאמר עד כה, אלא דברים שהרב עצמו מוצא לנכון להדגישם באזהרות מיחדות, כיון שהאדם עלול להיכשל בהם. זוהי מהותו של ספר דברים, שהוא בעצם ספר אזהרות.
לכן הוא מכונה בשם 'משנה תורה', כיון שבספר זה משה רבינו שב ושונה את כל הדברים שנאמרו בארבעת החומשים הקודמים, ומעלה על נס דברים מסוימים, שאם האדם יכשל בהם חלילה – יאבד את הכל.
פרשיות אלו אנו קוראים בימי האבל הגדול על חורבן בית המקדש. רבותינו ציוו אותנו להתאבל ולבכות וזו חובתנו בימים אלו, אבל יחד עם זאת חובה עלינו לזכור כי בכל רגע יכול משיח צדקנו להתגלות, בכל יום ממש – "היום אם בקולו תשמעו" (תהלים צה, ז), והמשיח יבוא.
אפילו בשבת חובה עלינו להאמין בכך, ואף שמובא בגמרא (עירובין מג ע"ב) שהמשיח לא יבוא בערב שבת כדי שלא להטריח את האנשים המכינים צרכי שבת, וגם לא יבוא בשבת מחוץ לתחום, מכל מקום עלינו להאמין שהוא יכול לבוא גם ביום שישי וגם בשבת. ואמר על כך ה"חתם סופר": הרי אם אכן יבוא משיח צדקנו בשבת, תהיה לנו קושיה עליו מגמרות מפורשות האומרות אחרת. זה יהיה ה'שיעור' הראשון שיאמר המשיח, ליישב את הקושיות הללו…
היו צדיקים שעמדו בכל עת וציפו לביאת המשיח, ואסור לנו לייאש את עצמנו אפילו יום אחד.
מישהו שאל אותי: הרי גם בשנה שעברה קיווינו שהמשיח יבוא עוד לפני תשעה באב ותתבטל התענית, והנה בסופו של דבר הוא לא הגיע? חס ושלום לחשוב כך. אנו אומרים: "ואף על פי שיתמהמה עם כל זה אחכה לו בכל יום שיבוא". הציפיה שלנו לבואו בכל רגע, היא זו שתקרב את הגאולה, ומשיח צדקנו יבוא במהרה בימינו
(מתוך הספר 'משכני')