גיטין דף נז
האם צריך לשלם הכרת הטוב לגוי וכיצד זה קשור להמן הרשע?
מבני בניו של המן למדו תורה בבני ברק
מעשה מפורסם ומרתק התרחש ביהודי שומר תורה ומצוות, איש עסקים נכבד, שבבוקר בהיר אחד עמד לעלות לרכבת התחתית המפורסמת של ניו יורק, ולפתע מעד ונפל לתוך התעלה של מסילות הרכבת. היהודי נחבל, ולא יכול היה לזוז ממקומו, והבהלה מסביב היתה גדולה, אנשים צרחו בהיסטריה, כי ברור היה לכולם שבעוד מספר רגעים הרכבת מתחילה לנוע על הפסים. וגורלו של האומלל שבפנים נחרץ… אף אחד לא העז לקפוץ לנסות להצילו, מפני שהדבר כרוך בסכנה גדולה.
והנה, המהומה הגדולה הגיעה לאוזניו של כושי ענק. ההוא קם מיד ממושבו, רץ לזירה, וקפץ לתוך התעלה. משם הניף את היהודי, השליכו אל מחוץ לבור, וכמעט רגע אחר כך הגיע הרכבת, ומיד עלה לרכבת והתיישב בנחת, רגל על רגל, מחכה לתחילת הנסיעה…
אנשים היו בהלם ממהירות התגובה, התושייה, ובעיקר מהסיכון העצמי. והגוי המגושם יושב באדישות ובוהה בחלון, כאילו כלום לא קרה. כאילו המאורע המסעיר שהתרחש עתה לא קשור אליו בכלל…
אחד שצפה במתרחש, ניגש אל הגוי המציל והביע בפניו את תמיהתו: "תגיד לי, אתה קולט מה עשית פה?! הצלת חיים! הרי אתה 'גיבור הסיפור', מסרת את נפשך כדי להציל את האיש, איך יתכן שאינך מגלה עניין בנעשה?!
"אני לא מבין על מה אתה מדבר", הגיב המציל באדישות. "אני ממהר לעבודה, בשעה שמונה בדיוק אני חייב להיות במסעדה, אתמול היה שם אירוע רב משתתפים, ויש לי המון צלחות לשטוף"…
והגוי המשיך: "תבין… אני מרוויח עשר דאללער לשעה. קלטתי מה הולך לקרות כאן, והבנתי, שאם האיש הזה יידרס, יעצרו את תנועת הרכבת לשתי שעות לפחות. אתה מבין? – מי ישלם לי את העשרים דולר שאפסיד. מי?"…
והנה, כעת בא היהודי הנכבד שניצלו חייו, ומעלה את השאלה הבאה: ברגע שתפס בי האיש (ולא הבחנתי כלל במי מדובר), חשבתי בליבי, שאם אנצל בעז״ה, אגמול טובה עם האיש שמסר נפשו להצלתי בסכום של מאה אלף דולר, מצד מידת הכרת הטוב, וכעת אני שומע שכל כולו לא התכוון אלא למהר לעבודתו ולהרוויח עוד כמה דולרים…
האם קיימת איפוא הנהגה של הכרת טובה במקרה שכזה?
שאלה זו נשאל הגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט"א, והשיב באריכות שהכרת הטוב שייכת אף כלפי נכרים, והוכיח זאת מהתורה וחז"ל, ולמעשה פסק, כי מאחר והגוי בכלל לא התכווין להצלת היהודי, וגם אין כאן משום דין נדר, דהלא דברים שבלב לא הוי דברים, ויש כאן רק מחמת חיוב הכרת הטוב, על כן מספיק אם יתן לגוי שליש, דהיינו לא פחות משלשים אלף דולר!
וממשיך רבי יצחק זילברשטיין, כי כאשר הציע את שאלתו זו לפני גיסו הגרח"ק שליט"א, ענה ואמר, כי הוא אינו מסכים עם תשובתו, ולדעתו צריך ליתן להגוי המציל כל הסכום העצום של מאה אלף דולר!
והסביר הגרח"ק את שיטתו, דאיתא בגמרא (גיטין נז:) מבני בניו של המן למדו תורה בבני ברק כו'. וכתב רבינו נסים גאון (בגליון הגמרא ברכות כז:) דהיינו רבי עקיבא שהי' בן גרים והי' בבני ברק.
ושאלו להמגיד מדובנא זצ"ל, איככה יובן המאמר הזה, והלא המן הרשע, זרע עמלק, סמל הרע, איך זכה שבני בניו יעסקו בתורה.
והשיב שאמנם המן הרשע מחשבתו היתה לרעה להשמיד את כל היהודים, מכל מקום מאחר שנגרם על ידו דבר גדול שנתחזקו בני ישראל לשוב אל אביהם שבשמים, וקבלו התורה מרצון, לכן המן עצמו יתלה על העץ, אבל מבני בניו ילמדו תורה כדי ליתן לו שכר על הטובה שנגרמת על ידו.
רואים מזה, שאף לרשע כהמן, שרצה להרוג את היהודים ביום אחד, אנשים נשים וטף, מ"מ חייבין בני ישראל לו הכרת הטוב, מאחר ששבו בגללו להשי"ת, וההכרת הטוב היתה, שרבי עקיבא, שהשיג כל החמישים שערי קדושה, יצא מחלציו.
מעתה – סיים הגרח"ק – אשאל אותך, מה שווה יותר, מאה אלף דולר או רבי עקיבא, בוודאי רבי עקיבא, ואם כן, הפסק הוא: "מאה אלף דולר למציל הגוי"…
(בדידי הוה עובדא)