הגיע אליי מכתב, ובו שאלה מבני זוג המגדלים משפחה ברוכת-ילדים, ויש בעצם הצגתה של השאלה הזו, כדי להוכיח על עדינות-הנפש של ההורים, ועל רצונם להוכיח בפני ילדיהם כיצד הם מכבדים האחד את השני. עצם השאלה תלמד אותנו גם כיצד מכבדים את השבת.
השאלה נסובה על ענין כלי האוכל שיש להשתמש בהם בשבת. הבעל טען, שכיוון שבני הבית משתמשים בכלים רבים במהלך השבת, ולאשתו קשה לשטוף את כולם, הוא מעדיף שישתמשו בכלים חד-פעמיים, כך שלאחר האוכל מורידים את המפה – שגם היא חד-פעמית – מן השלחן, עם כל הכלים והפסולת, ומשליכים לפח האשפה.
והכל כדי להקל מעל אשתו את עול הבית.
האשה, מצידה, טוענת שאמנם השימוש בכלים חד-פעמיים יָקֵל מעליה את עול הבית, דבר שאולי יגרום לה 'עונג שבת', אבל מאידך היא שואלת ומה עם כבוד השבת?
האם זה הוא כבודה של השבת, להשתמש בכלים שכאלה? הרי אם היה מגיע הביתה אורח חשוב, היינו מוציאים את הכלים היותר-יפים והיותר-נוצצים!
כל אחד דורש את כבודו של השני
עוד לפני שמשיבים על שאלה שכזו, צריך להדגיש שטעמה המעודן, האלגנטי, של השאלה, שָׁבָה את ליבי, כיוון שבניגוד למקרים אחרים, שבהם כל אחד מן הצדדים רוצה את טובתו-הוא, הרי שבמקרה שלפנינו הבעל דרש את כבודה של אשתו, וביקש להקל מעליה את עול הבית, ואילו האשה לא חסה על כבודה, אלא על כבודה של השבת…
הצגתי את שאלתם לפני גיסי מרן הגר"ח קניבסקי, שסיפר לי בהֶקְשֵׁר זה סיפור שהיה אצל דודו מרן החזון איש זצ"ל.
בני התורה הליטאיים מכבדים כידוע את השבת בעניבה יפה. והנה, הגיע בחור ישיבה אל החזו"א, ותיאר בפניו את הקושי שיש לו בימי הקיץ בעניבת העניבה, כיוון שהוא מזיע ביותר, וממצחו נוטפים אגלי-זיעה, "ואם כן" – שאל הבחור – "האם אני יכול ללכת בלא עניבה, או שמא יש בכך זלזול בכבוד השבת?"
וסיפר גיסי, שהחזו"א השיב ש'אם אין עונג, אין גם כבוד', דהיינו שאם הבחור אינו נהנה מהעניבה, אין בכך גם כבוד לשבת.
לפי זה אפשר היה להשיב גם כאן, שכיוון שיש קושי גדול בשטיפת הכלים, אם כן אין בכלים החד-פעמיים משום זלזול בכבודה של השבת.
זה גופא כבודה של השבת!
אבל, ליבי לא היה שלם כל-כך עם ההשוואה הזו, כיוון שאחרי הכל כפי שאמרנו, אם היה מגיע אורח מכובד לבית המשפחה, לא היו מתחשבים בשום קושי, ומשתמשים בכלים היפים.
אמרתי לבני הזוג, שכיום יש גם כלים חד-פעמיים בסגנון יפה ומעודן, ואם כבר משתמשים בכלים חד-פעמיים עדיף לקחת את אלה, ולא את הפשוטים יותר. וקיבלתי על כך גם את הסכמתו של גיסי הגר"ח.
אבל מעיקר הדין סובר הגר"ח, שאין כל פגם בכלים חד-פעמיים, ואין בזה זלזול בכבוד השבת, למרות שהם זולים.
הוספתי ואמרתי לבני הזוג, שעצם הדבר שכל המשפחה מעוניינת להקל על עבודתה של עקרת הבית, זה גופא כבודה של השבת, כמו נרות השבת וחידוד הסכין, שיש בהם משום שלום-בית, והם נעשים לכבודה של השבת.
(מתוך הספר 'שבת בשמחה' בעריכת הרב משה מיכאל צורן)