"אלה המצוות והמשפטים"
אני רוצה להביא בפניכם סיטואציה:
יש לך שכן שאתה מכיר אותו בתור אדם ירא שמים. הוא מתפלל בכל בוקר בהנץ החמה, אחר כך הוא נכנס לשיעור בדף היומי, משתדל לדקדק במצוה קלה כבחמורה.
פעם אחת, בשעה שתים בלילה, אתה יושב במרפסת ונהנה מהאוויר הצח ומהשקט, ופתאום אתה רואה את השכן הזה יוצא בשקט מהבית, עם סולם ביד וכובע גרב על הפנים. בצד אחד של החגורה יש לו לום, ובצד השני יש לו מספרי ברזל גדולים אתה עוקב אחריו בעיניך, משתומם, ופתאום אתה קולט שהוא מטפס על הסולם לדירה בקומה השניה, שם מתגוררת אשה אלמנה שסוחרת ביהלומים. אתה המום. אתה שואל את עצמך: מה בדיוק הוא עושה?
אומרת לך המשנה: "והוי דן את כל האדם לכף זכות".
איך אפשר לדון דבר כזה לכף זכות?
אם תרצה לומר, שבעלת הדירה נתקעה בדירתה, והוא מחלץ אותה כעת – בשביל מה כובע גרב על הפנים?
ואם תאמר שהוא בא להציל אותה מפורצים שחדרו לדירה שלה – בשביל מה מספרי הברזל הגדולים?
קשה, קשה מאד למצוא איזושהי כף זכות. ועל אף שקשה, צריך להתאמץ ולמצוא אפשרות של כף זכות. צריך לקחת את הסיטואציה העקומה ביותר שיש, ולהלביש על המקרה.
השמועה מספרת, שמישהו שאל פעם את ה'פני מנחם' מגור, למה נאמר לדון ל"כף" זכות ולא למזלג?
אמר ה'פני מנחם': אין הכוונה לכלי אוכל, אלא לכף נעלים. מה עושים אם הרגל לא מצליחה להכנס לנעל? לוקחים כף נעליים ודוחפים בכוח! כך, גם אם קשה להכניס ללב איזושהי כף זכות, דוחפים בכח עד שהיא תכנס!
ואיזו כף זכות נוכל 'לדחוף' על השכן ירא-השמים עם הכובע גרב?
בואו נאמר, שהוא טיפס למעלה כי רצה לעשות שילוח הקן. הוא ראה שיש על הצינור המרכזי קן ובו יונה שדוגרת על הביצים, והרב אמר בשיעור על שלוח הקן, שהיונה-האמא דוגרת רק בלילה. השכן חזר מאוחר בלילה משיעור, ונזכר בדברי הרב, ואמר לעצמו – זה הזמן לעשות שילוח הקן!
ישאל השואל: "יפה מאוד, אבל למה כובע גרב?"
התשובה פשוטה מאוד – כי הוא פוחד שהיונה תעוף לו על הפרצוף.
"ולמה הוא צריך לום?"
כי הרב אמר בשיעור, שאי אפשר לבוא אל היונה ולהגיד לה: 'תעופי מפה', צריך לגעת ביונה ולהזיז אותה. הוא לא מצא בבית מטאטא, אבל הוא מצא בבית את הלום של 'משה – הפורץ החרדי', אז הוא לקח אותו, כדי שאיתו הוא ידחוף את היונה…
"ולמה צריך מספרי ברזל?"
אה, אולי בשביל לשבור את הביצים…
מה אתם אומרים על הרעיון הגאוני הזה?
אתה יושב בצהרי השבת במרפסת, ורואה את אחד ממתפללי בית הכנסת נכנס לרכב שלו, מתניע ונוסע. בלי שום סיבה נראית לעין. אין איתו איזה ילד פצוע ולא אשה כורעת ללדת. אתה אומר לעצמך: "פיקוח נפש, כן הוא נסע. גם אם אני לא יודע ולא מבין".
יפה מאד, דנת לכף זכות.
אבל עכשיו נבוא ונשאל שאלה קצת מהפכנית: למה זה משנה אם תדון לכף זכות? הרי בכל מקרה, אסור לך להוציא מהפה שלך שום מילה, כי אם תאמר משהו, אתה תעבור על "לא תלך רכיל בעמיך".
אם כך, עיקר המצוה הזאת במחשבה.
הקב"ה אומר: אני מבקש ממך, אל תראה רע במישהו!
"אה, אבל ראיתי אותו עם סולם, עם כובע גרב ולום ומספרי ברזל בשתיים בלילה…", "ראיתי אותו נוסע בשבת, בלי שום סיבה נראית לעין".
נכון, אבל מאחר שהקב"ה רוצה שלא נראה רע באדם שאינו רשע, אנחנו צריכים לאמן את המוח שלנו לא לראות רע.
יתרה מזו, נאמן את עצמנו אפילו להתבונן באופן 'עקום', כאשר יש בכך צורך, כדי למצוא צד זכות.
רעיון נפלא ראיתי בספר 'שיחות מוסר' של רבי דוד קראנגלאס זצ"ל, משגיח בישיבת בולטימור:
הוא שואל שאלה עצומה: אדם סבור ש'צד הזכות' שהוא מצא אינו אמת, והוא כביכול מערים ומרמה את עצמו. וכי ניתן לומר, שהתורה תרגיל אותנו חס ושלום לדברי שקר?
ועוד הלא השם יתברך רוצה שיהיה לנו שכל ישר, ונשכיל להתנהג על פי חוקי השכל. ואם כן, האם יתכן שנצטווה להרגיל את עצמנו לדון דברים בהיפוך הישרות ובעיקום השכל?
רבי דוד קראנגלאס מוסיף ואומר: הקב"ה רוצה שלכל אחד ואחד מאיתנו יהיה לב טוב. הוא מצווה אותנו לעשות חסד, לתת צדקה, לעזור לזולת בכל שטח ועניין. ויתרה מזו, הוא חפץ שנסייע גם לאנשים ש'נפלו', לכאורה באשמתם הם.
להלן מעשה שהיה:
לפני כמה שנים הלכתי לאסוף כסף עבור חבר שאיבד את כל רכושו, הוא היה עשיר גדול, אבל עסקה אחת לא נכונה שעשה, הפילה אותו עד עפר, הוא ירד מנכסיו והפך להיות עני מרוד.
מהיכן נוכל להשיג כסף כדי לסייע לו?
סידרו לנו תור אצל אחד המיליונרים, והיינו בטוחים שממנו תבוא הישועה.
נכנסנו אליו, הראינו לו את כל ההסכמות מהרבנים. הוא יושב וקורא, בעיון גדול. אחר כך הוא מוציא את פנקס הצ'קים. הייתי בטוח שהוא עומד לכתוב סכום בן שש ספרות, אבל הוא מושיט לי את הצ'ק שכתב – שלוש מאות ושישים שקלים.
"בבקשה", הוא אומר לי, "עשרים פעמים 'חי'"
אמרתי לו: "תאמין לי, עדיף שהיית כותב פעם אחת 'מת'".
"למה אתה אומר ככה, אתה מזלזל בתרומה שלי?"
"חס ושלום, אבל ציפיתי להרבה יותר!".
"תשמע", הוא אמר לי, "אם אתה מדבר בכזאת חוצפה, אענה לך גם אני בחוצפה – אם הוא היה מצליח בעסקים, היה נותן לי דיבידנדים? לא. אז למה אם הוא הפסיד, אני צריך לתת לו דיבידנדים?"
אמרתי לי: "כבודו לומד לפעמים תלמוד בבלי?"
"ודאי", הוא הכריז בקול תרועה, "פעמיים ביום דף היומי!"
הבאתי לו את הגמרא בסוטה (יד ע"ב): "דרש רבי שמלאי: תורה תחילתה גמילות חסדים וסופה גמילות חסדים. תחילתה גמילות חסדים – דכתיב: 'ויעש ה' אלקים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם', וסופה גמילות חסדים – דכתיב 'ויקבור אותו בגי'"
שאלתי אותו: "תגיד לי, למה מביאה הגמרא את תחילת החסד מתפירת עלי התאנה, ולא מבריאת אדם הראשון?"
"למה באמת?"
אמרתי: "הקב"ה מלמד אותנו מהו חסד אמיתי. הקב"ה ברא את האדם, והאדם חטא! הקב"ה יכול להגיד לו: 'הסתבכת בגלל החטא שלך? בעיה שלך, תסתדר לבד!'. אבל לא כך היה. מה עשה בורא העולם ל'מסתבך' הראשון בעולם? – 'ויעש ה' אלקים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם'. ללמדך, שגם אם אדם מסתבך באשמתו, צריך לדאוג לו!
"ולמה נסמך לזה ענין הקבורה? ללמדך, שכמו שאתה לא צריך לעשות כלום כדי למות, פתאום הקב"ה מוציא ממך את הנשמה – כך גם אם נפלת, זה לא מחמת הצעד הכלכלי שעשית, בחכמה או שלא בחכמה, אלא הקב"ה סידר לך שתיפול. והקב"ה רוצה לזכות את כולנו לתת לך!"
אומר רבי דוד קראנגלאס: "וכשם שהקב"ה רוצה שיהיה לנו לב טוב, הוא גם רוצה שיהיה לנו שכל טוב!".
מללכת הפוך יוצא שכל ישר
נשאלת השאלה: איך נוצר שכל טוב?
פשוט מאוד, מלדון לכף זכות!
איך יכול להיווצר מכך שכל טוב, והרי לכאורה, זהו הפך השכל?
אומר הרב קראנגלאס: מללכת הפוך יוצא שכל ישר.
רבי חיים פרידלנדר זצ"ל כותב בספרו 'שפתי חיים' דבר נפלא:
אם היית רואה את אבא שלך, בשעה שתיים בלילה, מטפס לאיזושהי דירה ויוצא משם עם תיק – מה היית חושב עליו, הוא גנב או לא?
המחשבה שלך היתה כזאת: אני לא יודע מה הסיבה. אבל דבר אחד אני יודע – אבא שלי לא גנב!
יכול להיות שהזקנה שגרה בדירה ההיא, נמצאת כרגע ב'מעייני הישועה', וזקוקה לכדור מתחת ללשון, אבל אין אותו כרגע בבית החולים, ורק בבית שלה יש, התקשרו אליו שילך לדירה שלך, ויביא לה מהר את הכדור שנמצא שם בארונית, כי זה כמעט פיקוח נפש! אין לו מפתח, אז ברוב חסדו הוא הסכים לטפס ולהכנס דרך החלון. כל הכבוד לו!
אם מדובר באבא שלך – אתה תדע תמיד למצוא נקודת זכות, גם מתחת לאדמה.
ומה איתנו עצמנו? לכל דבר שאנחנו עושים יש לנו תרוץ. אנחנו מומחים גדולים במציאת נקודות זכות על עצמנו.
אם כך, אותם תירוצים שאתה אומר לגבי עצמך – תאמר גם לגבי הזולת!
אופן המחשבה 'העקום' הזה של מציאת זכות, הופך אותך להיות אדם עם ראש ישר, עם שכל טוב שרואה רק טוב.
ומה עושה השכל טוב הזה?
מייצר גדולי דור! עם ראש עקום בלימוד זכות, יוצא ראש ישר בלימוד תורה.
והיכן זה כתוב?
המשנה באמות (ו, ו) מונה ארבעים ושמונה מידות לקנין תורה, וביניהן: "נושא בעול עם חברו, מכריעו לכף זכות".
כותב הרמח"ל: "ולא זכה משה רבנו להיות נותן התורה, ולכל מעלותיו הרוחניות, אלא כיון שנשא בעול עם חברו". ורבי עקיבא היה "מכריעו לכף זכות".
המהר"ל כותב, שרבי עקיבא הוא אבי התורה שבעל פה, כי היה לו 'שכל טוב', לראות את הזולת בעין טובה.
עלינו לדבוק בכל כוחנו במידה הטובה הזאת, לראות בעין טובה את הכל, וכפי שאומר רבי אלימלך מליז'נסק זצ"ל בתפילתו: "אדרבה, תן בלבנו, שנראה כל אחד מעלת חברינו, ולא חסרונם".
(לקט מתוך 'דורש טוב' ויקרא)