אליעזר (לייזר) רוט
עבודת הקודש של פעילי 'אחינו', כמו גם הפעילים בארגוני הקירוב האחרים, מצריכה לא פעם לקבל החלטות לא פשוטות. האם ללכת עם האמת עד הסוף, בלי להתבלבל מאף אחד, או שלפעמים יש צורך לגשת בצורה מרוככת ומעט מתפשרת, מתוך מטרה להביא לתוצאה של קירוב לבבות נוספים לאבינו שבשמים.
כמובן שכל מקרה לגופו, וצריכים הרבה מאוד שיקול דעת ועמידה על המשמר, ובלבד שיכוון הפעיל את לבו לשמים.
בימים האחרונים שמענו מפיו של הפעיל הוותיק והמוערך, הרב ישראל דחבש הי"ו, סיפור מדהים בהקשר זה, והרי הוא לפניכם:
"לפני כמה חודשים קיבלתי טלפון מפעיל תשובה, שהקים מדרשיה ביישוב כלשהו. אני לא אפרט כאן את שם היישוב מטעמים מובנים, אבל מדובר במקום די סדור ואליטיסטי, אנשים שברוב המקרים לא חסר להם כסף, יש להם עולם הזה בשפע, ואילו העולם הבא שלהם, איך לומר, לא כל כך תופס מקום…
"רמת הניתוק שם מהיהדות פשוט מחרידה. על שבת אין בכלל מה לדבר, כשרות הם לא שומרים, אבל בכלל בכלל לא, ואפילו ביום כיפור רובם לא טורחים לבקר בבית כנסת. ממש מקום מנותק לחלוטין מיהדות.
"אותו פעיל הצליח להיכנס לשם ולהקים מדרשיה. באו כמה בני נוער בערבים, פעמיים שלוש בשבוע, שמעו שיעורי תורה, קיבלו קצת מושגים ביהדות, ו… המשיכו הלאה בחייהם. זה נמשך ככה תקופה ארוכה ואותו פעיל הרגיש שהוא הגיע למבוי סתום, הם באים, שומעים, נהנים והולכים הלאה. אף אחד מהם לא התחיל להניח תפילין בקביעות כל יום, אף אחד לא התחיל לשמור שבת, שלא לדבר על כניסה לישיבה.
"הוא התקשר אלי, ואמר לי שהגיע הזמן להפעיל 'שיטות עבודה יותר התערבותיות'… אמרתי לו: בסדר, למה לא? אני אקפוץ פעם אחת, נראה במה מדובר ונבנה תוכנית פעולה, בסייעתא דשמיא.
"הגעתי לשם, וראיתי חברה שמאוד מתעניינים ואוהבים לשמוע שיעורים, אבל היתה לי בעיה עם כל הגישה שלהם. הם לא באו כדי להתחזק, הם באו כדי להרחיב אופקים, הרב סיפר סיפורים יפים, לימד אותם מושגים בסיסיים ביהדות, והם נהנו ללמוד ולהעשיר את הידע, אבל לרגע לא חשבו שזה נוגע לחיי היום יום שלהם.
"אמרתי לו: תן לי לחשוב על זה קצת, אני מקווה שהקב"ה ייתן לי רעיון איך לוקחים את כל הסיפור הזה צעד אחד קדימה…".
בכח הגמרא
"אחרי כמה ימים חזרתי אליו, ואמרתי לו שאני חושב שאני יודע מה הסיפור. 'הם לא לומדים גמרא', אמרתי לו, 'מקובלנו מגדולי התורה, שאין דבר שמקרב יהודי לאביו שבשמים יותר מדף גמרא. תן לי למסור להם שיעור קבוע בגמרא, ותראה שינוי בעזרת ה"…
"הוא חשש שאם אתחיל למסור גמרא, כל המדרשיה תתפרק לו, כי יש לו קהל יפה של צעירים שבאים לשמוע פרשת שבוע וכדו', אם אני מתחיל לעשות שינוי כזה דרסטי, חלק גדול מהם יפסיקו לבוא.
"אמרתי לו: 'מה פתאום להחליף? אתה תמשיך בשלך. מתי אתה מסיים? בשעה עשר בערב, ולאחר מכן מתפללים ערבית, נכון? אז בוא תראה מה נעשה, אני אמסור את השיעור בגמרא מעשר ורבע, ועד 11 וחצי בלילה. מקובל?'
"הוא הסכים, אבל הזהיר אותי שזאת שעה מאוחרת מדי ולא בטוח שיהיו משתתפים… אמרתי לו: 'בסדר, מלנסות לא מפסידים'…
"באתי לשם חצי שעה לפני ערבית, ישבתי ליד הרב שמסר את השיעור בפרשת השבוע, ומדי פעם התערבתי, סיפרתי סיפור יפה שמושך את הלב, עשיתי קצת 'שמייח' שמה, ואחרי עשר ורבע, לא היה אחד שלא נשאר לשמוע שיעור בגמרא…
"אני מסרתי להם את השיעור בצבעים חיים, עם כל החיות שיש בפנים, תיארתי להם את המקרה, נתתי להם להרגיש את הדמויות, אתגרתי אותם עם השאלה של הגמרא, שיבחתי את ההסברים הנפלאים שהם נתנו כל אחד לפי נקודת המבט שלו… בשעה 12, כשרציתי לסגור את הגמרא, הם לא נתנו לי. התחננו להמשיך בשיעור עוד ועוד…
"המשכתי להגיע למדרשיה הזאת, שלוש פעמים בשבוע, הם התלהבו עד הגג, קראו לעוד חברים מבית הספר, התחילו להניח תפילין, חלק התחילו להימנע ממאכלים שאינם כשרים, שמירת שבת… נהייתה מהפכה.
"וכמובן, כשקורית כזאת מהפכה בכזה יישוב חילוני אליטיסטי, מה קורה? מיד קמה התנגדות. ההורים הרגישו שמשהו לא כשורה, התחילו לשאול זה את זה, וגילו שיש פה איזה רב חדש שהגיע למדרשיה, והתחיל 'לשגע' את הילדים שלהם לשמור שבת ולאכול רק אוכל כשר… הם פנו להנהלת בית הספר, נהיה בלגאן לא קטן ביישוב.
"יום אחד אני מקבל טלפון מהרכז החינוכי של בית הספר. 'תשמע כבוד הרב, אנחנו מעריכים את המעמד התורני שלך, אבל איך אומרים… לא בבית ספרנו… אנחנו מבקשים שתתרחק מהילדים שלנו'…".
כח החיוך
"בחסדי שמים, לא נבהלתי מהאיומים. אמרתי לאותו רכז: 'למה אתה מדבר ככה לא יפה? מה, אתה לא יודע לכבד את חופש הדיבור ואת הזכות של כל נער לבחור בעצמו את עתידו? ככה אתה רוצה לכלוא את התלמידים שלך, על ידי זה שאתה לא מאפשר להם לשמוע על המקורות שלהם ועל המורשת של העם שלהם???'…
"הוא אמר לי שאני מסית את הילדים נגד ההורים, ושאני מעודד אותם להשתמט משירות צבאי… אבל אני אמרתי לו: 'אני לא מבין על מה אתה מדבר, תבוא פעם אחת לשיעור שלי, ותגיד לי אם אני מדבר דברים כאלו. אתה יודע מה? אתה יכול לבוא לכל השיעורים שלי, ולשמור עלי שאני לא אדבר דברים שלא מוצאים חן בעיניך, מקובל???'…
"הוא אכן הסכים, והחבר'ה במדרשיה הזהירו אותי שהוא מאוד מסוכן: 'הוא הכי שמאלני בכל האזור', אמר לי אחד הנערים, 'אנחנו מאוד אוהבים אותו, כי הוא נותן לנו את כל הנשמה, ובאמת ידיד אמיתי של כל אחד ואחד מאתנו, אבל הוא נגד היהדות, נגד התורה. אם הוא מגיע לכאן, אנחנו בבעיה רצינית'…
"אמרתי לתלמידים, 'ידידיי, אני לא מפחד. אתם ראיתם ששיעור גמרא עשה לכם רק טוב, נכון? הוא יבוא לפה, ישמע שיעור בגמרא, זה יעשה טוב גם לו. אנחנו הולכים עם האמת שלנו, בלי לפחד!'.
"אותו רכז לקח איתו עוד שני אבות של תלמידים שמגיעים למדרשיה, והם הגיעו לשיעור הבא שלי. הרב של המדרשיה שהביא אותי, הציע שאולי אבחר לכבודם נושא מעניין, שהם יוכלו להתחבר אליו רגשית… במקום ללמוד סוגיא של דיני עבד כנעני למשל, שזה דבר שיעורר אצלם דחיה חלילה.
"אמרתי לו: 'ידידי, אני לא מתחנף לאף אחד. התורה היא מושלמת, כולה, כל החלקים שלה. הם ישבו כאן וישמעו שיעור בגמרא כמו כולם, בין אם הנושא מוצא חן בעיניהם ובין אם לא'…
"הגעתי בשעה תשע וחצי, הרב המקומי היה באמצע השיעור שלו בפרשת שבוע, והם ישבו שם בפנים חתומות, שלושה מבוגרים חילוניים. שמו על הראש כיפות קרטון אבל ישבו בפנים מאוד חשדניות, משחרים לטרף.
"אני נכנס למדרשיה, כל החבר'ה הצעירים באים לוחצים את היד, מתחבקים. הרכז ושני ההורים שהיו שם הסתכלו עלי, ומיד הבינו שאני 'הרב הבעייתי'. ראיתי על הפנים שלהם שהם ממש רוצים לטרוף אותי, אבל לא נלחצתי, הושטתי להם יד בחיוך רחב והתיישבתי לידם.
"הקשבתי יחד איתם לשיעור, ואז כשהרב דיבר על איזה נושא ביקשתי רשות להתערב, וסיפרתי סיפור מרתק, שגרם לכולם להשתטח על הרצפה מרוב צחוק. גם אלו שישבו עם פנים חתומות לא יכלו להתאפק, פרצו בצחוק כמו כולם. הרב המשיך למסור את השיעור שלו ואני שוב, עם עוד איזה סיפור ובדיחה יפה…
"אחרי תפילת ערבית התחלתי למסור את השיעור שלי. הם ישבו, מרותקים! הקשיבו לכל מילה, ראיתי שכל הגישה שלהם כבר יותר מרוככת, ואז הרכז לא הצליח להתאפק, היה חייב לשאול אותי על צבא, ולמה החרדים לא עובדים, וכל השאלות הרגילות שאותן אנחנו הפעילים שומעים אלף פעמים ביום…
"ואז הגיע השלב שבו הם אמרו, שחוקי התורה לא מוסריים חלילה וחס. מה זה לקנות עבדים? מה זה 'לא תחיה כל נשמה'?…
"אמרתי להם: 'אתם לא מתביישים לדבר על מוסר? בוא נראה איך נראה הצבא שבו אתם שירתתם, ושאליו אתם רוצים לשלוח את הילדים שלכם'…
"הם התעצבנו עלי כהוגן, ואני המשכתי: 'בא מחבל לחייל ורוצה להרוג אותו. מה הדבר הכי מוסרי בעולם? לומר לחייל שיגן על עצמו, שירה במחבל בלי לחשוב פעמיים. אבל הצבא הלא מוסרי הזה אומר לו: שניה, רגע! עצור, קודם כל תחשוב אם הוא באמת רוצה להרוג, דבר שני אם יש לו את היכולת לעשות זאת, אחר כך תירה באוויר, אם הוא לא נרתע אז לרגלים, ורק אם זה לא עוזר מותר לך לפגוע בו. זה נקרא מוסר? זאת ההוראה הכי מושחתת בעולם!!!'…
"המדריך ניסה להתווכח, אבל אחד ההורים, ימני בדעותיו, קפץ ואמר שאני צודק. זה באמת לא בסדר ולא מוסרי… בקיצור נהיה שמח, ויכוחים, הסברים, אבל הכל ברוח טובה, עם הרבה צחוק והומור.
"כשהסתיים הערב, כבר היינו ידידים. אחד החברים במדרשיה סיפר לי בשקט, שהמדריך כבר דאג שיצלמו אותו כשהוא יושב בשיעור, ופרסם הודעה לכל תלמידי בית הספר, כשהוא כותב שהוא לומד בשיעור תורה אצל הרב הכי מצחיק בארץ, והוא נהנה מכל רגע במדרשיה!!! וזה בנאדם שרח"ל היה הכי אנטי נגד היהדות בכל האזור…
"לא נחה דעתו עד שהתוודה ב'רגע של חולשה', וסיפר לתלמידים המעריצים אותו שהוא לא כזה רחוק מהדת כמו שהם חושבים… כשעשו לו בר מצוה הוא עלה לתורה, והוא אפילו זוכר עד היום את ההפטרה של פרשת 'חיי שרה' בעל פה… הוא התחיל לומר את הפסוקים בטעמים של הפטרה, והיה נראה שהוא באמת מתרגש ונהנה מאוד.
"במקום שאני אנסה למצוא חן בעיניו, הוא ניסה למצוא חן בעיני, והתחיל להסביר כמה שהוא מעריך את היהדות וכו'…
"זה רק מראה שהתורה מלאה ביופי ובמתיקות מיוחדת במינה. לפעמים כל מה שצריך לעשות למי שמתנגד כל כך, זה פשוט לתת לו לטעום קצת מטעמה המתוק של הגמרא. אם לומדים גמרא כמו שצריך, היא יכולה להיות תרופת פלא לכל הבעיות וההתנגדויות".
כח הדמעות
"לסיום, אני אספר כאן עוד שני סיפורים מאותה מדרשיה: אחד הנערים שם התחיל לשמור שבת, וההורים שלו נבהלו מאוד, ופשוט אסרו עליו לבוא למדרשיה. אבל אחרי שבועיים שלושה הם באו והודיעו לו שהם שינו את דעתם, והם ישמחו אם הוא יחזור למדרשיה שלנו…
"שאל הבן את הוריו: 'מה קרה? החלטתם לחזור בתשובה???' הם אמרו לו שלא… הם פשוט מתגעגעים לחיוך שלו…
"מה התברר? הילד היה ילד עצוב כזה, לא כל כך שמח, ומהרגע שהוא בא למדרשיה שלנו, התורה שימחה אותו, הוא נהיה בנאדם אחר. ההורים לא הבינו את הקשר בתחילה, אבל אחרי שאסרו עליו ללכת למדרשיה, הוא שוב נהיה עצוב כמו מקודם, ורק עכשיו הם הבינו שזה מה שנתן לו כזה סיפוק והנאה.
"אנחנו מסכימים שתשמור שבת ושתהיה חרדי", הם אמרו לו, "אם זה מה שיעשה אותך שמח ומאושר".
"אמרתי לנער הזה שהוא צריך להודות לקב"ה, על כך שהוא נתן לו כאלו הורים מיוחדים. הורים רבים משתמשים בילד שלהם כדי שיעשה אותם מאושרים, והוא יש לו הורים שמוכנים לוותר על משהו שמאוד מאוד חשוב להם, העיקר שהוא יהיה מאושר…
"מקרה נוסף שאירע היה, כשהודעתי לחבר'ה מהמדרשיה שהגיע הזמן להתחיל לראות ישיבות, אולי הם יקבלו חשק להיכנס לישיבה, אחרי שייחשפו מקרוב לעולם הישיבות. אמרתי להם שבשבוע הבא אני לוקח את כל מי שרוצה לסיור בישיבת 'אור החיים', של הגאון רבי ראובן אלבז שליט"א.
"כמובן שאמרתי להם שחייבים לקבל אישור מההורים לדבר כזה, אני לא לוקח אותם לטיול בלי אישור חלילה. אבל אחד התלמידים, כשבא להורים שלו, הם נחרדו. אבא שלו אמר לו שבשום פנים ואופן הוא לא מסכים שיתקרב בכלל לישיבה.
"והנה מגיע הילד ומספר לי שההורים שלי מסכימים שיסע לישיבה… אני מסתכל עליו בתמיהה והוא מספר לי: 'כשידעתי שההורים שלי לא מרשים לי לנסוע לשיבה הרגשתי שליבי נשבר. רצתי לבית הכנסת, פתחתי את ארון הקודש, ופשוט בכיתי בדמעות, ביקשתי מאלוקינו שבשמים שירחם עלי, ושאבא שלי ירשה לי ללכת לישיבה, התפללתי וזעקתי מעומק הלב במשך עשר דקות, שפכתי את הלב בתפילה'.
"כשהוא חזר הביתה, אבא שלו בא אליו מיוזמתו, ואמר לו שהוא שינה את דעתו: 'אתה יכול ללכת לישיבה, אם זה מה שאתה רוצה לעשות'. ויהי לפלא!".