סיפר הרה"ח ר' אברהם דייטש משב"ק אצל כ"ק מרן אדמו"ר מצאנז זצוק"ל, על אברך אחד שאשתו נתייסרה באיזה מחלה, הם ניסו כמובן טיפולים שונים ומשונים, התברכו בכל מיני סגולות, ביקרו אצל טובי הרופאים ואצל פרופסורים מומחים, אך הם כולם אמרו שאין שום תרופה בדבר זה.
לאחר זמן התקשרו אליהם יום אחד מבית החולים הענק שבבוסטון בבשורה חדשה, שהנה עלה בידם לפתח 'כדור' חדש, שלאחר שנים של מחקר התברר שישנם סיכויים רבים וטובים שכדור זה יועיל מאוד לרפואתה, ובאפשרותו להעלות מזור וארוכה לבעיות רבות בתחום זה. אך דא עקא, שיש בכדור זה אחוז ניכר של סיכון, ותוצאות המחקר המקיף גילו שאצל חלק קטן מן החולים שהתנסו בתרופה זו, לא רק שלא הועיל, אלא גם הזיק להם מאוד.
האברך הוזמן אל לשכתו המפוארת של נשיא הפקולטה פרופסור מומחה ומדופלם, והוא הציג בפניו את כל נתוני המחקר המקיף בפרוטרוט, לא העלים שום פרט מכל המידע שבידיהם אודות תרופה זו, הציג סיכוי מול סיכון, ואף פירט את תופעות הלוואי האפשריים, והותיר את ההחלטה הגורלית בידי בני הזוג עצמם.
האברך העדין, חסיד צאנז בכל ליבו ונפשו, פתח את פיו בחכמה, ואמר לפרופסור, הלא פשוט הדבר שאין לנו עצמנו שום מושג בדבר, ואם אתם הרופאים הגדולים שכבר ישבתם שנים טובות על מחקר מקיף זה עדיין אין בידכם דברים ברורים, מה נוכל אנחנו להבין טוב יותר, ומה נדע אנחנו שאין אתם יודעים. אולם יש לנו רבי גדול, צדיק יסוד עולם, שאנו מתייעצים עימו בכל דבר וענין, וצועדים בכל אורחות חיינו על פי הוראותיו הברורות, לפיכך גם בשאלה זו ברצוננו לשאול את דעת קדשו, וכאשר יורה לנו דבר כן נעשה.
הפרופסור שמע וקיבל, אם כן, אמר, אכין עבורכם את כל החומר שיש בידינו מסיכומי המחקרים השונים, וכן את כל התוצאות שהתקבלו מסדרת הניסויים הרבים, כדי שיהיו לרבי את כל הנתונים לפניו. ניגש אפוא הדוקטור אל משרדו, והחל להדפיס חומר רב מכל המסמכים הנצרכים, וחזר לאחר שעה ארוכה כשבידו תיק עב כרס, מלא וגדוש בדפים ובמסמכים שונים, הוא הגיש להם את התיק הכבד, ואיחל להם הצלחה רבה.
לאחר שהיה תחת ידו של האברך את כל החומר הדרוש, יצא בנסיעת קודש אל מורו ורבו, והציג את שאלתו הקשה לפני הרבי, האם יכניסו את עצמם אל הטיפול החדשני עם כל הסיכונים הכרוכים בו, או שמא עדיף להם למשוך את ידיהם ממנו, ושב ואל תעשה עדיף. הרבי הקדוש התייחס לשאילתא זו במלוא הרצינות, הוא נטל את כל החומר הרב לידיו, ביקש מן האברך להמתין בחדר ההמתנה בכדי שיוכל ללמוד את החומר ולהוציא תשובה נכונה בנידון. כנראה הבין הרבי ששאלה זו אינה נוגעת עבור אברך זה בלבד, אלא יתכן ויש כאן פריצת דרך להושיע עוד חולים נוספים.
הסתגר הרבי בחדרו והחל 'לעבור' על כל החומר כולו, מרישא ועד גמירא, כשבאמצע ביקש מן הגבאי המסור ר' אברהם דייטש הנ"ל, בעל המספר עובדא דנן, להתקשר אל כמה פרופסורים ידועי שם מבית החולים שתחת נשיאותו, וערך עמהם שיחות ארוכות, בניסיון לברר כל דבר כראוי.
ולאחר כל זאת כשעדיין הסתפק בדבר ביקש לקשר אותו עם גדולי עסקני הרפואה שבעולם החרדי, ואף עמהם האריך בשיחות נוקבות בענין השאלה הקשה שלפניו. ארבע שעות תמימות (!) ישב האברך והמתין מבחוץ, ובכל אותה העת מעתיר הוא בתפילות רבות, כשספר התהלים הפתוח לפניו כבר נשטף כמה וכמה פעמים בדמעות רותחות. לאחר שסיים הרבי את מלאכת הבירור נקרא האברך להיכנס בקודש פנימה, כשכולו מתוח בדריכות בציפייה לשמוע ולקבל את הכרעתו של הרבי.
אך לאכזבתו העמוקה אמר לו הרבי, שלאחר שבדק את כל הצדדים היטב לחיוב ולשלילה, מצטער הוא על כך שאינו יכול לעזור להם, מאחר ואין אפשרות להעלות הכרעה ברורה בדבר, בהיות שישנם צדדים רבים לכאן ולכאן. ולפיכך משאיר הוא את ההחלטה בידיהם עצמם, ובאם רוצים הם לקחת על עצמם את הסיכון שבדבר הרי הן רשאים.
כששמע האברך את תשובת הרבי שאינו יכול להכריע בדבר פרץ בבכיות נוראות, הוא בכה כך שעה ארוכה, ופתאום קם ממקומו ניגש אל ארון הספרים שבחדר, השעין את ראשו על הספרים ובכה בבכיות נוראות על מר מצבו. שהנה כשכבר נראה היה שיש איזה סיכוי ותקוה לישועה, גם היא נגוזה ומתרחקת מהם.
לפתע קם הרבי ממקומו בהתרגשות גדולה, ואמר לאברך, דווקא בזה כן יכולני לעזור לך… והנה פרץ אף הרבי בבכי מר, וכך געו השנים החסיד ביחד עם רבו בבכיות של תפילות ובקשות לקל חי, להחיש לעמו ישועה ורחמים.
והנה למרבה הפלא הועיל הרפואה, והתמלא הבית כולו אורה, וזכו להעמיד דורות ישרים ומבורכים, זרg ברך ה'. ללמדך כוחה של תפילה, ושל תפילת הצדיקים, שהתפילה הבוקעת ממעמקי לב נשבר עולה ובוקעת רקיעים, קורעת את כל המסכים ומבטלת את כל הגזירות, ומביאה את הישועה למעלה מדרך הטבע.
(טיב הקהילה – חוקת – תשפ"ג)