"אֵין זֶה כִּי אִם בֵּית אֱלֹקים" (בראשית כ"ח, י"ז)
הגמרא (ברכות ח, א) מספרת שכאשר שמע רבי יוחנן שישנם יהודים בבבל שמגיעים לזקנה מופלגת, התפלא מאד ושאל: הרי נאמר: "למען ירבו ימיכם וימי בניכם על האדמה", היינו שבארץ ישראל, ירבו ימיכם ולא בחוץ לארץ. אם כן, כיצד זכו אותם ישישים לאריכות ימים? כיוון שאמרו לו שאותם זקנים משכימים לבית הכנסת בבוקר, ומאחרים לצאת מבית הכנסת בערב, אמר רבי יוחנן שזה מה שהועיל להם שיאריכו ימים. נמצא אם כן שקדושת בית הכנסת היא מעין קדושת ארץ ישראל. ועל כן אמרו חז"ל שבעת הגאולה, עתידים בתי כנסיות ובתי מדרשות שבחוץ לארץ שייקבעו בארץ ישראל, ששם הוא מקומם הטבעי (מגילה כט, א). וכיוון שבית הכנסת הוא מקום קדוש, שבו מתגלה האמונה בה', כל היושב בבית הכנסת בכובד ראש, מקיים מצווה, ועל אחת כמה וכמה כשהוא מתפלל ולומד בבית הכנסת שיש בידו מצווה (שו"ע קנא, א, עפ"י מגילה כח, ב).
חז"ל סיפרו על אשה אחת שהזקינה מאוד, עד שקצה בחייה. באה לפני רבי יוסי בן חלפתא ואמרה לו: "רבי, זקנתי יותר מידי, ומעכשיו חיים של ניוול הם, שאיני טועמת לא מאכל ולא משתה, ואני מבקשת להיפטר מן העולם". אמר לה: "במה הארכת כל כך ימים?" השיבה הזקנה: "רגילה אני, שאפילו כשיש לי דבר חביב, אני מניחה אותו ומשכמת לבית הכנסת בכל יום". אמר לה רבי יוסי: "מנעי עצמך מבית הכנסת שלושה ימים זה אחר זה". הלכה ועשתה כך, וביום השלישי חלתה ומתה. לכך אמר שלמה (משלי ח, לד-לה) "אשרי אדם שומע לי לשקוד על דלתותי יום יום לשמור מזוזות פתחי, כי מוצאי מצא חיים ויפק רצון מה'" (ילקו"ש תת"ק).
הזדמנות פז לבנות בית המקדש!!
הזוהר הקדוש בפרשת נשא כותב: "ועשו לי מקדש- כל בי כנישתא דעלמא מקדש אקרי", כל בית כנסת בעולם נקרא בשם מקדש. ישנם מהפוסקים שסברו שחלק ממצוות "ועשו לי מקדש" היא מצוה לבנות בית כנסת, כאשר פוסקים אחרים סבורים שאין חיוב מהתורה לבנות בית כנסת.
הרמב"ם כותב ש"כל מקום שיש בו עשרה מישראל, צריך להכין לו בית שיכנסו בו לתפילה בכל עת תפילה, ומקום זה נקרא בית הכנסת".
הלכה פסוקה היא בשולחן ערוך (או"ח קנ, א, חו"מ קסג, א) שבני העיר יכולים לכפות זה את זה לבנות יחדיו בית כנסת. כאשר אין בכוח הקהל לבנות יחדיו בית כנסת, כתבו המשנה ברורה והכף החיים (שם) שמחויבים הם לשכור לעצמם מקום לתפילה, או לפחות שאחד מהם יתנדב שיתפללו אצלו בבית במנין, והוא יהיה מזכה הרבים וזכות הרבים תלויה בו. הרמ"א כותב שגם מיעוט מהתושבים בעיר יכולים לכפות את הרוב לבנות בית כנסת. ובשו"ת מהר"י אסאד (או"ח ל"ג) מספר על קהילה, שחלק ממנה רצו לבנות בית קברות יהודי, וחלקו השני של הקהילה רצו לבנות בית כנסת, והוא פוסק להלכה שבודאי שבניית בית כנסת עדיף על הקמת בית קברות. אפשר מצד ההלכה גם לכפות את בני העיר לבנות להם בית מדרש ללימוד תורה, כאשר אי אפשר ללמוד בבית הכנסת (ביאור הלכה סימן ק"נ).
ואז מרימים האנשים גבה ואומרים: וכי אנחנו מתגוררים בישוב או כפר נידח, שאין בו שום בית כנסת ובית מדרש? הלא העיר בה אנו גרים, עיר של תורה ויראה, חסידות וקדושה, גדושה היא בעשרות בתי כנסיות ומדרשות, ומה העניין לבנות ולהרחיב עוד ועוד בתי כנסיות ומדרשות?
נכון, כתב הערוך השולחן (סימן ק"נ) שכאשר יש כבר בית כנסת בעיר, לא כופים את הציבור לבנות עוד בית כנסת, ואפילו כשבית הכנסת כבר צר מלהכיל את כולם, יכול כל אחד מהם לטעון שמבחינתו בית הכנסת הוא בסדר גמור ואינו צר מבחינתו. אך המגן אברהם (סוף סימן קנ"ד) כתב בשם הריב"ש, שמי שמעכב מלבנות בית כנסת, אפילו כשיש כבר בתי כנסיות אחרים בעיר, הרי הוא בכלל המונע את הרבים מלעשות מצוה. ומי רוצה למנוע את הציבור מלקיים מצוה כה יקרה?!
הבריות אומרות: די לנו בבית הכנסת הקטן שלנו, שנמצא בקראוון. מה רע לנו בקראוון? והתשובה היא: את הדירה שלכם הרחבתם, עברתם מדירה בת שלשה חדרים לדירה בת ארבעה וחמשה חדרים יפים ומרווחים. אתם אינכם גרים בקראוון. אבל את ביתו של הקב"ה, מקום מקדש מעט, אתם משאירים בקראוון?? יש לנו כסף לכל כך הרבה דברים אישיים, אבל בבניית בית כנסת והרחבתו, מקום משכן ה', אנו מחשבים חשבונות?? וכך אמר דוד המלך: "… רְאֵה נָא אָנֹכִי יוֹשֵׁב בְּבֵית אֲרָזִים וַאֲרוֹן הָאֱלֹוקים יֹשֵׁב בְּתוֹךְ הַיְרִיעָה?"…
"רבנו החפץ חיים זי"ע כתב מכתב נרגש על גודל הזכות לבנות ולהרחיב בתי כנסיות, בו הוא מצטט את דברי הפוסקים שמדבריהם נראה שבניית בית כנסת קודמת לרוב ענייני הצדקה"- אומר לי הגר"ט בלוי שליט"א, רב קהילת "דגל התורה" באלעד – "החפץ חיים מדרבן את הציבור לתרום בכל כוחו לבניית בתי כנסיות, וכותב שהרי אם הקב"ה היה מבקש ממך לתרום להקמת בית המקדש, וכי לא היית תורם מיד סכום גדול? הרי בוודאי היית תורם!! והנה כתוב בחז"ל ובזוהר הקדוש שבניית בית כנסת היא קיום מצוות עשה של 'ועשו לי מקדש'!!!".
כפי שכופים את הציבור לבנות להם בית כנסת ובית מדרש, כך נפסק בהלכה (שו"ע שם) שכופים את הציבור לקנות ספרי תורה ונ"ך כדי לקרוא בהם, וגם שאר ספרים כדי ללמוד בהם. המגן אברהם כתב שבזמנינו כופים גם את הציבור לרכוש גמרות לבית הכנסת, והערוך השולחן כתב שכופים את הציבור בימינו לקנות ספרי תנ"ך עם פירוש רש"י, משניות וש"ס, טורים, ספרי רמב"ם ושולחן ערוך, כדי שמי שירצה יוכל לשבת וללמוד בהם בנחת בבית הכנסת. הגר"י בלוי זצ"ל בספרו צדקה ומשפט (פי"א) כותב שכפי הנראה, בימינו צריך לרכוש לבתי הכנסת גם ספרי פוסקים אחרונים, בפרט ספרי הלכה, וגם ספרי דרוש ואגדה להמון העם (כנראה שבימינו צריך גם לכפות את הציבור שבבתי הכנסיות יהיו כמה שסי"ם מבוארים בפירושי שוטנשטיין, "מתיבתא" או "עוז והדר", וכמובן, גם ספרי המשנה- ברורה של "דרשו"…).
הוראות לבניית בית הכנסת
הפוסקים כתבו שישנה מצוה לפאר את בית הכנסת ולהדר שייראה יפה ומהודר. ואולם כתב בשו"ת תשורת שי (סימן ג') שאי אפשר להכריח ולכפות את הקהל להרבות נוי והדר בבית הכנסת, ולחייבם לשלם על כך מכספם, אם הם אינם רוצים בכך.
הנודע ביהודה כותב שלמרות שבפוסקים לא מוזכר כיצד אמורים לבנות את בית הכנסת, ובאיזו תבנית, ומצד הדין יכולים לבנות ולהרחיב את בתי הכנסיות באיזה צורה וארכיטקטורה שרוצים, אך "אם ברצונם להידמות לבתים או להיכלי שרים, קורא אני עליהם 'וישכח ישראל עושהו ויבן היכלות', ולכן אין לשנות מנהגים ישנים". כאשר בנו בית כנסת בצורה של כנסיות הנוצרים, כתבו הפוסקים שאף שלכתחילה לא ראוי לעשות כך, אך אם בנו בסופו של דבר את בית הכנסת בצורה שכזאת, אין איסור להתפלל שם.
חז"ל אמרו שאין פותחים פתח בית הכנסת אלא בצד מזרח, כפי שמצינו בהיכל בית המקדש שפתחו היה פתוח לצד מזרח, שנאמר: "והחונים לפני המשכן קדמה". ודווקא כשמתפללים לצד מערב, היינו אלה שהם במזרחה של ארץ ישראל, אבל כשמתפללים לצד מזרח, עושים את הפתח במערב, כי הפתח צריך להיות כנגד הצד שמתפללים בו. ולדעת החתם סופר, לפי חלק מהראשונים, תמיד הפתח צריך להיות במזרח, כמו בבית המקדש ובמשכן.
הגמרא במסכת ברכות קובעת שצריך שיהיו חלונות בבית הכנסת, שכן אמרו שנאמר בפסוק בספר דניאל: "וְכַוִּין פְּתִיחָן לֵהּ בְּעִלִּיתֵהּ נֶגֶד יְרוּשְׁלֶם", כדי שיכוון לבו כשהוא מסתכל כלפי שמים ולבו נכנע, או שיהיו החלונות נגד ירושלים כדי שיתפלל כנגדם, שמתפללים לצד ירושלים, ולטעמים אלה צריכים החלונות להיות דווקא כנגד הצד שמתפללים, או שעל ידי ראיית האור תתיישב דעתו יותר, ויוכל לכוון כראוי, ולטעם זה אין לחוש האם החלונות פתוחים לרוח אחרת, כיון שעל כל פנים יש כאן אור.
הזוהר הקדוש, כמובא בבית יוסף ובשולחן ערוך, כותב שטוב שיהיו בבית הכנסת י"ב חלונות, ונאמר בזוהר הקדוש שכל בית הכנסת שאין שם חלונות, איננו מקום הראוי לתפלה. והרמב"ם בתשובותיו כתב שכל דין זה שצריך להתפלל במקום שיש בו חלונות, לא נאמר אלא כשמתפלל שלא בבית הכנסת, אבל בבית הכנסת אין צריך חלונות.
הריסה לצורך בנייה
באחד מבתי הכנסיות המרכזיים בעיר חרדית, נתקלו לאחרונה בבעיה חמורה. מצד אחד, בית הכנסת אינו מכיל כעת את כל המתפללים הרבים הבאים בשעריו, ומצד שני, אסור להרוס בית כנסת קיים, כדי לבנות בית כנסת גדול ומרווח יותר במקומו. בבית כנסת זה שוקדים בימים אלו עם אדריכלים, כדי לנסות ולהקים עמודים מסביב למבנה בית הכנסת הקיים, ולבנות קומה נוספת מעליו. פתרון זה נעשה גם בבית הכנסת "איצקוביץ" ברחוב הרב שך בבני ברק. שם המשיכו אלפי יהודים להתפלל במבנה הקיים, כשהפועלים הקימו מתחת לאדמה וגם בקומות מעליהם, עוד מבני חדרי תפילה מרווחים ומהודרים.
הריסתו של בית כנסת פעיל אסורה, אלא לשם בניית בית כנסת אחר בתנאים מסויימים. הגמרא (בבא בתרא ג, ב) דנה האם מותר לסתור את בית הכנסת, כדי לבנות בית כנסת אחר במקומו. רב חסדא קובע כי לא ניתן להרוס בית כנסת עד שיבנה בית כנסת אחר במקומו. הדעות בגמרא חלוקות בשאלה מדוע. יש שאומרים משום "פשיעותא", מחשש שמא לא תושלם בנייתו של בית הכנסת החדש וכך תישאר הקהילה ללא בית כנסת, או משום "צלויי", היינו העובדה שבמהלך הבנייה לא יהיה מקום תפילה. כאשר יש מקום תפילה חלופי נותר החשש הראשון, "פשיעותא". בהמשך הגמרא קובע רב אשי כי הריסת בית הכנסת אסורה גם כאשר חומרי הבנייה מונחים מוכנים לבניית הבניין החדש, שכן יש חשש שימכרו את חומרי הבנייה לשם פדיון שבויים. לבסוף מסייגת הגמרא מקרה בו יש בבית הכנסת סדקים העלולים לגרום להתמוטטותו, ואז מותר להרוס ולבנות חדש במקומו. מסקנה נוספת עולה מדיון נוסף בסוגיה זו, בעקבות הריסתו של בית המקדש בידי הורדוס לשם בניית בניין מקדש חדש ויפה יותר. לפי חלק מהדעות כאשר המלך הורס בית כנסת לשם בניית בית כנסת אחר, מותר הדבר, כי התחייבות של המלך היא התחייבות רבת תוקף ואין חשש שהמלך יחזור בו.
למה כל בתי הכנסיות אינם גבוהים?
נפסק להלכה שכשבונים בית כנסת, צריך לבנותו בגובהה של עיר, כפי שנאמר בפסוק "בראש המיות תקרא", וכדרך שבית המקדש נבנה בגובה של הר. מגביהים את בית הכנסת עד שיהא גבוה מכל בתי העיר, שנאמר: "לרומם את בית אלוקינו". חז"ל כתבו על כך דבר ממש חמור, שכל עיר שגגותיה גבוהים מבית הכנסת, לבסוף עיר זו נחרבת, שנאמר: "לרומם וגו' ולהעמיד את חורבותיו ולתת לנו גדר ביהודה", שעל ידי כן זכינו לתת לנו גדר ביהודה.
לדעת רבנו תם, טעם הדבר לפי שיש בזיון לבית הכנסת, כשמשתמשים במקום שהוא למעלה מבית הכנסת, ולפיכך אין הדברים אמורים אלא בבתים שמשתמשים בהם, אבל בניינים העשויים לנוי ומגדלים שאין משתמשים בהם, וכן בגגות משופעים שאינם ראויים לשימוש, ואין העלייה שתחת הגג גבוהה מבית הכנסת, מותר לבנותם גבוהים יותר מבית הכנסת. ואולם לדעת הערוך, אסור ששום בנין בעיר יהיה גבוה יותר מבתי הכנסת שבעיר, אפילו במגדלים שאינם עשויים לשימוש, אסור, שהטעם הוא משום כבודו של בית הכנסת, שיהיה גבוה יותר מכל הבניינים שבעיר. ולדעת המאירי, מותר להגביה יותר מבית הכנסת בנייני מגורים, שנועדו למגורים, וחז"ל לא אמרו אלא כשסיבת הגבהתם היא דרך כבוד ושררה. מי שהגביה את ביתו יותר מבית הכנסת, יש אומרים שכופים אותו להנמיך את ביתו, ויש אומרים שאין כופים אותו להנמיך את ביתו, אלא מגביהים קצת את בית הכנסת, אפילו בקרן אחת.
אם כך, נשאל: מדוע בימינו ישנם אלפי בתי כנסיות שאינם גבוהים מבנייני העיר?
שאלתי שאלה זו לפני שנים את מורי ורבי מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א והוא השיב במכתב: "אומרים שפוניבז' וסלבודקא מצילים את העיר". בשנה שעברה שאלתי שוב את מורי ורבי מרן הגר"ח שליט"א לפשר הדבר, והוא הסביר שמספיק שבית כנסת אחד גבוה מעל כל בתי העיר, ואין צורך שכל בתי הכנסיות בעיר יהיו גם כן גבוהים יותר מיתר הבניינים.