גיטין דף נד
איזו זכות לימד ה'קדושת יו"ט' על מי שהשליך אבן לביתו?
הרה״ק דבי חנניה יום טוב ליפא טייטלבוים בעל הקדושת יו״ט זצ״ל כשישב על כסא הרבנות בעיר סיגוט, סבל מאוד ממתנגדיו הרבים בקהילה. הללו לא היו מסתפקים בהטחת דברי עלבון כנגד הרב, אלא הגיעו גם לכדי מעשים רעים והיזקות כלפי ה׳קדושת יו״ט׳.
יום אחד היסב הרב בחדרו עם קבוצה מתלמידיו, והיה מסיח עמהם בדברי תורה. לפתע הושלכה אבן גדולה לתוך הבית. שכמעט פגעה בראשו של הרב. הרים אחד מהנוכחים את האבן טלטל אותה מיד ליד וקרא בזעם: כמה גדולה אבן זו, שיש בה כדי לסכן חיי אדם, וכמה רעים אנשים אלה שהשליכו אבן זו כלפי רבינו בכוונה תחילה. השתיק רבי יום טוב את הדובר, חס ושלום להטיל דופי ביהודים כשרים, לא נחשדו ישראל להטיל בבני אדם אבנים גדולות כאלו ,אין זאת אלא שהאנשים בחוץ הטילו כלפינו אבנים קטנות, אלא שהאבנים החלו מריבות ביניהן וכל אחת אמרה: ״אני אנוח על ראשו של הצדיק״, ומתוך כך נעשו כל האבנים הקטנות אבן אחת גדולה.
(חכו ממתקים – חכמתא לחכימין)