הרב בנימין גולד
"וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ" (דברים ח', י')
בשנים האחרונות, קיימת התעוררות גדולה לאמירת 'ברכת המזון' בכונה מתוך ברכון, שהיא סגולה לפרנסה, כפי שכתוב בספרים הקדושים. כך גם לגבי ברכת 'אשר יצר', אשר היא סגולה לרפואה כמבואר בדברי הגר"א.
הדברים ידועים, ודי אם נצטט את דברי ה'באר היטב' ('אור החיים' סימן קפא ס"ק א): "מצאתי למה אין את האות 'ף' ב'ברכת המזון', לפי שכל מי שמברך 'ברכת המזון' בכוונה, אין שולט בו לא אף ולא קצף וכו', ומזונותיו מצויין לו ברווח ובכבוד כל ימיו". ומדבריו שסגולת 'ברכת המזון' מתוך כוונה, היא סגולה להינצל מכל רע צרה ומצוק.
מרן הרב שך זצ"ל, היה אומר לכל מי שהגיע אליו לעצה וברכה, בגלל צרות וייסורים שיש לו, שיקבל על עצמו לברך 'ברכת המזון' בכוונה מתוך ברכון, והיא סגולה גדולה לכל הישועות.
יש החושבים כי זהו ענין סגולי, כמו הרבה דברים שתועלתם היא סגולית, ואין לנו יד ורגל באלו הדברים ונשגבותם. אבל האמת היא שסגולה זו של 'ברכת המזון' בכוונה וכן ברכת 'אשר יצר', היא סגולה מוכרחת מעצם אמירתם, וכפי שכתוב מפורש בתחילת פרשת בראשית בבריאת העולם: "וכל צמח השדה טרם יהיה בארץ כי האדם אין לעבוד את האדמה", ואומר רש"י – "ומה טעם לא המטיר? לפי שאדם אין לעבוד את האדמה, ואין מכיר בטובתן של גשמים, וכשבא אדם ומודה שהם צורך העולם – התפלל עליהם וירדו גשמים". בדברי רש"י מונח יסוד עצום בהנהגת הבורא בעולם: השפע מושפע לעולם ולאדם, רק כשהוא מודה בטובתו של השפע, כשהוא מבין בצורך ובקיומו של השפע, אז הקב"ה משפיע לו מטובו. הכרת הטוב היא הסיבה להשפעת השפע בעולם, וכפיותה היא סיבה לעצירת השפע בעולם.
בדוד המלך נאמר: "והמלך דוד זקן בא בימים, ויכסוהו בבגדים ולא יחם לו", ואמרו חז"ל (ברכות סב, ב): "לימודנו בטעם הדבר שלא יחם לו – מפני שדוד המלך זלזל בבגדים, כשכרת את כנף מעילו של שאול המלך, אמר ר' יוסי בר חנינא, כל המבזה את הבגדים סוף שאינו נהנה מהם". דבר נורא! כשאדם מזלזל בדומם, הרי זו טובה שהקב"ה הביא לעולם – לחמם בני אדם! אז מופסקת השפעת הטובה באותו ענין – הבגדים כבר לא יחממו אותו. דברי חז"ל מפורשים!!
כמובן שזוהי תביעה בדקויות, על דוד המלך שאין לנו מקצת דמקצת הבנה בזה, אבל בא ללמדנו לפי ערכנו הדל בתוקף הדברים.
כשמכירים טובה להקב"ה על החיים ועל המזון, רק אז מושפעת ממנו טובה לברואיו! ואם מודים לו בברכת אשר יצר על הרפואה ששלח לנו בכל אברינו, אזי מושפעת טובה וברכה ורפואה! וא"כ אין זו סתם סגולה לכוון בברכות אלו, זוהי מציאות שקבע הקב"ה, שהשפעת טובה משמים מגיעה בגלל הכרת הטוב באותו ענין! כך זה עובד! ולכך עלינו להתחזק בזה ונזכה לשפע ברכה חיים וכל טוב.
●●●
שכונת הר צבי ירושלים, ישראל – תשס"ה
בבית הכנסת 'הר צבי' שבירושלים, התפלל יהודי שבע ימים והדור פנים בשם ר' שמעון. ר' שמעון היה מקפיד על קיום מצוות קלה כבחמורה, ואולם מצוה אחת היה מחבב באופן מיוחד, ומייקר בכל נפשו ולבו. היתה זו מצוות 'ברכת המזון'. בימי חג הסוכות, השכנים בסוכות הסמוכות היו מתענגים לשמוע את ר' שמעון מברך את ברכת המזון בהתרגשות מרוממת, בכוונה, בדקדוק גדול ובנעימות מתוקה שאין דומה לה. הנושא התמיה את רבי יוסף זייבלד, וידידו רבי שמשון פוליקמן, שגרו בשכנות לר' שמעון ברחוב 'צפניה'. באחד הימים הם ניגשו אליו ושאלוהו: "אמור לנו, במה שונה מצוה זו משאר מצוות? מדוע זכתה דווקא מצוות 'ברכת המזון' לשימת לב וכובד ראש שכזה מצדך?"…
לובלין, פולין – תרצ"ו
רבי שמעון חייך את חיוכו המפורסם, חכך את ידיו, עצם את עיניו והחל לספר את סיפורו המופלא: "בהיותי ילד כבן אחת עשרה, טרם פרוץ מלחמת העולם השניה, למדתי בחיידר בפולין. באחד הימים הגיע לחיידר הגאון רבי מאיר שפירא זצ"ל, ראש ישיבת 'חכמי לובלין', כדי לבחון אותנו על ידיעותינו. בסיום הבחינה אמר לנו, כי כפרס על הצטיינותנו הוא מגלה לנו סוד כ'מתנת חיים', ואז הוא חזר על דברי ה'באר היטב' (או"ח קפה א): 'מצאתי למה אין 'ף' סופית בברכת המזון, לפי שכל מי שברך ברכת המזון בכוונה אין שולט בו לא אף ולא קצף וכו', ומזונותיו מצויין לו בריוח ובכבוד כל ימיו'. והמשיך ר' מאיר להקריא את המשך הדברים של ה'באר היטב': 'והמדקדק יזהר לברך דווקא מתוך הספר ולא בעל פה'.
"באותה שעה קיבלתי על עצמי לברך 'ברכת המזון' בכונה, דא עקא שקבלה זאת דרשה ממני מסירות נפש רבה, כל ילדי הכתה היו מסיימים את ארוחתם במהירות, ומברכים בזריזות כדי לרוץ לשחק, ואילו אני הייתי מברך את ברכת המזון בכוונה, מילה במילה ובכובד ראש, עקב כך הייתי מחמיץ את הזמן שיועד לנו למשחק, ובכל זאת עמדתי בקבלתי במשך כל השנים, עד שנודע שמי בין כל ילדי החיידר, וכינו אותי 'הילד של ברכת המזון'!"
לובלין, פולין – ת"ש
"ילדותי המאושרת נגדעה, כשעננים שחורים העיבו את שמי פולין. הנאצים יימח שמם השתלטו על כל פרבריה ומבואותיה, ומידי פעם בפעם ערכו 'סלקציה' שבה הפרידו באכזריות נוראה מבוגרים וילדים. את הילדים והזקנים שלחו למחנות ההשמדה, ורק את האנשים הכשירים לעבודה הותירו בחיים".
אושוויץ, פולין – תש"א
"באחת הפעמים הועמדנו בשורה למיון, הזקנים והילדים שהופנו לצד שמאל נידונו למיתה, והצעירים שהפנו לימין זכו לחיים. אני, שהייתי גבוה מבני גילי, ניסיתי להיראות גבוה ככל יכולתי, ואכן בחסדי שמים נשלחתי ימינה. הנאצים הארורים דרשו מכל אחד לומר באיזה תחום הוא מוכשר, כדי שיהיה ניתן לנצלו לעבודה למען גרמניה. מאחר והייתי נער צעיר, לא היה בידי כל מקצוע, נרעדתי מעצם השאלה, ולא ידעתי מה עלי להשיב, לפתע שמעתי לחישה מאחורי: 'אמור כי הנך טבח מעולה, ואני העוזר שלך'… לא היה לי מה להפסיד ועל כן נעניתי לו. הודעתי כי אני טבח, וכי היהודי העומד מאחורי הוא עוזרי, והגרמנים סיווגו את שנינו כעובדי מטבח. כבר אז ראיתי כיצד מתגשמת הברכה של מזונותיו מצויין לו ברווח, בשל היותי טבח – קיבלתי מזון באופן סדיר, חזותי הבריאה והחסונה העידה על כך שגורלי שפר עלי. חשוב לציין כי כל אותה עת שבה עבדתי כטבח, לא ויתרתי ולו על פעם אחת של ברכת המזון כהלכתה, כשידעתי שלא אוכל לברך במתינות – לא אכלתי פת!
"והנה לאחר כמה חודשי עבודה, ביקר במטבח קצין גרמני מרושע, וכיון שחרה לו לראות נער יהודי שבשרו טרם כחש, הוא צווח במלוא גרונו: 'שילד יהודי יעבוד במטבח ויתפטם? היה לא תהיה! וכי זהו בית הבראה??' הוא סימן לי בידו לבוא אחריו, וכך עשיתי. הגענו אל החצר שסביב המטבח, שהיתה עשויה מאדמת טרשים קשה כברזל, הוא נתן בידי פטיש קטן ואמר לי: 'בתוך שעות ספורות, עליך לחפור כאן בונקר בגודל של שני מטרים על שני מטרים, שבו יוכלו חיילינו להתחבא בעת הפצצות אויבינו הרוסים! חזרתך למטבח תלויה בחפירת הבונקר! שמעת יהודון חצוף?' כוונתו היתה לרמז לי, כי כשם שלעולם לא אצליח לחפור באדמת טרשים זאת – כך לעולם לא אשוב למטבח…
"עיני חשכו ורוחי נשברה, כיצד אוכל אני, בחור צעיר שבידו פטיש קטן, לסדוק ולו סדק קל באדמת הטרשים? שלא לדבר על חפירה של בור! ועוד בעומק של שני מטרים! נשאתי עיני למרום וביקשתי מהקדוש ברוך הוא שיחון אותי, ויצווה את ברכתו וחסדו עלי. הרי הבטיחוני כי 'מזונותיו יהיו מצויין לו ברווח ובכבוד כל חייו'! הנני עדיין נער צעיר וכי זהו 'כל חייו'? לא ארכו הדקות ולידי חלפה משאית ובה חיילים נאצים. כשראו אותי עומד בדד, חפשו להשליך עלי דבר מה, ולפי שלא היה בידיהם דבר, החלו זורקים עלי ירקות שנמצאו במשאיתם: מלפפונים, תפוחי אדמה, גזרים ועוד, והכל תוך כדי המטרת חרופים וגידופים. גם אז ראיתי את התגשמות הברכה של 'מזונותיו מצויין לו ברווח'…
"סביבי פזורים היו עשרות ירקות ממינים ומסוגים שונים, וכל זאת באמצע מלחמה, ובתוך מחנה עבודה נאצי, שבו מידי יום עשרות יהודים נפחו את נשמתם מרעב. אולם עדיין היתה ישועתי רחוקה – הלא היה עלי ליצור באמצעות פטיש קטן בור ענק באדמה קשה כברזל, אך הביטחון בה' לא מש ממני. המשכתי וביקשתי מה' כי כשם שעזרני עד כה, כן יעזרני הלאה…
"לאחר זמן קצר עברה לידי משאית נוספת ובה חיילים פולנים. כשראו את כמות הירקות המונחת לפני, ובהתחשב בעובדה שחזותי החיצונית היתה משופרת בזכות עבודתי במטבח, הם היו בטוחים שאני ממונה על הסחורה, ובקשוה ממני. ה' נתן במוחי רעיון – להעמיד פנים כמפקד. אמרתי להם, כי אם תיכף ומיד יחפרו לי כאן בור בקוטר של שני מטרים – אחלק להם מן הירקות. הם שבו למשאית, נטלו כלי עבודה, ובמאמץ משותף ורב חפרו בור. שילמתי את שכרם בירקות והם הלכו לדרכם. במשך כל זמן החפירה לא נקפתי אצבעי. עמדתי מן הצד כמפקד, והמתנתי לראות את תוצאות מעשיהם. הברכה התגשמה במלואה, ומזונותיי היו מצויים לי ברווח ובכבוד – ברווח ירקות בשפע, ובכבוד – כמפקד על פלוגת חיילים…
"בעיניים דומעות מהתרגשות פניתי לכוון המטבח, וקראתי למפקד הגרמני, לראות במו עיניו את הבור החפור. הוא לא האמין ואף לא הבין כיצד הצלחתי לחפור בור גדול כזה ועוד בעזרת פטיש בלבד?! כשהוא נדהם ממראה עיניו, סינן מבין שיניו כמלאך רע העונה 'אמן' בעל כרחו: 'תמיד ידעתי שעליכם היהודים שומר אלוקים!' לא היתה לו ברירה, והוא החזיר אותי למשמרתי במטבח. כך בחסדי ה' המשכתי לעבוד עד לסיום המלחמה. החלטתי אז החלטה נחושה, כי אם בעזרת ה' אצא חי מעמק הבכא – אמשיך לברך את 'ברכת המזון' בכוונה, ואודה למי שנתן לי מזונות ברווח ובכבוד גם בגיא צלמוות".
הר צבי ירושלים, ישראל – תשס"ה
"ואכן", סיים ר' שמעון את סיפורו בהתרגשות, כפי שעיניכם רואות – אני שומר את הבטחתי, ה' לא עזבני. עד כה עזרוני רחמיו והלוואי וימשיך לנהוג עמי לנצח בחן ובחסד וברחמים".
[מתוך ספר בני מאמינים, ואמונה שלמה]