"הנני נותן לו את בריתי שלום"
ישנם שני מקרים שאירעו לאבותינו במדבר, ומובאים בפרשתנו פרשת פנחס. האחד הוא השכר שקיבל פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן, "לכן הנני נותן לו את בריתי שלום".
הנושא הנוסף הוא סיפורן של בנות צלפחד, שביקשו לקבל נחלה בתוך אחי אביהן ואכן קיבלו על פי ה' ביד משה.
למעשה, שני ה'סיפורים' הללו, נוגעים לכל אחד ואחד מאתנו בכל עת. הם טומנם בחובם מסר מאוד חזק, שמהווה בסיס יסודי ביותר לכל הנושא של חובת האדם בעולמו, והאופן בו צריך יהודי לנהוג אל מול הקשיים, הניסיונות, ההשפעה החברתית ועוד.
נתחיל עם המעשה של פנחס בן אלעזר. מי שמעיין קצת במדרשים, מיד רואה שלפנחס בן אלעזר היתה מערכת שיקולים שלימה, שקבעה בצורה מאוד ברורה, שלא מומלץ ללכת ולהרוג את זמרי בן סלוא ואת כזבי בת צור. קודם כל, הם לא היו לבד, היו עוד הרבה חוטאים, דבר שני שניהם היו אנשים מאוד חשובים, עם משפחות חזקות מאוד מאחוריהם. היא היתה בת מלך שיש לו צבא ומשטרה ועבדים לרוב, הוא היה נשיא שבט שמעון, והוא היה מוקף בבני שמעון שנחלצו להגן עליו.
לא זו אף זו, הרי בעם ישראל יש שישים ריבוא אנשים. יש ראשי סנהדראות, ראשי השבטים, נביאים, זקני העם, שוטריו ושופטיו. מה פתאום צריך פנחס בן אלעזר לקום ולעשות מעשה? כולם יושבים בשקט, רק אתה צריך לבוא ולחרף נפשך? נהיית פתאום השגריר של הקב"ה? ומי אתה? אומנם נכדו של אהרן הכהן, אבל גם נכד של יתרו שפיטם עגלים לעבודה זרה. איך מכנים אותך? 'בן פוטי'. כינוי של זלזול שמזכיר את עוון אבותיך, בדיוק אתה צריך להיות זה שמתחיל עם נשיא שבט שמעון?
ונאמר שהוא כן מחליט ללכת ולהעניש את נשיא שבט שמעון ב'קנאים פוגעים בו'. מה הסיכוי שלו להצליח? אפסי! הוא מתייצב מול מאות, אולי אלפים משבט שמעון, ומנסה להיכנס עם רומח לאוהל של הנשיא זמרי בן סלוא. הם יתנו לו לעשות זאת? בוודאי שלא! חז"ל הקדושים אומרים שהם באמת ניסו לעצור אותו, אבל בא מלאך ונגף בהם – פנחס לא ידע את זה קודם שיבוא מלאך ויסייע בעדו!
אבל אל מול כל השיקולים הללו, היה לו לפנחס עוד שיקול אחד ויחיד: רצון ה'! הוא בעצמו שמע שיש הלכה של 'קנאים פוגעים', הוא הבין שזה רצון ה', ולכן עשה את המעשה שלא היה לו שום סיכוי להצליח. הקב"ה רוצה שאני אקח רומח בידי, אז אני לוקח רומח, הוא רוצה שאני אעשה את מה שמוטל עלי, אם זה יצליח או לא, אם יהיו מי שירצו לפגוע בי בגלל זה או לא – כל אלו שיקולים קטנים מאוד לעומת השיקול המרכזי. לעשות רצון ה'!!!
**
הנושא השני הוא הנושא של בנות צלפחד. התורה כתבה פרשה נוספת במיוחד עבורן, פרשת נחלות. ולמה הן זכו לכך? כי הן ביקשו לקבל נחלה בארץ ישראל.
לכאורה צריכים להבין: הרי הן לא ביקשו להתנדב ב'עזר מציון' או לתרום כליה ב'מתנת חיים'. מה הן ביקשו? לקבל נחלה. זאת בקשה מאוד לגיטימית, אבל למה הן זכו לכך שהתורה משבחת אותן, ושהן נזכרות לדורות בזכות הבקשה הזאת?
אומר הנציב מוולוז'ין דבר נפלא: באותה העת, הדעה הרווחת בעם ישראל היתה שארץ ישראל זה לא מקום מוצלח. חטא המרגלים גרם לכך שבני ישראל חשבו שעדיף להימנע מכניסה לארץ ישראל, כי היא ארץ אוכלת יושביה והעם היושב עליה חזק מאוד ואי אפשר לנצח אותו.
בעוד כולם מקווים שהשהות במדבר תימשך עד אין קץ, או שתימצא איזו ארץ חלופית להיכנס אליה במקום ארץ כנען, באות בנות צלפחד ומציגות עמדה הפוכה לחלוטין. אנחנו רוצות חלק בארץ ישראל.
לא זו בלבד, אלא שהן מבקשות 'בתוך אחי אביהן'. מסביר הנציב מוולוז'ין, שהרי שבט המנשה היה חצוי, חציו קיבל נחלה בתוך ארץ כנען, וחציו השני מעבר לירדן, השטח שכבר נכבש ושעם ישראל כבר ישב בו באותה העת.
בנות צלפחד לא הסתפקו בבקשה כללית של נחלה, הן לא ביקשו לקבל אותה במקום שבו יש מרעה שמן וטוב, ושאינו חלק מאותה ארץ אוכלת יושביה, הן רצו נחלה דווקא בתוך ארץ כנען, למרות ששם לכאורה האדמה פחות טובה למקנה ולצאן, ולמרות ששם זה יותר מסוכן ופחות נחשק.
למה? כי זה רצון ה'! לכן הן זכו שהתורה ייתרה פרשה אחת עבורן, והן נזכרו לדורות לטובה, כי הן עשו את רצון ה', והלכו אחרי רצון ה' בעיניים עצומות, בלי להסתכל ולבדוק שיקולים אחרים, תוך התעלמות מוחלטת מכל מה שמדברים מסביב. רצון ה'. הא ותו לא!
**
התורה מלמדת אותנו בשתי פרשיות אלו, מי אלו אשר ה' חפץ בהם, אלו שאת החשבונות האישיים שמים בצד ומחשבתם היא רק מה רצון ד', דוד המלך זעק כבר: "השלך על ה' יהבך והוא יכלכלך" – אם אתה תדאג לעצמך ולא תשליך על הבורא, מי יודע מה תהיינה התוצאות, אם תסיר מעליך את הדאגות – זרוק את הפקאלאך על הקב"ה – ואתה מסודר.
מעשה היה בבחור שהגיע לפרקו, והציעו שידוך מסוים שאכן התקדם בצורה משביעת רצון, אבל בשלב מסוים, כשהבחור כבר אמר את דברו ורצה לסגור את השידוך בשעה טובה, התעורר אביו וניסה לעצור את המהלך, לאחר ששמע שלמדוברת יש שלושה אחים בעייתיים, כאלו שאף אחד לא היה רוצה שהבנים שלו יהיו דומים להם.
בא האבא לפני מרן הגראי"ל שטיינמן ושאלתו בפיו: האם נכון יהיה לעצור את השידוך עכשיו, לאחר שמע מה ששמע.
שאל מרן את האבא: "ממי שמעת את השמועה הזאת?", והאב השיב שהוא שמע זאת מהשכנים. נענה מרן ואמר: "שכנים מדברים בלי לדעת… הם ראו בן אחד וכבר אומרים שיש שלושה, בחור רק יצא בלי כובע וחליפה וכבר הם אומרים שהוא מקולקל… אין צורך להתייחס לדברי השכנים".
האבא קצת התעקש, ואמר שבכל זאת הרי חז"ל אומרים שהרוצה לישא אשה יבדוק באחיה, ואיך בודקים? שואלים את השכנים.
השיב לו מרן זצ"ל בשם הסטייפלער, שבזמנינו אין לבדוק באחים בצורה כל כך חזקה כמו בזמן חז"ל, כי לצערנו הרב, הילדים מושפעים לא רק מהבית, אלא גם ממקורות השפעה נוספים, ולכן אם יש ילדים פחות טובים זה לא בהכרח מלמד על החינוך שהם קיבלו בבית.
אבי המדובר פנה לאחור, כשבלבו עדיין יש ספק אם כדאי לעשות את השידוך, אבל מרן זצ"ל שראה בחכמתו שהבחור כן מעוניין בשידוך, ורק האב מנסה לעכב זאת על ידו, פנה לנכדו שהיה במקום ושאל אותו בקול, כך שגם אבי הבחור ישמע את הדברים:
"תגיד לי", אמר מרן לנכדו, "האם מי שמפריע לשידוך לצאת לפועל חייב מיתה???".
הנכד הזדעזע מהמחשבה: "מה פתאום? איפה שמענו כדבר הזה? זה מאוד חמור להפריע לשידוכים אבל חייב מיתה? למה סבא שואל כאלו שאלות?"
השיב לו מרן בפשטות: "הרי כתוב בחז"ל שבתואל ניסה להפריע לשידוך של אליעזר ורבקה, ושילם על כך בחייו…".
הנכד נותר ללא מענה, והאב שהקשיב לדברים עצר כדי לשמוע מה יסביר מרן…
לאחר שהייה קצרה אמר מרן בעצמו את התשובה: "מי שמפריע לשידוך אינו חייב מיתה חלילה", אמר, "אבל דבר אחד אנחנו רואים בבירור, אם הקב"ה רוצה ששידוך מסוים יצא לפועל, השידוך יצא לפועל! אם הסביבה תתמסר לעשות את רצון ה', מה טוב, אבל אם מישהו ינסה להפריע, זה לא יגמר טוב מבחינתו. כך או אחרת, עצת ה' היא תקום, זה לא שווה לעמוד בדרך, ולהפריע לרצון ה' להתקיים!".
**
הרב מ.ל., מגיד שיעור נחמד מאוד לתלמידיו, אהוב ומקרב כל אחד. אמנם דבר אחד מעיב מאוד על תלמידיו: מגיד השיעור בנושא אחד עקשן ולא ניתן להזיז אותו, הוא אינו נותן רשות לעזוב את הסדר לשום צורך שהוא. בחורים מתחננים על תור לרופא שיניים, על משלוח חבילה דחופה והדואר סוגר, הוא לא נותן לצאת באמצע הסדר, ויהי מה! זה בהחלט לא התאים לאופיו והבחורים תמהו על ההתנהלות הזאת.
בסיום שנה לפני שנפרדו, בקשו מרבם הסבר להתנהגותו העקשנית… והוא בסבר פנים יפות פותח פיו בחכמה ומספר להם:
"הייתי בחור שנחשב בהחלט בחור טוב, הקב"ה שלח לי את השידוך המתאים, וחותני יחד עם אבי נדברו לרכוש עבורנו דירה במחיר מסוים. במשך החודשים שבין האירוסין והחתונה אני המשכתי בסדרי לימודי, ואבי ובעיקר חותני עמלו קשות למצוא דירה עבורנו. התקרב מועד החתונה ועדין לא מצאו את מבוקשם, אני ישבתי בסדר ומחשבה החלה להתרוצץ במוחי: לא יתכן שכולם ירוצו בשבילי ואני לא אעשה כלום, מחויב אני גם לעשות איזו השתדלות, מאידך, לא על חשבון הלימוד, אבל הזמן דוחק, וההחלטה היתה שאני סוגר את הגמרא, ומנסה למצוא אצל מתווכים דירה.
"נכנסתי למתווך הראשון, הסברתי לו מהו התקציב והאזור המבוקש, והוא מפטיר מיד: 'יש לך מזל יותר משכל, עכשיו נכנסה לי דירה במחיר ובאזור שאתה חפץ', הוא נתן לי את טלפון בעל הדירה, לא לפני שהחתים אותי על התחייבות לשלם לו דמי תיווך…
"חזרתי לישיבה ללמוד, ואחרי מנחה צעדתי לבית חמי ואמרתי לו שיש לי הצעה לדירה, הוא שמח אך אמר שגם הוא ראה היום בביהכ"נ פתק והוא עכשיו הולך לראות דירה, הלכנו יחדיו הדירה היתה ממש לפי דרישותינו, סגרנו במקום, ולמחרת קבלתי טלפון מהמתווך: 'מה עם התשלום?' שאלתי על מה? והוא – 'מה פירוש על מה, אתה סגרת על הדירה שנתתי לך!'. לא עזרו טענותיי שחמי ראה את הטלפון בעצמו, הוא תבע אותי למשפט וחויבתי לשלם 25,500 ש"ח!
"הבנתם? סגרתי את הגמרא לשעה אחת, ושילמתי 25,500 ₪! ושתבינו" אמר המג"ש, "אנחנו התחתנו בצמצום, הלכנו לבדוק הפרשי מחירים של 200-300₪ וכאן שילמנו סכום גדול זה! אבל הסיפור לא מסתיים בזה…
"אני הפקתי לקחים, וזה הכי חשוב: לא לעבור את הדברים סתם כך, ההחלטה היתה ברורה, שמעתה גם אם העולם יתהפך חלילה, אין מושג כזה לעשות כלום על חשבון הלימוד!
"עברו עשר שנים, ויום אחד פוגש אותי ידיד, אדם המוכר לכולם כאחראי ומחושב, הוא צעק עלי שעוד מעט אתחיל לחתן ילדים ולא שמתי בצד אגורה שחוקה, והפעם יש לו הצעה מפתה מאוד, באשקלון החלו למכור שטחים בשיטת "בנה ביתך" קרקע משותפת לשתי דירות בעלות של 50,000$. 'בא נשקיע יחד, אנחנו עובדים שכל הקרקעות יקנו ע"י שומרי תורה ומצוות, תוך שנה זה הולך להניב רווח כפול, בדוק!'…
"שמעתי והסכמתי. אך כדי להשיג 25,000$ אני זקוק לבקש הלוואה מהבנק, 'אין בעיה', אמר, 'הבנק ייתן לך מיד, בא ניגש עכשיו', עכשיו? אין מה לדבר! כעת מתחיל סדר ב' בכולל, אני אלך רק בין הסדרים. 'ומתי הבנק פתוח בין הסדרים?', שאל. עניתי שביום רביעי! 'והיום יום ראשון, עד יום רביעי אינני יודע אם יישארו קרקעות, זה נחטף כמו לחמניות טריות במוצאי פסח!'. 'הכל טוב', עניתי, 'אבל אני לא הולך על חשבון הסדרים!'
"ביום רביעי אני מתכונן לצאת לבנק בין הסדרים, ובני נופל ופותח את הראש, אני רץ אתו ל'טרם' בדיקות, תפירות… חוזר אתו הביתה בשעה 3.30 ומיד רץ לכולל. בערב טלפון מהידיד, אני מספר לו על הקורות עמי, טוב א"כ אין ברירה מחר בבוקר גש לבנק, ואני – אני אלך לבנק ביום רביעי הבא! הוא הפטיר משהו כמו 'שלימזל כמוך לא יוכל לעשות עסקים בחיים…'.
"יום רביעי אח"כ הלכתי לבנק, ואכן הבנק אישר לי די מיידית את ההלוואה. יצאתי מהבנק ואני מרים טלפון לידידי, אך אין מענה. פעם פעמים ושלוש, ואני צועד לעבר ביתו. לאחר מספר רב של נקישות על דלתו, פתח לי חריץ והכניס אותי. הוא היה חיוור כמו סיד ושאל לרצוני, אמרתי לו שבאתי לתת לו את הכסף ולסגור עסקה.
"'לא שמעת?', שאל, ואני: לא שמעתי כלום, 'כל העסקה הזאת היתה נכונה, רק שמולי ישב אדם פושע, שנתן לי ניירות שאינם שווים את ערכם… סוף שבוע שעבר הוא ברח עם כל הכסף, ואני איני יכול לצאת מהבית, הכנסתי לעסקה הזאת את אבי, חמי אחיי וגיסיי, ועוד חברים רבים, אינני יכול לצאת לרחוב, אתה מהבודדים שאני יכול לומר לו שלום!!!'…
"הבנתם?", סיים מגיד השיעור, "כשסגרתי את הגמ' באמצע הסדר, שילמתי 25,500 ₪, כששמרתי על הגמרא פתוחה, נמנע ממני הפסד של 25,000$!!".