בניסיון נואש להגיע הביתה, העובד בשדה תעופה רכש 28 טון בצל ויצא למסע ארוך בן 1400 ק"מ כשהוא מוסווה למוכר בצל
הרב יהושע לייבזון
תשמעו, במסגרת עבודתי למצוא סיפורים מעניינים ל'הפותח' ולגליון 'לקראת שבת', אני אוהב מדי פעם לעלעל בחומרים ישנים שהתפרסמו. השבוע תפס את עיני 2 סיפורים מדהימים שכבר פירסמנו, אבל בטח הספקנו לשכוח.
זוכרים את הקורונה? זה נראה משהו רחוק מאוד מאוד.. , אז הנה 2 סיפורים חזקים שקרו לפני כ 3 שנים.
זה סיפור על שני אנשים שונים ברחבי העולם שהחליטו לעשות משהו יוצא דופן בתקופת הקורונה.
ואפשר ללמוד מהם על כח הרצון, עד היכן ניתן להגיע איתו. כשהיצר הרע מנסה להקשות עלינו את עלייתנו הרוחנית, אז כדאי ללמוד איך אפשר להילחם כשרוצים באמת..
בוא נלמד על עד כמה ניתן להגיע רחוק בכח הרצון, אבל רק צריך לכוון את עצמנו לעלייה בתורה וביראת שמים.
אז הנה הסיפורים מה עשו אנשים שהקורונה והבידודים וסגירת הגבולות לא נתנו להם להגיע אל בני משפחתם.
הסיפור הראשון הוא מה עשה אזרח הודי כשהגבולות נסגרו
אני מצטט לכם מהעיתונות:
בניסיון נואש להגיע הביתה בזמן שתקנות קפדניות מונהגים בהודו גברו, העובד בשדה תעופה רכש 28 טון בצל ויצא למסע ארוך בן 1400 ק"מ כשהוא מוסווה למוכר בצל, רק כדי להישלח לבידוד על ידי המשטרה המקומית לאחר שהגיע ליעדו
לפי המשטרה, פרם מורטי פנדי, עובד בשדה התעופה של מומבאי, העמיס משאית עם 28 טונות בצל, ונסע כ-1,400 ק"מ מן העיר מומבאי לביתו שבפגראג' בצפון הודו
"הייתי תקוע במומבאי. בהתחשב במספר המקרים המדווחים בעיר, פחדתי מהחדשות הרעות והסגרים, ומכאן שלא הייתה לי ברירה אלא לחזור הביתה", אמר פנדי
כללי הסגר בהודו מאפשרים לכלי רכב המספקים מוצרי מזון לחצות את גבולות המדינות המרכיבות את הודו. אז פנדי החליט לשכור משאית כולל נהג ולנסוע הביתה בהסוואה. "קנינו את הבצלים משוק ירקות סמוך למומבאי, ובאמצעות תירוץ שאנחנו מובילים את התוצרת, חצינו שלוש מדינות כדי להגיע סוף סוף הביתה ביום שישי אחרי שנסענו במשך שלושה ימים, מספר פנדי .
פנדי נשלח למרכז למבודדים לאחר שמעשיו התגלו, הוא לא הראה סימפטומים של הנגיף, אך הוא הוחזק במרכז כאמצעי זהירות במשך שבועיים"
והנה הסיפור השני על מסע ארוך של מישהו ארגנטינאי
הוא לא היה יכול לטוס חזרה לבית הוריו כדי להעביר איתם יחד את סגר הקורונה, אז חואן מנואל בלסטרו החליט לחצות את האוקיינוס. במסע מפרך שארך שלושה חודשים הוא שט בסירה מפורטוגל לארגנטינה, תוך שהוא נאבק בסופות ובגלים גבוהים שלשום, יום רביעי, הגיע סוף-סוף הארגנטינאי בן ה-47 לעיירת הולדתו מאר דל פלטה. הוא סיפר כי את השיט תכנן ב-24 שעות בלבד, אחרי שלמד כי הטיסות לארגנטינה בוטלו כחלק מהניסיון לבלום את התפשטות הנגיף.
"רציתי להיות איתם", סיפר בלסטרו, שמחכה כעת לסיום תקופת בידוד בת 15 יום, שלאחריה יוכל להתאחד עם אביו בן ה-90 קרלוס ואמו בת ה-82. את הבידוד הוא עושה בסירה שלו, שאורכה 8.8 מטר.
בלסטרו, שמתגורר בספרד, היה בארכיפלג הפורטוגלי, כאשר הגבלות הסגר בספרד ובפורטוגל נכנסו לתוקפן. הוא לקח איתו 200 אירו שחסך, העמיס את המפרשית שלו "סקואה" במזון, והפליג מפורטו סנטו
הוא סיפר כי לאורך המסע נקלע כמה פעמים לסופות עזות שאיימו להפיל את סירתו. סמוך לחופי ברזיל, הוא אמר, הוא כמעט איבד את חייו כאשר הגלים הגבוהים טלטלו מצד לצד את הסירה. "הייתי יכול לאבד את התורן", סיפר בלסטרו, שציין כי אחד החבלים בסירה נקרע אז, והוא נאלץ לתקן אותה בברזיל
בלסטרו אומר כי הוא החליט לעשות את המסע לעיירת מולדתו כיוון שהיה בטוח שהסגר יימשך זמן רב, ורצה להיות לצד משפחתו. הוא קיווה מאוד להגיע כבר בחודש שעבר, כדי להשתתף בחגיגת יום ההולדת ה-90 של אביו
לדבריו היו לו מספיק הרפתקאות בים – ובתקופה הקרובה הוא מתכנן להישאר על היבשה, בבית שליד בית הוריו. "אשתול גינה ואקנה שלוש תרנגולות. אני רוצה להיות עם המשפחה".
הם רצים, ואנו רצים…
לתגובות: [email protected]