הגיע זמן קריאת שמע של שחרית
מספרים על הרב הצדיק ממנצ'סטר, רבי יהודה סגל, שפעם נכנס לחדר בפנימיה של הישיבה, וראה שם בחור ישן, והיה זה כמה דקות לפני סוף זמן קריאת שמע. הוא לא העיר את הבחור.
בשעה 11:00, כשנכנס הבחור לישיבה, קרא לו הרב ואמר: "יש לך לב חזק", ולא הוסיף.
הלך הבחור והתיישב במקומו והתחיל לחשוב על דברי הרב, האם זו היתה ברכה, או חידה… למה הוא התכוון. חזר אל ראש הישיבה ושאל אותו: כבוד הרב, מה כוונת דבריך?
ענה לו: כשהייתי בחדר שלך וראיתי אותך ישן שנת ישרים חמש דקות לפני סוף זמן קריאת שמע, חשבתי שאם תתעורר ותראה כי עבר הזמן, בטוח שתתעלף. בסוף אני רואה שהגעת לשיעור כרגיל, כלומר שהכל עבר בשלום, הבנתי שכנראה יש לך לב חזק…
בספר 'החפץ חיים' [תורות, עמוד תתפו] מסופר:
בשוחחו פעם עם חסידים בורשה, התנצלו בפניו הללו על שהם מאחרים זמן תפילה, הואיל והם זקוקים להכנות מיוחדות כדי לכוון בתפילה את הכוונות הדרושות, וכן הלאה. שכן מה ערך לתפילה, – אם כי היא בזמנה – באם היא חטופה וללא כוונה כנדרש?
השיב להם החפץ חיים: משל למה הדבר דומה, לכפרי אחד שנולדה לו בת ומיד החל לדאוג לצבור כסף לנדוניתה. היה איפוא קובץ על יד ומשהיה מזדמן לו שטר כסף חדש ויפה היה מטמינו למטרה זו, שכן ידע כי יהיה עליו להחזיק את שטרות לזמן מרובה והיה חושש שלא יפסדו. סוף סוף הגיעה לביתו עת דודים. עמד והוציא את מטמון השטרות והתחיל מסובב על החנויות כדי לקנות לבת צרכי הנישואין, ברם למרבה תמהונו סרבו הסוחרים לקבל את שטרותיו. נמלך בליבו והלך לבנק ממלכתי לפרוט את השטרות.
משבא לבנק, התייצב בתור ובינתיים הסתכל כיצד הפקידים מטפלים בלקוחות שעמדו בתור לפניו. ראה והנה אנשים מפקידים או מחליפים שטרות כסף, שהם רבים בלים ומטושטשים ומהם גם קרועים לשנים. אמנם הפקידים גערו באנשים אלה על שאל השגיחו כראוי על שטרות המלוכה שישמרו בשלמותם, אבל למעשה, לאחר שבדקו את קרעי השטרות ומצאום מתאימים, הדביקום יחד וקיבלו אותם בערכם הנקוב. חשב הכפרי בליבו: אם שטרות קרועים ובלויים אלה מתקבלים, על אחת כמה וכמה שטרותי שלי שהם חדשים ושלמים, בוודאי שיתקבלו. ברם לתדהמתו, משהגיש את השטרות לאשנבו של הפקיד, החזירם הלה מיד לידיו בסירוב. החל הכפרי מורה וצועק: "את השטרות הבלויים והקרועים קיבלתם, ואילו את שטרותי השלמים והיפים הנכם מסרבים לקבל! מה פסול מצאתם בהם?". השיבו לו: "שטרותיך, אם כי שלמים ויפים הם, אבל כבר עבר זמנם והמלכות פסלתם.
ואילו שטרותיהם של האחרים, אם כי בלו ונטשטשו מרוב שימוש, אבל זמנם לא עבר ובתוקפם הם עומדים".
(מתוך הגדה של פסח ומתוק האור)