הרה"ח ר' אהרן כהן
המתח חתך את האוויר, אף אחד לא ידע לחשוב איך יסתיים הסיפור. מה יגיב הרבי.
היה זה בליל הסדר אצל הגה"ק ה'ויגד יעקב' מפאפא. סביב השולחן ישבו בני המשפחה והתלמידים שזכו לשהות בליל השימורים אצל רבם הדגול, נהנים מזיו השכינה. הסדר התנהל על מי מנוחות, עד שהגיעו ל'צפון'. אז הבחינו כולם שמשהו הסתבך…
הרבי רצה להוציא את ה'אפיקומן' ולא מצאו. גם חיפוש נוסף העלה חרס. חתיכת המצה המזומנת למצוות אפיקומן נעלמה.
כנראה שמישהו 'סחב' את זה, עבר הרהור בראש כולם.
"נו…" קרא הרבי, סוקר בעיניו את המסובים, ממתין שהאחראי למעשה יחזיר את חתיכת המצה כדי שיוכל לקיים את מצוות אכילת אפיקומן.
אחר כמה דקות של דומיה, רמזו כמה מהיושבים באצבעם על ה'אשם', התלמיד שהצליח בהיחבא לשים ידו על האפיקומן – היה זה מי שנודע לימים כהגאון רבי יצחק שלמה אונגר ז"ל, מחשובי רבני חסידי בעלזא ורב קהילת 'חוג חתם סופר'.
"נו…" קרא הרב, בבקשו להשיב את האפיקומן. אך רבי יצחק שלמה נענע בראשו לאות סירוב. אין בדעתו להחזיר את האפיקומן.
"מה תבקש", התעניין ה'ויגד יעקב', מקווה לסיים את הסיפור ולהמשיך בסדר. הבחור רבי יצחק שלמה התאזר בעוז וענה: "רצוני בהבטחה שאגדל לתלמיד חכם וירא שמים!"
שקט השתרר. היה אפשר לחתוך את המתח באוויר. כיצד יגיב הרבי? מצד אחד, מדובר ביצחק שלמה, מחשובי הבחורים. ומה הוא מבקש – בקשה על רוחניות. אבל מצד שני, הבטחה שכזו?!…
ה'ויגד יעקב' הרכין את ראשו בין ידיו ושקע בשרעפיו. המתח והסקרנות בחדר העפילו לשיאים…
ואז הרים הרבי את ראשו, מחייך ברוגע. הוא פנה לתלמידו החשוב, כשהכל שמים אזנם כאפרכסת שלא לאבד הגה.
"אין הימל האב אין שוין גע'פוילט…" – בשמים כבר פעלתי…
ובעוד המסובים צובטים את עצמם כדי לוודא שאין הם חולמים, המשיך הרבי בחיוך ואמר:
"יעצט ברויכסטו נאך פלייסיג לערנען!" – ועכשיו מוטל עליך ללמוד בהתמדה!
*
הרבה אפשר להאריך, לכתוב ולדבר על הדרכים והעצות להתקדמות בחיינו האישיים והרוחניים. אך מעל הכל ולפני הכל – צריך לזכור ולהזכיר את המציאות הפשוטה: בסופו של דבר הכל תלוי בדבר אחד – פשוט לקום ולעשות!