"האדים כיסו את משקפיי ולא יכולתי לראות את מפלס המים וכך  בטעות הכנסתי את ידי לתוך המים הרותחים וגם הידיים שלי עברו הגעלה… אבל ברוך השם 'שומר מצוה לא ידע דבר רע' ולא קיבלתי כווייה חמורה"

הצצה לרגעים מרגשים שתופסים את תשומת הלב | אלעזר גולדברג

כשאנו עסוקים בימים אלה בהכשרת הבית לחג הפסח, חשבנו להביא סיפור מיוחד של הכשרת הבית והלבבות.

קוראי 'לקראת שבת' כבר מכירים היטב את פעילותו הברוכה של איש הקירוב הותיק הרב ישראל דחבש שעושה לילות כימים על מנת להוציא יקר מזולל. הפעם הוא מספר על נער שהתקרב ליהדות והתחיל ללמוד בישיבה אך היה לו קושי גדול – בכל פעם שהוריו ביקשו שיבוא לשבות עמם בביתם, נאלץ  לסרב מאחר והמטבח בבית היה טרף לגמרי והוא לא ידע איך להתמודד עם הענין. עברו מספר חודשים עד שהגיע רגע השינוי המדהים וכאן אנו נותנים לרב דחבש לספר את הסיפור המיוחד שמלמד רבות גם עליו ועל מסירותו למען בעלי התשובה ובני משפחותיהם.

יום אחד הבחור מתקשר אלי ומספר לי שיש לו בעיה קשה

מדובר בנער חילוני צעיר, מספר הרב דחבש, שהגיע אלינו למדרשיה על מנת לשמוע שיעור תורה כל יום בשעות הערב, מה שגרם לו להתחזקות בשמירת המצוות. לפני הגעתו למדרשייה הוא לא ידע מה זה יום כיפור, בביתו מעולם לא צמו ביום הקדוש ולא ידעו שמץ יהדות מהו… לאחר תקופה פתחתי שיעור ל'מתקדמים' יותר בין 10 ל12 בלילה והוא הצטרף גם לשיעור הזה והיה בין המתמידים ולא ויתר על שום שיעור. לאחר מספר חודשים בהם ראיתי שהוא רציני מאוד ויש בו בשלות להיכנס לישיבה, דאגתי להכניסו לישיבת 'אחינו' בפתח תקוה, שם הוא מתעלה ביראת שמים ובלימוד גמרא בעיון.

יום אחד הבחור מתקשר אלי ומספר לי שיש לו בעיה קשה. בבית הוריו לא שומרים על כשרות ואין הפרדה בין בשר לחלב, "איך אני יכול להגיע לבית במצב כזה? הרי אני לא יכול לאכול מאומה ממה שהם מכינים עבורי". בתחילה הצעתי שידבר עם ההורים ויסביר להם עד כמה חשובה לו שמירת הכשרות, אך הוא אמר שהדבר לא יועיל כי כבר היה הסכם לא כתוב בינו לבין הוריו שהם לא מעירים לו על דרכו החדשה והוא מצידו לא מעיר להם על אורח חייהם החלוני. אבא שלו אמר לו: "אתה חי את החיים שלך ואנחנו את החיים שלנו…".

סיכמתי עם הבחור להיפגש בחנות לכלי בית ורכשתי עבורו סירים קטנים ומחבת ואמרתי לו: בכל פעם שאתה חוזר הביתה, אתה מבשל לעצמך בכלים האלו ואינך משתמש בכלים, בתנור או במיקרוגל של ההורים. כך הוא אכן עשה, אך הדבר היה קשה לו מאוד, כי בחור בן 16 שגם כך מתמודד עם קשיים נפשיים וחברתיים עם החזרה בתשובה הטרייה, מתקשה להסתגל למצב שהוא מבשל לעצמו ואוכל בנפרד מכל בני משפחתו. נוצר מצב שבמשך תקופה הבחור לא רצה לשוב בשבתות החופשה לביתו וביקש מצוות הישיבה וממני שנארח אותו ובשבתות בהן התארח בביתי, הוא נהנה מאוד מאוירת השבת המיוחדת, מה שלא הכיר מימיו.

כך עברו חודשיים בהם הוריו של הבחור הפצירו בו שישוב הביתה וכאשר הבן הסביר שזה ידרוש מהם להכשיר את המטבח והכלים, רכישת מצרכים כשרים למהדרין ועוד, הם נסוגו מהרעיון. אך לאחרונה חל המפנה – הגעגועים לבן גברו על הכל ויום אחד אני מקבל טלפון מהבחור והוא מספר שאביו התקשר אליו ואמר שמפריע לו מאוד שהוא לא מגיע הביתה ומתחנן שישוב לבקר אצלם ויאכל עמם מהאוכל שמכינים עבורו ולצורך כך הוא מוכן לעשות כל שינוי שיתבקש ממנו, כולל הכשרת המטבח וכשרות המאכלים. בתחילה הוא ניסה להניא את אביו מהענין אך האב התעקש ועמד על כך שרוצה לעשות הכל כדי שהוא ישוב לחיק המשפחה בשבתות החופשה. הבן התקשר כדי לשאול מה עושים כדי שיוכל לאכול מבישולי ההורים?

תלך עם אביך לקנות מוצרי חלב ובשר כשרים למהדרין

לפני הכל – אמרתי לבחור – תלך עם אביך לקנות מוצרי חלב ובשר כשרים למהדרין, כדי שמוצרי היסוד מהם יבשלו את תבשילי השבת יהיו בכשרות מהודרת. כך אכן הוא עשה, הלך והראה לאביו איך לבדוק כשרויות וממה יש להימנע. לאחר מכן רכשתי יחד איתו חומרי ניקוי להסרת שומנים ובלון גז קטן וחצובה להעמיד עליה דוד מים גדול. הבחור חשש בתחילה שיהיה להוריו קשה לראות את המהפך שאנו הולכים לעשות להם בבית ואני הרגעתי אותו ואמרתי: אתה תראה שזה יעבור בקלי קלות והכל יהיה בסדר…

סיכמתי עם כמה אברכים שיבואו יחד איתי להכשיר את המטבח וביום רביעי בפרשת יתרו, הפרשה בה אנו קוראים על קבלת התורה והכשרת הכלים של בני ישראל לאחר מעמד הר סיני, הגענו אל הבית, בית חילוני טיפוסי, והתחלנו במלאכת ההכשרה. קירצפנו את הקירות, את השיש והכיורים וכן את התנורים, הסירים ושאר כלי המטבח מכל לכלוך ושומן ואז חיממתי את המים בדוד הגדול והתחלנו להגעיל את כל הכלים בזה אחר זה. את התנור ליבנו באמצעות הפעלתו על החום המקסימלי למשך שעתיים. תוך כדי עבודת ההגעלה פתחתי את מכסה דוד המים כדי להוציא את הסכו"ם מהדוד עם מלקחיים ומאחר שהייתי קרוב מדי אל המים, האדים כיסו את משקפיי ולא יכולתי לראות את מפלס המים וכך  בטעות הכנסתי את ידי לתוך המים הרותחים וגם הידיים שלי עברו הגעלה… אבל ברוך השם 'שומר מצוה לא ידע דבר רע' ולא קיבלתי כווייה חמורה.

הם שאלו אם יצטרכו לקנות מקרר חדש כי חשבו שאי אפשר להכניס מאכלי חלב באותו מקרר עם מוצרי בשר…

לאחר סיום מלאכת ההכשרה קראתי לבני הבית והסברתי להם את יסודות כשרות המטבח, שמעתה עליהם לקבוע מה הוא סט הכלים החלבי ומה הוא הבשרי ולהקפיד על ההפרדה ביניהם בבישול או בכיור היחיד שיש במטבח וגם מה לעשות במקרה של החלפה בטעות, כיצד ניתן לעשות הגעלה ביתית. בתחילה הם לא ידעו את נפשם, הם שאלו אם יצטרכו לקנות מקרר חדש כי חשבו שאי אפשר להכניס מאכלי חלב באותו מקרר עם מוצרי בשר… הרגעתי אותם שאיסור בשר וחלב הינו רק  בעירוב תוך כדי בישול או אכילה. לאט לאט הם הבינו ושיננו את ההלכות.

לפני שנפרדנו אמר לי הבחור בחשש: כבוד הרב, אולי לאחר שאני אלך לישיבה ואחזור, הכל יהיה כאן שוב טרף? מי ערב לי שהם יישמו את מה שלמדו זה עתה? אמרתי לו: ראיתי שגם ההורים וגם האחים שלך רציניים מאוד ורוצים לעשות הכל כדי להתאחד איתך, אתה יכול להיות רגוע ולבוא לשבות בבית בשבת הקרובה! הבן שמח מאוד ובשבת פרשת יתרו הוא בא הביתה ולראשונה מאז חזר בתשובה שלימה הרגיש את קדושת השבת יחד עם הוריו שמן הסתם גם בהם נדלק הניצוץ היהודי ועוד יתקרבו בעקבות בנם הצדיק.

יש לי תקווה גדולה שמהסיפור הזה יבואו עוד סיפורים דומים, כי יחד עם הבחור הזה לומדים בישיבה עוד נערים שהגיעו יחד איתו ממודיעין והם התרגשו מאוד מהכשרת המטבח בבית הוריו וגם הם רוצים מאוד שהוריהם יכשירו את הבית עבורם. ומי יודע להיכן הדברים עוד יתגלגלו…