"עַל כֵּן יֹאמְרוּ הַמֹּשְׁלִים בֹּאוּ חֶשְׁבּוֹן" (כא, כו-כז)
הפסד מצוה ושכר עבירה
הפשט הפשוט ב"מושלים" היינו בלעם, שנאמר בו: "וישא משלו". הוא אמר: בואו לעיר חשבון ותכבשוה על ידי קללתי. אבל הגמרא (בבא בתרא עח ע"ב) דורשת ואומרת דרוש על הפסוק:
מי הם המושלים, האמיתיים, שעליהם נאמר "יאמרו המושלים"? – אלו המושלים ביצרם, אדם הכובש את יצרו.
כי אדם יכול למשול על מדינות רבות ורק על עצמו אינו יכול לשלוט… הוא מתאווה למשהו ואינו יכול להתגבר על תאוותו – כעבד נרצע לרצונותיו. אבל המושלים ביצרם אומרים לך עצה איך וכיצד תזכה להיות מושל ביצרך הקשה.
מה הם מייעצים?
"בואו חשבון" – אם תערכו חשבון תצליחו. כאשר הייתי צעיר היתה פרסומת גדולה ברחובות ועל אוטובוסים "מי שעושה חשבון שותה קריסטל…" א'שיינע מעשה, חשבון של קריסטל… אבל הגמרא אומרת: "'בואו חשבון' – בואו ונחשוב חשבונו של עולם" כלומר, לא חשבון זמני אלא חשבון עתידי נצחי: "הפסד מצוה כנגד שכרה".
מאי משמע?
הוא מפסיד בשביל המצוה, כסף. לדוגמא: תפילין מהודרות עולות אלפיים דולר, כאשר ודאי אפשר להשיג תפילין זולות יותר, בפחות כסף, אז אם רוכש את היקרות הוא מפסיד כסף. או לפעמים מפסיד זמן – הוא כל כך לחוץ בזמן, אך עוזב את הכל והולך ללמוד את השיעור בגמרא. זהו "הפסד מצוה", אך מאידך "כנגד שכרה" – מה השכר על המצוה? לנצח סלה ועד! – חמישים מליון שנה! וכי לא כך החשבון? באמת לא, כי הרבה יותר: נצח! ועם החשבון הזה תוכל לעשות מהיצר הרע עפר ואפר.
"ושכר עבירה" – יש לו רווח גדול מן העבירה. הזדמנה לו עסקה הנותנת פדיון רב ערך, אך יש בה איזו שאלה של ריבית. אין הכרח לאיסור גמור אבל יש חשש ריבית שמחמתו מרוויח – "שכר עבירה", אך "כנגד הפסדה" – הוא מטמא את נשמתו לנצח, מורד בקב"ה ומפסיד, רחמנא ליצלן.
בחשבון הזה אפשר לנצח: "אם אתה עושה כן", געוואלדיג, "תבנה בעולם הזה ותכונן לעולם הבא"!
רק הצלחה נצחית היא הצלחה
בואו ונחשוב חשבונו של עולם. הצלחה רגעית אינה הצלחה. רק הצלחה של נצח היא הצלחה!
נסעתי פעם במטוס. באותו מטוס היתה קומה שנייה. בדרך כלל הנוסעים הרגילים אינם יכולים לעלות לשם, כי לשבת שם עולה מחיר כפול ומכופל, יש שומרים שאינם מאפשרים זאת. אבל משום מה, איש לא הפריע לי לעלות ואני עליתי לראות מה קורה שם בקומה השנייה. נכנסתי פנימה וראיתי פאר והדר. ממש א'מחיה. בקומה הראשונה הכל דחוס. יושבים האחד בתוך השני. רוצים להרוויח הרבה מקומות אז דוחסים כמה שיותר מושבים. יש גם מזוודות וחבילות, ממש נורא. ואילו למעלה. תענוג. לכל אחד יש כורסא. יושב שם בפישוט ידיים ורגליים. פלאי פלאים.
ירדתי חזרה למטה, והנה אני פוגש אחד ממכריי, יהודי בעל יכולת, היושב בקומה הראשונה. שאלתי אותו: "מדוע אתה יושב כאן ואינך עולה למעלה? וכי יש לך בעיה לשלם את מחיר המושב המרווח למעלה?"
הלה מסתכל עלי ואומר לי: "וכי סבור אתה שאני שוטה? חסר דעה? הרי בסך הכל מדובר בשתים-עשרה שעות נסיעה. וכי בשביל שעות ספורות אלו, אני צריך לשלם מחיר כה מפולפל? לא חבל על הכסף? הרי את הכסף הזה אני יכול לתת ליהודים בירושלים, אז שאני אבזבז אותו בשביל כמה שעות טיסה? מילא אם הייתי צריך לשלם עבור שהייה של שבועיים במיאמי-ביץ', במלון מפואר, על שפת הים, זה אני מבין. אבל להוציא כל כך הרבה כסף בשביל כמה שעות, וכי חסר דעה אני?"
אמרתי לו: "הרי גם השבועיים במיאמי זה זמני. כל החיים שלנו בעולם הזה הם זמניים. וכי כמה הם חיינו? 'ימי שנותינו בהם שבעים שנה'. הכל זמני. לא כדאי לבזבז את ימינו, את כוחנו, את כספנו, עבור דבר זמני שכזה!"
זהו חשבונו של עולם. כך אפשר לנצח את היצר הרע. כאשר מחדירים ללב שלהצלחה זמנית אין כל ערך, רק להצלחה נצחית יש ערך – או אז אפשר לזכות למעלת 'מושלים ביצרם'.
הפשט והדרוש – גם יחד
אומר לכם הפלא ופלא מה שרבי אליהו לופיאן זי"ע חידש באחת מדרשותיו (לא מובא על הפרשה בספר "לב אליהו") על סוגיה זו.
הוא שאל כך: נכון, אומרים דרוש על הפסוק "בואו חשבון" – תעשו חשבון, אבל הגון וראוי כי הדרוש יהיה לו קשר, לפחות מועט – לפשט, והפשט של "חשבון" היא עיר שקראו לה חשבון, ולא חשבונות!
אמר ר' אל'ה. אי, אי, זיס ווי צוקער [-מתוק כמו דבש וסוכר], כי אכן הדרוש נכנס בפשט:
המושלים ביצרם אלו האומרים לנו בואו חשבון. הם אומרים: הבה נלך לעיר חשבון, ותראו דבר מעניין מאד.
"כי חשבון עיר סיחון אשר לקח ממלך מואב הראשון". מה התרחש שם?
סיחון נלחם במלך מואב הראשון. מי לא יודע מה היה, כל העולם געש, חדשות, תקשורת, ידיעות בסערה: הוא כובש עוד! מתקדם! – סיחון מתגבר בניצחונות. כולם מוחאים כפיים, כל הכבוד לסיחון המנצח! ואכן המלחמה הסתיימה בניצחון ובכבוד – "ויקח את כל ארצו מידו"! כל הכבוד לסיחון!
וסיחון עצמו? אין מאושר ממנו בתבל. המנצח הדגול, הכובש הגיבור.
כך הוא הבין וכך הבינו אנשי העולם. אך מה האמת?
העיר חשבון היתה שייכת למלך מואב הראשון, והקב"ה רצה לתת את חשבון לעם ישראל, וכיון שאסור לעם ישראל להילחם במואב, יש צורך באיזה 'מתווך' שיקח ממואב ואחר כך עם ישראל יקח ממנו…
מה עושים?
נכנס משוג'אס בראשו של סיחון, ביום בהיר אחד 'בא לו' לצאת למלחמה לכבוש את חשבון, ואכן בתוך שבועות ספורים הגיע לפסגה, נהיה גיבור המלחמה, מתעטר בהצלחות, באושר ובעושר. וכעת, כאשר חשבון כבר שייכת לסיחון, סיימת את תפקידך, עתה עם ישראל יכולים לבוא וליטלה ממך…
אם כן, מה רואים שם? אדם מסתובב כגיבור בתבל, אין כמוהו – המוצלח ביותר. ומה האמת? אתה לא מוצלח, אינך גיבור, לא כלום. בסך הכל הנך שמש טוב של עם ישראל. – תכבוש, תילחם, הרוגים, פצועים, מטוסים ואניות – והכל כדי שתהיה אפשרות לאחרים – לעם ישראל – לקחת ממך את העיר שכבשת.
אומרת התורה: "באו חשבון"! אם רצונכם להיות מאושרים באמת, תביטו רק על חשבונו של עולם, ולא על הצלחה ורווח זמני, כי גם סיחון היה המאושר הגדול בשעתו, אך שום הצלחה לא היתה לו, כי אושר זמני הוא כלום. חובה לחשב הפסד מצוה כנגד שכרה שיבוא אחר כך, ושכר עבירה כנגד הפסדה שיבוא אחר כך, וזאת תגלו בחשבון עיר סיחון, כי אין להתפעל ולהתלהב מהנאה רגעית או מצער זמני.
הפלא ופלא, כיצד הדרוש והפשט חופפים.
(רבי ראובן קרלנשטיין זצ"ל – יחי ראובן)