מי שיש לו דבקות מוחלטת בה' ומבטל את עצמיותו לגמרי – יכול להשיג השגות אלוקיות. אך כל עוד הוא לא ביטל את עצמיותו לגמרי ויש לו רצונות וצרכים ומאוויים עצמיים – לא יוכל להשיג השגות אלו.
פעם בא חסיד אל רבו ואמר לו: "אני משתוקק להיות כמו אברהם אבינו, להשיג השגות רוחניות אלוקיות. איך מגיעים לכך?"
אמר לו הרבי: "אם תבוא עמי מחר לטבול בנהר, אראה לך כיצד זוכים להשיג השגות אלוקיות". שמח החסיד שמחה גדולה. למחרת מיהר בהתרגשות רבה אל בית רבו והצטרף אליו בדרכו לטבילה בנהר.
כשנכנס התלמיד לטבול במימי הנהר העמוקים, הורה הרבי לאחד ממשמשיו לאחוז בחוזקה בכתפו של החסיד ולמנוע ממנו למשך כמה שניות להוציא את ראשו מעל המים.
עשה המשמש כמצוות רבו ואחז בכתפו של החסיד בשעה שטבל במי הנהר. כעבור כמה שניות הרפה ממנו, ואז הוציא החסיד את ראשו מן המים בתחושת הקלה ועלה אל גדת הנהר כשהוא מתנשף בכבדות.
אמר לו הרבי: "אמור לי, באותן שניות ששהית בתוך במים בלי יכולת להוציא את ראשך מעל המים, מה חשת? אלו מחשבות עלו אז במוחך?"
השיב החסיד: "מחשבות? היתה לי רק מחשבה אחת, רצון אחד ויחיד – אוויר! הרגשתי שאני חייב אוויר לנשימה, אם לא – לא אחזיק מעמד".
הקשה הרבי: "מדוע רק מחשבה אחת? מדוע רק רצון אחד ויחיד? מדוע לא עלו אז במחשבותיך רצונות אחרים? מדוע לא חשבת אז, למשל, על ענייני ממון, פרנסה, כבוד? מדוע לא הרהרת בלבך על סעודה דשנה ועל שינה ערבה ועמוקה?"
השיב החסיד: "רבנו, מי אני שאומר לכם, הלא דבר פשוט הוא: בשעה שאדם זקוק לאוויר לנשימה – המחשבה שלו תפוסה אך ורק בדבר הזה – אוויר! במצב הזה, הראש לא יכול להכיל מחשבות אחרות, עניינים אחרים, צרכים אחרים. זה לא הזמן".
אמר הרבי: "אמת דיברת! ועתה אגלה לך את הסוד. כדי להשיג השגות אלוקיות, עליך להיות דבוק בה' בדבקות גמורה. להרגיש כל העת שאתה צריך את הקב"ה כאוויר לנשימה. הצורך האחד והיחיד שלך הוא דבקות בה' וקיום רצון ה', ואין שום מקום לדבר אחר מלבד רצון ה'". "כשכך תרגיש" – סיים הרבי – "מובטח לך שתזכה לראות מראות אלוקים.
אך דע לך, אין זה מופת ולא רוח הקודש, אלא מציאות פשוטה: כשאדם מרומם מעל הגשמיות ואין לו בעולמו אלא בורא עולם בלבד – הוא קשור ומחובר אל בורא עולם, ומי שקשור ומחובר אל בוראו – זוכה לקרבת אלוקים וזוכה לראות מראות אלוקים".
'האור לחיים' – וירא תשפ"ג