"וכל כלי פתוח שר אין צמיד פתיל עליו טמא הוא"
מספר הגה"צ רבי גמליאל רבינוביץ שליט"א: בעיירה אחת היה עגלון שהיה מסיע את תושבי הכפר למחוז חפצם, והיות שהיה זה כפר קטן הספיק עגלון אחד לכל התושבים.
לימים הגיע לגור בכפר אדם צעיר וחיפש לעצמו מקור פרנסה, כשראה את העגלון הזקן החליט להתחרות בו, הוא קנה עגלה חדשה עם צמד סוסים חזקים והחל להסיע אנשים ממקום למקום, פנה אליו העגלון הזקן בטענה: הכיצד זה אתה מקפח את פרנסתי?! ענה לו העגלון החדש כי הוא כבר זקן ועליו לפנות את התפקיד לצעירים.
כשראה הזקן כי הצעיר מתעקש, הציע לו הבה ונעשה עסקה, אני אבחן אותך לראות אם באמת אתה מתאים לתפקיד החדש, והיה אם אתה תענה נכונה על כל השאלות אזי תקבל את התפקיד, אבל אם לא תדע לענות, תצטרך לסגת מהתפקיד, והוא הסכים.
שאל הזקן אם תכנס עגלתך לביצה טובענית מה תעשה? ענה הצעיר: פשוט, ארד מהעגלה ואמשוך אותה בחוזקה, אך הזקן ממשיך להקשות: העגלה טובעת ואינך מצליח לחלצה ואין בסביבה אנשים שיעזרו לך, מה תעשה? הצעיר לא ידע מה לענות ונאלץ לעזוב את העיירה, אבל לפני שעזב שאל את הזקן, בבקשה גלה לי את התשובה לשאול.
אמר לו הזקן: עגלון חכם נזהר שלא להיכנס לבוץ! (מתוך עלון 'טיב הפרשה')
רמז לעניין זה ברוחניות, וכל כלי פתוח אשר אין צמיד פתיל עליו טמא הוא, כדי להישמר מפני הטומאה ונגעי הזמן, יש לשמור על 'צמיד פתיל', להימנע מלהיות 'פתוח'. הראש צריך להיות סגור מפני השפעות רעות, האוזניים צריכים להיות סגורות והעיניים עצומות.
ואל יאמר האדם הרי אני אדם נאור ומתקדם, אני שומר על 'ראש פתוח' ומוכן לשמוע גם דברים שאין רוח חכמים נוחה מהם, חלילה וחס, כי התורה אמרה לנזיר ללכת סחור סחור ואל הכרם לא להתקרב, אחרת הוא עלול להיכשל חלילה מבלי שם לב.