מאת: עקיבא שצ'רנסקי
אתה מנסה כבר חודשיים להיפגש עם המנכ"ל שלך בשביל לבקש העלאה מינורית בשכר, אחרי עשרים שנה של שכר קבוע ובלתי משתנה במפעל. אתה פונה למנכ"ל בפעם העשירית, ששולח אותך למזכיר, ששולח אותך לתיבת הפניות שמותקנת בכניסה לאקווריום ההנהלה, ואתה מבין שכאן משפילים אותך, נותנים לך תחושת דחיה, שאתה לא מכובד.
ואז אתה נזכר, איך שכשמנכ"ל פלוני ביקש להיפגש עם המנכ"ל שלך, לא ארך יותר משתי דקות והמזכירות מצאה זמן נוח ליממה הקרובה למפגש המכובד.
ואתה גם עושה חשבון פשוט, שהרי פגישות שבאמת חשובות למנכ"ל הוא מוצא להן זמן, ו'משום מה' מתברר אז שהיומן לא־כזה־מפוצץ, ומשום מה אז, אתה לא שומע מהאחראי על יומן המכ"ל, על בלת"מים (בלתי מתוכנן) מפתיעים (עוד מילה מכובסת לדחיה דיפלומטית. לא בהכללה כמובן) ואתה שוב מגיע למסקנה שאומרת: אם אני רוצה שיכבדו אותי, אין לי דרך אחרת אלא לחפש איך אני הופך להיות מכובד בעיני הבריות.
"אתה רואה מה קורה במציאות" – לוחש לך קול פנימי – "הגדולים האלה מכבדים רק את מי שהוא באמת גדול. את כל הפוּשטים הם לא מכבדים. לכן מהיום, תהיה ממוקד מטרה: אתה הולך להיות מכובד, ואז יכבדו אותך.
"זה לא משנה איך תעשה את זה, תהיה מנכ"ל, סמנכ"ל, סמנק"ש, יועץ, עסקן, גביר. לא משנה הדרך. העיקר תהיה מכובד, ואז יכבדו אותך".
*
וכאן אנחנו מגיעים לסוויטש הגדול בתפיסה המוטעית הזאת.
אם אכן המנכ"ל שלך לא מכבד אותך במקום שבו אתה נמצא, זה אומר שהוא לא יודע לכבד אף אחד בעולם! כי מי שלא יודע לכבד את האדם באשר הוא נמצא, אין לו בבסיס האישי שלו את מושג הכבוד. כי מי שיש לו בבסיס את כבוד הזולת, אין לו הבדל בין לכבד את העשיר הגדול, לבין לכבד את האסיר הכי גדול. כי 'כבוד' משמעותו: היכולת לכבד את נקודת הסוד המיוחד שבאדם שממולך, והרי לכל יהודי יש משהו מיוחד בשביל לכבד אותו – הוא יציר כפיו של הקדוש ברוך הוא! – ומשכך, לא אמור להיות כל הבדל בינך לבין האיש הכי מכובד בעיירה.
אז קודם כל, תרגיע את מערכות התסכול שבתוכך. אין לך מקום להכנס לתחרות כבוד ולנסות להשיג את 'קפוטת הכבוד' שתקנה לך מעמד של כבוד בין מכובדי העיירה, כי אין שם כבוד!
ומה שאתה רואה שהמנכ"ל מכבד את מנהל המוסד ואת הגביר?
אין זה כבוד. זה פחד.
כשאתה רואה את המנכ"ל שלך מכבד חזקים, זה לא בגלל שאותם הוא כן מכבד, ורק אותך לא. גם אותם הוא לא מכבד. כן. יש לו אינטרסים אישיים, שבשבילם הוא נאלץ לשחק משחק של 'כאילו' הוא מכבד. אבל הוא ממש לא מכבד.
עכשיו, אחרי שהרגעת את המקום האישי שלך והבנת שאין לך מה לנסות להתהדר בנוצות טווס בשביל שיכבדו אותך, כי אלה שיודעים לכבד יכבדו תמיד, ואלה שלא ידעים לכבד לא יכבדו אף פעם;
עכשיו נשאר לך לבדוק עם עצמך למה חוסר הכבוד של המנכ"ל כלפיך, הפעיל אותך והביא אותך לפגיעוּת כל כך גדולה ועוצמתית.
איפה יש לך בתוכך חוסר פנימי ורעב לכבוד, שלכן אתה מרגיש פגוע וחסר כבוד, עד כדי כך שהתנהגותו של המנכ"ל כל כך פגעה בך.
*
לתגובות ולשאלות על הנכתב, תא קולי: 151527651383.
(מתוך המודיע י"ז סיון תשפ"ג)