וַיִּקַּח קֹרַח (טז, א)
רש"י בתחילת הפרשה כותב: "ויקח קרח – פרשה זו יפה נדרשת". ולמה היא נדרשת יפה? כי בכל דור ודור היא אקטואלית.
בפרשה זו אנו לומדים בפרשה כמה המחלוקת מגונה, וכמה צריך האדם לברוח ולא להחזיק במחלוקת, עד כדי כך שכותב השל"ה הקדוש בספר "תולעת יעקב", שבכל שנה כשקוראים פרשת קרח, יש לכך השפעה שבשבוע זה גדולה יותר סכנת המחלוקת! עד כדי כך המחלוקת של קרח משפיעה לדורות!
תשמעו סיפור מעניין מאוד שהיה.
לאברך אחד הציעו להיות ראש כולל בצרפת, והוא אכן נסע לשם והגיע למקום בו אמור היה לקום הכולל המדובר.
והנה בצרפת בימי הקיץ, שבת יוצאת מאוד מאוחר, בסביבות עשר וחצי אחת- עשרה בלילה, ולכן נהוג שם לעשות סעודה שלישית בבית הכנסת.
האברך ישב שם בבית הכנסת בסעודה שלישית, והנה הוא רואה שבאמצע הסעודה קמים שני אנשים, קמו ואומרים לפני כל המשתתפים: "מה פתאום מקימים לנו כאן כולל בבית הכנסת? בשום פנים ואופן, לא יקום ולא יהיה!"
כששמע זאת, גמלה בלבו ההחלטה: אני לא אבוא כלל להיות ראש כולל במקום זה!
ואז הוא נגש למרן הגראי"ל שטיינמן זצ"ל ואמר לו: "החלטתי שאני לא אהיה ראש כולל בצרפת".
"מדוע?" התעניין הגראי"ל, והאברך סיפר: "בשבת בבית הכנסת ראיתי שמדברים נגדי, ואם זו קבלת הפנים – לא אבוא לשם!"
שאל אותו הרב: "באיזו שבת זה היה כשדיברו נגדך?" והאברך השיב שהדבר ארע בשבת פרשת שלח.
אמר לו הגראי"ל: "עכשיו הבנתי. הרי במנחה כבר קראו את פרשת קרח, ובאותו שבוע שקוראים פרשת קרח – יש תמיד יצר הרע של מחלוקת בעולם. לכן, אל לך להיבהל ממה ששמעת. סע לשם, הקם את הכולל, וה' יהיה בעזרך!"
האברך שמע בקול הרב, נסע לשם, לא נרתע מפני איש, וכבר עשרים שנה הוא ראש כולל בצרפת.
ללמדנו, שבשבוע זה כל אחד צריך להיזהר יותר מקפידות, ממחלוקות וממריבות, ולחפש כמה שיותר להאיר פנים לזולת.
(הרב גואל אלקריף מה ספר שש באמרתך)