גיטין דף כט
מדוע ויתר החפץ חיים על הפקדון שנתן לרב העיר?
שיהא פקדוני
פעם אחת יצא לחפץ חיים לשבות בשב״ק בעיר שלא הכיר אותה. גם אנשי העיר לא הכירוהו וחשבו שהוא אחד מאותם משולחים שמוכרים את ספרי החפץ חיים ולא ידעו שהוא הוא החפץ חיים בעצמו.
ערב שב״ק הכניס את הכסף שהיה לו בכיסו אצל רב העיר, והפקיד אותם אצלו. כצאת השבת הגיע ה״משולח״ שמוכר את ספרי ״חפץ חיים״ אל רב העיר כדי להפרד ממנו, ויצא מן הבית. חשב הרב לעצמו – כנראה שהיהודי הזה שכח שהפקיד אצלי כסף בעש״ק, איזה רחמנות! נראה שהוא שלומיאלי ועני, ויש לו בטח אשה עם ילדים שצריך לפרנסם, ואם בכל מקום הוא שוכח את כספו שמרויח ממכירת הספרים, מה נשאר לו למחייתו?…
ואם כך הוא הדבר – חושב הרב בלבו – אתן לו ללכת לאכסנייתו ואראה האם הוא יזכר שהפקיד אצלי כסף…הרב מביט אחרי ה״משולח״ ורואה הוא שמתיישב על עגלתו בזריזות [החפץ חיים היה עושה כל דבר בזריזות, והיה מדגיש את זה כל פעם באומרו: ״כהנים זריזים הם״…], ובעל העגלה מסיע את עגלתו במהירות. כשראה זאת הרב חשב לעצמו, שעכשיו כבר מוכרח אני לרדוף אחריו ולהזכירו שהשאיר בידי פקדון, ומיד יצא מביתו והתחיל לרדוף אחרי העגלה של החפץ חיים, והרב חושב לעצמו, אולי כשה״משולח״ ימשיך עוד קצת בדרכו, הוא יזכר שהשאיר אצלי פקדון, הרי רחמנות הוא עליו ועל בני ביתו, מי יודע אצל כמה אנשים הוא כבר שכח את כספו!…כשראה הרב שהוא ממשיך בנסיעתו ולא נעצר ולא נזכר שהשאיר אצלו כסף, התחיל הרב צועק בקול לעבר עגלתו של החפץ חיים, שיעצרו את העגלה וימתינו לו.
כשהבעל עגלה ראה שרב העיר צועק לעברו וקורא אליו שימתין לו, הוא מיד עצר את הסוסים והעגלה, ורץ לקראת רב העיר ושאלו, אם הרב רוצה להצטרף אליהם בנסיעתם?…
'לא' השיב הרב, הנוסע שלך השאיר אצלי פקדון של כסף בעש״ק, האם הינך זוכר פנה הרב ל'משולח'?
– בודאי אני זוכר! – ענהו החפץ חיים.
– א״כ למה לא הזכרת לי בעת שנפרדת ממני שאני חייב להחזיר לך פקדון? שאלו הרב.
– ענהו החפץ חיים: מכיון שכשמסרתי לך את הפקדון היה עש״ק, ועדים לא היו שם כשמסרתי לך את הפקדון [וע״פ דין אסור להלוות או להפקיד כסף אצל מישהו ללא עדים, ואחד שעובר על כך הוא עובר על הלאו של ״לפני עור לא תתן מכשול״], ומשום כך חשבתי להקנות לך את הכסף בתורת מתנה…
כששמע הרב תשובה זו הוא השתומם, ומיד הבין שיש לו כאן עסק עם יהודי לא פשוט, ואמר לו הרב על אתר: אם כך, אני מחזיר לכם את הכסף במתנה…
אמר לו החפץ חיים, אני איני לוקח מתנות! שונא מתנות יחיה…
כאן מצא לו הרב עצה: הוא זרק את הכסף והפקירו, והחפץ חיים זכה בזה מן ההפקר…
(מאיר עיני ישראל)
מדוע ויתר החפץ חיים על הפקדון שנתן לרב העיר?
התמונה היא אכן תמונתו של מרן החפץ חיים?