"יואב בא ממשפחה חלשה מאוד", כך מתאר פעיל 'אחינו' הרב שמואל הורביץ, שזכה לעשות נפשות רבות לעולם התורה ולחינוך התורני, כשהוא מתאר לנו את אחד המקרים עמהם התמודד בשנים האחרונות.
"היה זה ילד שלמד בחינוך החילוני, בבית שמרו שבת אמנם, אבל בצורה מאוד פושרת. האבא היה סוגר את העסק שלו בצפצוף, מגיע הביתה ומתקלח לכבוד שבת. אכלו לחם עם גבינה בסעודת שבת, והשתדלו לא לכבות ולהדליק את האור "אלא אם כן ממש חייבים"…
אבל יואב (שם בדוי) החליט לבוא קצת לשיעורי תורה, התחיל להימשך וכשהצענו לו להיכנס לחינוך תורני הוא לא התנגד.
ההורים לעומת זאת, דווקא כן התנגדו. במיוחד האמא.
אחרי מערכה שלמה, הצלחנו. ההורים השתכנעו, הילד נכנס לישיבה ברוך ה', אבל אז הגיע האתגר הגדול ביותר.
כדי שהילד ישתלב בישיבה, אתה חייב שהוא יתחבר לנושא הלימודי. כל עוד זה היה חומש ופרשת שבוע, הוא בהחלט הצליח להתחבר. היו חסרים לו מושגים בסיסיים אבל הוא למד והתקדם.
כשזה הגיע ללימוד גמרא, הוא היה כמו מישהו שיושב מול ספר שכתוב בסינית. כמה שניסו להסביר לו ולהתקדם אתו, לא עזר כלום. הוא פשוט לא הצליח להבין כלום. אפילו לא מילה אחת!
הוא היה בוכה לי, בדמעות, ואומר: "הרב, אי לא מצליח להבין כלום. אפילו לא מילה אחת".
אני הייתי מנסה לעודד, ישבתי איתו ניסיתי להסביר לו אבל זה באמת היה מאוד מאוד מתסכל. היתה לו איזו חסימה בנפש שלא אפשרה לו ללמוד גמרא. פחד פחדים!
ראיתי שהוא מתחיל להתייאש. הרגשתי שאני באמת מצפה ממנו לדבר בלתי אפשרי. הוא מנסה כבר כמה חודשים וזה פשוט לא הולך. מה עושים? הילד מסכן, אומלל!!! כל יום הוא חוזר לפנימייה מתוסכל בצורה שלא תיאמן.
רציתי לחזק אותו קצת, והזמנתי אותו אלי הביתה לשבת. הוא ישב בסעודות השבת, פעם ראשונה שלו במשפחה חרדית באמת. הוא היה מרותק, הקשיב לשירים, השתדלתי למצוא איזה שיר או שניים שגם הוא מכיר, הוא אכל בהנאה את מאכלי השבת, ובעיקר התעניין מאוד אצל הילדים מה הם לומדים בחיידר ואיך זה עובד.
במוצאי שבת הוא פרץ בבכי ואמר לי: "הרב, כשבאתי לכאן כבר הייתי בטוח שאני עוזב את הישיבה בקרוב, אבל השבת הזאת בבית שלך, גרמה להרגיש בפעם הראשונה מה זה 'מעין עולם הבא'. אני גם רוצה שתהיה לי כזאת שבת בבית שאבנה בעזרת ה', אני גם רוצה לשבת ככה ליד השולחן ולשיר עם הילדים שלי בשמחה ובהתלהבות. החלטתי! אני יושב בישיבה ו'דופק את הראש בגמרא', שבוע חודש, שנה, עשר שנים, כמה זמן שאצטרך, עד שאצליח לשבור את מחיצת הברזל הזאת, וללמוד גמרא בהנאה!".
עברה מאז תקופה, והבחור פשוט התחיל לפרוח. לא מזמן הוא הראה לי את כל המבחנים שעשה מאז שהגיע לישיבה ועד כה. רואים שם שבמשך חודשים ארוכים הציון היה 0, ואז עלה ל-20, לאחר מכן 30, קפיצה ל-50 ולאחר תקופה שבה הוא קיבל בין 70 ל-80, הבחור הגיע בתקופה האחרונה למצב שבה שבוע אחרי שבוע הוא מקבל 100 במבחן.
הפעם לא הוא בכה, אני בכיתי! אמרתי לו: "יואבי, הלוואי שלי היה כזה כח רצון כמו שלך, בוודאי הייתי נהיה גדול בישראל. אין לי ספק שאם תמשיך כך, אתה עוד תלמד תורה לאלפים ורבבות, אתה תאיר את העולם בתורה שלך!".