הרב אברהם פוקס
הגאון רבי יחזקאל אברמסקי זצ"ל הצטיין במיוחד בענייני בין אדם לחברו, ורגישותו לנושא היתה מופלגת ביותר, עד שפעמים רבות היו סובביו עומדים נפעמים מגודל מעשיו.
באחד הימים קיבל הזמנה לבוא ולמסור שיעור באחד הכוללים שנפתחו בערי השדה על ידי "התנועה להפצת התורה", למרות שבאותם ימים הנסיעה היתה ארוכה ומייגעת ודרשה כוחות לכך, נעתר הרב אברמסקי לבקשה ונסע אל אותה עיירה של עולים חדשים.
אברכי הכולל היו נרגשים ומאושרים מביקורו של האורח החשוב וקיבלו את פניו שמחה ובכבוד רב, הרב אברמסקי מסר להם שיעור מקיף בהלכה שנמשך שעה ארוכה, ושיעורו היה בעבורם לעונג רב, הפלפול, הסברות הדקות, ההגדרות החדות, הפלא ופלא. והנה מגיעה לה שעת סיום השיעור, הקושיות מיושבות התירוצים נהירים וברורים וזמן תפילת המנחה הגיע, ואז הוסף הרב ואמר: "דעו לכם כי מטרת בואי לכאן איננה לשם השמעת חדושי תורה, אינכם נזקקים לחידושים שלי, באתי לכאן למטרה אחרת לגמרי"…
הכל עשו את אזנם כאפרכסת לשמוע עבור מה הטריח גדול הדור את עצמו בנסיעה מייגעת של שעות ארוכות. "באתי לבקש מכם שאל תבואו אל רבה של העיירה להשתעשע עמו בפלפולים וסברות, כיון שרבה של העיירה תלמיד חכם ומורה הוראה הוא, אך אינו רגיל בסגנון הלימוד שקיבלתם בישיבות של ימינו, וחושש אני שתגרמו לו בושה וחלישות הדעת, וזה דבר שאסור לגרום לאף יהודי, ובוודאי לא לרב של עיר שאדרבה, צריך לרומם את קרנו שהיא קרן התורה בעיני אנשי קהילתו".