בעת רעווא דרעווין סיפר הגר"י זילברשטיין (מחלון ביתו) מעשה מופלא ממרן החפץ חיים, דברים ששמע מאחד מתלמידיו הישישים שנותרו בדורנו. נוכל לקחת מכאן מסר של ממש לתקופתנו, ולמגפת הקורונה המשתוללת בעולם.
תלמיד ה'חפץ חיים' סיפר לי, שיום אחד הגיע אל הכהן הגדול מראדין יהודי חולה שהיה עטוף כל-כולו בעצב ויגון. "אני סובל מאוד ממחלתי', ביכה לפני החפץ חיים, ובאתי לשאול עצה מה עליי לעשות כדי לרומם את מצב רוחי".
החפץ חיים האיר את פניו אל היהודי הסובל, והשיב לו כדברים הללו: כתוב במדרש, שבניגוד לבני האדם, שאם רוצים להעניש מישהו הם צריכים להכניסו לבית הסוהר, השי"ת אינו זקוק לפתרונות שכאלה. הוא מביא על האדם מחלה, ואז ממילא האדם מוצא את עצמו כלוא במיטתו, ביסוריו ובכאביו.
אבל, הוסיף החפץ חיים, הרי כתוב גם שכמלכותא דארעא כך מלכותא דרקיעא, והשי"ת מתאים את הנהגתו עם בני האדם כפי שהם-עצמם נוהגים כאן בארץ. ואם כן, הרי כאשר אדם נמצא בבית האסורים, יש חוק המקובל אצל כל אומות העולם הקובע שאם האסיר מתנהג יפה ואינו מעורר שום בעיות בעת שהותו בכלא, מפחיתים לו שליש מתקופת מאסרו. על התנהגות יפה משלמים שלטונות בתי הכלא בכל העולם בניכוי שליש מהמאסר.
לכן, גם מלכותא דרקיעא פועלת באופן דומה, ואם האדם בתקופת מחלתו יתנהג יפה, דהיינו ינסה לשפר את מעשיו ויתקן את מה שבכוחו לתקן, גם הקב"ה יתחשב בו ויקדים את ריפויו מהר יותר ממה שנגזר עליו בתחילה.
הדברים עודדו מאוד את החולה, שהחל מיד לפשפש במעשיו ולהרהר במה הוא יכול להשתפר בעבודת השם.
יהיו הדברים הללו של החפץ חיים לחיזוק לכל אלה הסובלים מהנגיף, וכל אלה שצרות ומועקות ניתכו על ראשם. אם יוכיחו 'התנהגות יפה', ואם יראו להשי"ת שהם הבינו את המסר שהוא דורש מהם, ינכו מהם חלק ניכר, ואולי אפילו את כל הבעיות הנקרות בדרכם.
('קול ברמה' – בטאונה של רמת אלחנן')