הרה"ג רבי שמואל ברוך גנוט שליט"א
בימים אלו מתכוננים אלפי בני שיעור ג' בישיבות לצעירים, לקראת מבחני הישיבות הגדולות. בכל שנה ושנה, בתקופה זו, עולות להן תובנות חדשות ונקודות שכדאי לחשוב עליהם. הדברים עוסקים בעיקר בבני הישיבות שמתכוננים לעלות, תרתי משמע, לישיבות הגדולות, אך התובנות העולות מהם מתאימות לכולנו. לא רק להם עצמם.
ישיבות גדולות בניחוח אישי: בעבר ביקש ממני אבא שאציע עצה טובה לבנו, הלומד בישיבה גדולה. מאחר שלא הכרתי את הבחור, פניתי לר"מ שלו, כדי לקבל תמונה על מצבו. מסרתי את שם הבחור והר"מ השיב: "אינני מכיר אותו. אינני מכיר אפילו את שמו".
אותו ר"מ מלמד כמאתיים בחורים בשיעור. הוא מסור ואהוב, מוסר שיעורים מיוחדים במינם ומשוחח בלימוד ב'סדרים' עם כל בחור שפונה אליו. אך הוא בשר ודם, לא מלאך. אין באפשרותו להכיר 200 בחורים בשיעור. הוא מכיר היטב את האריות שבחבורה ואת אלו שניגשים אליו מיוזמתם. אלו שלא עושים זאת, פשוט לא מוכרים.
ריבוי הלומדים והגידול האדיר והנפלא של הציבור שלנו, הביא לכך שבכל שנה נכנסים אלפי צעירים לישיבות הגדולות. ככל שהישיבה נחשבת לטובה יותר, כך גדל הלחץ על שעריה, והשיעורים גדלים משנה לשנה. במקביל, ישנם עשרות ישיבות מובחרות, שמעניקות דגש לכך ששיעוריהם קטנים יותר. בשנים האחרונות נפתחו כמה וכמה ישיבות מצויינות להפליא, עם צוות מובחר של גדולי תורה ויראה ועם תנאי קבלה מחמירים, כמו בישיבות היותר איכותיות, אך עם נתינת דגש מוצהר לכך שהשיעורים יהיו קטנים יותר, ושכל בחור יזכה ליחס והכרה אישית.
לא כל בחור חייב ללמוד יחד עם מאות בחורים בשיעור. ישנם רבים, רבים מאד, שמיעוט הכמות והיחס האישי יעשה להם רק טוב. האם בנכם שלכם מתאים ללמוד בשיעור עם 150 בחורים, או דווקא בשיעור של חמישים?!
&&&
לא התקבלת לישיבת משאת חלומותיך?- ברוך בואך לעולם האמיתי: בכל שנה, בתקופת המבחנים, נתקלים ראשי הישיבות הקטנות והרמי"ם האמונים על הרישום והכנסת התלמידים לישיבות הגדולות, בתלמידים שחרב עליהם עולמם. הם היו סמוכים ובטוחים שיתקבלו לישיבה פלונית, עליה הם חלמו זמן רב, אך לבסוף הם נאלצים ללכת לישיבה אחרת.
בכל 'זמן קיץ' מחדש, ישנם הורים ששוטחים את כאבי בנם האהוב, כיצד עולמו נחרב עליו ואיך הוא לא מסוגל, ממש לא מסוגל, ללכת להיבחן שוב בעוד ישיבה, כשהוא שבור ורצוץ עד כלות. אצל אלו שנדחו יותר מפעם אחת, הכאב חמור שבעתיים, בפרט כשהוא רואה שחבריו, חלקם (לפחות לדעתו) פחות טובים ומשקיעים ממנו, מתקבלים לישיבות מצויינות, והוא, שוד ושבר, נאלץ ללכת למקום אחר.
אם בדורות הקודמים, אפילו בדור בו אנחנו עצמנו נבחנו לישיבות הגדולות, היה זה קשה מאד, הרי בדור הצעירים הנוכחי- המכה כואבת שבעתיים. אם אנו ואבותינו ידענו לעמוד מול משברים ונסיונות, הרי בימינו, ב'דור המרשמלו' המפונק, דואגים ההורים המסורים לרפד כל הזמן את דרכי ילדיהם. לכל 'משבר' יש שורת מנחמים ומייעצים. כל נסיון- מרופד בשובל קטיפתי וכל קושי מלווה בשלל ניחומים, פרסים ודחיפות מתוקות. אכן, המציאות השתנתה ודרכי החינוך השתנו. אין ספק שזה טוב ונפלא, אך בד בבד עלינו, ההורים והמחנכים, לעצור מידי פעם ולהסביר לבן יקיר, שהנה, הגיע הזמן להתמודד, להרים את הראש מעל פני המים, ולהמשיך לצעוד במרץ.
כעת נהפוך את העולם ונכניס אותו רק לישיבה שהוא החליט שרק בה הוא יכול לצמוח. כעת נעטוף אותו בשפע של פינוקים ונרפד את דרכו. ומה נעשה אם הוא לא יסתדר עם חבר החדר שלו. גם אז נרוץ לישיבה ונדאג להחליף לו חדר? ומה נעשה אם גם בחדר החדש יישן איתו בחור שלדעתו הוא לא נחמד? שוב נחליף לו חדר? ומה יקרה עוד כמה שנים, אם יהיה לו קשה בשידוכים? ומה יקרה שנתיים לאחר מכן, שהוא יבנה בית, ייאלץ לשלם משכנתא, לקום באמצע הלילה לילד בוכה, לרוץ לבית חולים כי הילדה סובלת מכאבי בטן עזים? גם אז ניתן לו הרגשה שהעולם נחרב ושאי אפשר להמשיך ככה? אם נמשיך להילחם בהיסטריה בכל קושי שהוא יעבור, הוא יהיה אדם נכה רגשית, כזה שלא יוכל להתמודד עם שום קושי.
אין ספק שמדובר בכאב אמיתי. כמעט כולנו עברנו קשיים כאלו או אחרים במהלך החיים, כשרבים מאיתנו עברו קשיים בנושא הזה עצמו. ברור שאם אפשר להשתדל, ללחוץ, להפעיל את מי שצריך, לדאוג ולבקש- מה טוב. אך ברגע שהבנו, אנחנו ההורים, שזהו, מיצינו את הכל- הגיע הזמן לעבור לשלב הבא, בשמחה, בראש מורם, בידיעה ברורה שנותן התורה ב"ה בכבודו ובעצמו מוביל אותנו ואת בנינו, למקום הטוב ביותר בעבורו. ההתמודדות רק תוסיף לבחור כח ותעצומות נפש, בדרך אל העולם האמיתי, רווי הקשיים, הנסיונות והמהמורות.
נכונים הם הדברים לבן ישיבה צעיר שחלומותיו התנפצו. טובים הם לכולנו, בכל פעם שלא הצלחנו, שהמציאות טפחה על פנינו. בכל מצב שהחיים לא הסתדרו בדיוק איך שרצינו.
&&&
מבחני 'סוף הזמן': לפני מספר ימים הגיעה בקשה לאחראי הקבלה של ישיבה אחת: "אנא, תבחנו את התלמידים שמגיעים אליכם. אל תסתפקו בשמיעת 'חבורה', אלא ממש תבחנו אותם על דף הגמרא ומפרשיו, אליהם הם התכוננו כל כך". הם הסכימו, ובחנו מבחן מדוקדק.
מה עומד מאחורי בקשה שכזו? פשוט מאד. אל אותה ישיבה מגיעים בכל שנה למבחן מאות בחורים, אך לבסוף הם לא בוחנים ממש את הבאים, אלא רק שומעים 'חבורה' מכל נבחן. הבוחנים, שאלפי נבחנים נבחנו אצלם במרוצת השנים, מסוגלים להבין היטב, דרך ה'חבורה' והמשא ומתן הלימודי סביבו, מי בחור מצוין ומי פחות. אך דא עקא, התלמידים הבאים להיבחן בשערי אותה ישיבה, מתמקדים יותר סביב נושא ה'חבורה', שאת הנושא שלה הם עצמם מחליטים להכין, ופחות ביתר נושאי הדף האחרים, עליהם עמלים יתר חבריהם, העוברים מבחן-קבלה שגרתי. השמועה, לפיה בישיבה פלונית, מתמקדים רק ב'חבורה', עוברת משנה לשנה, והנבחנים שם מתמקדים רק בחלק מהחומר הנלמד ולא בכולו. לפיכך ביקשו שהפעם הם ייבחנו, כמו ביתר הישיבות, על כל הנלמד. התלמידים יודעו על כך מראש וכך קרה, ובשנה הבאה כבר כל אלו שירצו להיבחן לאותה ישיבה מצוינת, יתכוננו היטב היטב למבחניה, עם כל ה'שטייגען' הכרוך בכך, ההתמדה והלחץ הלימודי המצוין, המלווה את תקופת הלימוד וההכנה למבחני הישיבות הגדולות.
לאחרונה התכנסו ראשי הישיבות הגדולות, בהנחייתו ועצתו של רבן של ישראל מרן רשכבה"ג ראש הישיבה זיע"א, וקבעו כי בנוסף למבחני הקבלה לישיבות, הרי שהישיבות הגדולות יבחנו לקראת 'סוף הזמן' את כל אלו שהתקבלו לישיבותיהם, במבחן נוסף, לפי הסוגיות שיילמדו בישיבות לצעירים. למותר לציין את חשיבות המבחן הזה, שיתרום המון לבני שיעור ג' וישאיר אותם במתח לימודים רציני ואיכותי, עד סוף ה'זמן'.
כל הישיבות הגדולות מדגישות בימים אלו, ימי הקבלה לישיבותיהם, שמבחן כזה ייערך לקראת 'סוף הזמן', אך מבחן ההצלחה שלו יקרום עור וגידים ביישומו בפועל ולמעשה. כל ישיבה לצעירים שמסיימיה יעברו מבחן שכזה, תצליח להשאיר את הבחורים על 'אש גבוהה', ואלו שלא יממשו את המבחן למעשה, מאילוצים טכניים כאלו ואחרים, יפסידו. בני השיעורים הבאים כבר ישמעו שבישיבה פלונית בוחנים מבחן שני, אך בישיבה אלמונית פחות הקפידו על כך, והתוצאות ידברו בעד עצמם. אינו דומה בחור שמגיע לאלול לישיבה הגדולה, לאחר 3 חודשי עמל ויגיעה, לבחור שעמל ויגע, בכל הרצינות, רק חודש וחצי.
(יתד נאמן)