מדוע חכמי התורה נקראים בדברי חז״ל בכינוי "תלמידי חכם", או: "תלמידי חכמים", הרי מדובר באנשים מבוגרים או קשישים, שעברו כבר את גיל ההתלמדות. אלא – כל ימי חייו ירגיש את עצמו בבחינת תלמיד. בשאיפה ללמוד עוד ועוד.
וזהו מאמר בן זומא בפרקי אבות ד', איזהו חכם ? — הלומד מכל אדם. רק מי שעדיין ממשיך ללמוד, כי יודע הוא חסרונו כמה שכבר למד — הרי יש עוד הרבה והרבה להוסיף לימודים, ודרגות בתורה, ובמוסר, וביר״ש.
השקפה זו, אינה קיימת אצל העוסקים בלימוד חכמות חיצוניות, אצלם העמל הוא רק מתי שהתלמיד מתכונן לקראת הבחינות. ואם נבחן והצליח, והוא כבר באמת יודע את כל מה שדרשו ממנו, כגון בהנדסה, או במתמטיקה וכדומה, הרי כבר סיים חוק לימודיו, ואינו ממשיך להיקרא בשם תלמיד, כי הוא כבר גמר הכל.
מעשה בר' שלמה נתן קוטלר שהתמנה לרב בחו"ל
ומספרים, שפעם אחת שלחו מאמריקה, מקהילה אחת, בקשה לירושלים, שישלחו אליהם רב גדול בתורה, שיודע הרבה ויוכל לענות על כל שאלה שישאלוהו. ואז שלחו להם אחד מבחירי האברכים בישיבת "עץ חיים" גאון גדול ובקי נפלא, ה״ה הרב שלמה נתן קוטלר, ואמנם הגיע לאמריקה, והתחיל בתפקידו.
אולם, ראשי קהילה זו היו עמי הארץ כאלו שלא היה להם מושג באיכות לימוד תורה, ויהי היום, הגיע לירושלים מכתב מראשי קהילה זו, בתלונה חריפה, למה רימיתם אותנו, המינוי של רב זה הוא מקח טעות. ולמה? כי, אנו ביקשנו רב כזה שכבר יודע הכל, והנה שמנו לב שאצל רב זה (ר' שלמה נתן) האורות דולקים בביתו גם לאחר חצות לילה, ועשינו מעקב לראות, במה הוא עוסק בשעה מאוחרת כ״כ, (כי לא רצינו לחשוד שיש שם משחקי קלפים ח״ו), ובסוף התברר לנו שהוא יושב ע״י השולחן מול ערימה של ספרים רבים, וגם כותב שם בתוך מחברות אשר מכל זה הוברר לנו שעדיין לא סיים את חוק לימודיו, שהרי הוא עוסק בלימוד וכתיבת מבחנים, כי אם זה נכון שכבר למד כל מה שצריך, למה הוא מחפש בספרי הלימוד?….
ולכן הם מחליטים לפטר את הרב!… אך — כמובן, מסכנים אלו ראשי הקהל, דלים ומדולדלים מכל מושג מה זה שקידה בתורה, הם מדמים הגברת לשפחותיה, ומודדים במהלך מחשבה של חולין. כי לא כשאר חכמות היא חכמת התורה, וחכמת המוסר ויר״ש.
סיפור זה הוא בניגוד, למעשה הפוך, שאירע בעיירה אחת קטנה בפולין או בליטא, שג״כ החליטו לפטר את הרב. אך הסיבה שם היתה, בגלל שעברו כמה פעמים ע״י חלון ביתו בחצות לילה, ואפי' קצת לפני חצות, והי' שם חושך, והרי זה סימן שאינו מתמיד כראוי בלימוד התורה. אך הם לא ידעו את הסיבה האמיתית, שהרב כ"כ עני, שאין בביתו כסף עבור נרות להאיר, והוא לומד בע״פ בחושך.
וכל זה אמר שלמה המלך בחכמתו (משלי כ״ב) "חנוך לנער ע״פ דרכו, גם כי יזקין לא יסור ממנה" ופירשו חכמי המוסר, שסוף הפסוק הוא הדרכה אל מה שיש לחנך נער, את הצעיר, בשנות ילדותו ונערותו.
ואמר שיש לחנכו כך, כדי שגם כי יזקין לא יפסיק מלעסוק בחינוך עצמו, ובעבודה על עצמו, להשתלם עוד ועוד מדרגא לדרגא. ופירוש הביטוי ״לא יסור ממנה״ — הוא הכוונה לא יסור מלעסוק גם בזקנותו בעבודת החינוך.
ונסביר הדבר בתוספת העמקה. הרי כתוב (תהלים קיא, י) "ראשית חכמה יראת ד"', כלומר, שהחכמה הזאת, דהיינו יראת שמים, היא הראשית והמובחרת מכל החכמות שבעולם, וכן כתוב בס' איוב (כח כח): "הן יראת ד' היא חכמה". ואם כך הדבר, בודאי יש להתמקד ביותר, בקנין ערך יקר זה, דהיינו יר״ש.
הכל בידי שמיים חוץ מיראת שמיים
ואיך קונים יראת שמים? כבר אמרו חז״ל (ברכות לג ע״ב): "הכל בידי שמים, חוץ מיראת שמים". כל דבר ה' מביא על האדם, עניות או עשירות, בריאות או להיפך, אך יראת שמים הוא הדבר שתלוי רק בנו, וה' רוצה שזה ייעשה רק בכחנו.
ולכן על כל צרה שלא תבוא אפשר לומר: "ה' יעזור", או "זה לא נורא", בטחו בה', ובו', אבל לגבי יראת שמים, ח״ו מלומר ד' יעזור, ואני לא צריך כ״כ להתאמץ. כי זה ענין אבסולוטי שלי בעצמי, ואם זה שייך לי, אז אין להתרשל רק להרעיש את עצמו, למלא כל חדרי לבי בריכוז המאמץ לרכוש יראת שמים.
(מתוך העלון והספר 'גאון יעקב' סיון ע"ט)