בגודל מידת הענווה המובאת בפרשתנו כתיאור על אדון הנביאים משה רבינו מתנוססים להם המעשה והביאור הבאים:
מרנא החפץ חיים – סבא קדישא הוצרך ביום מן הימים לבוא אל עיר הבירה מוסקבה לרגל צרכי הישיבה בראדין, הוא התעתד לבוא עם פמלייתו למספר ימים ולהשתכן אצל אחד מתלמידיו. עוד קודם ביאתו העירה שלח החפץ חיים מכתב לבעל האכסניה על יום ושעת הגעתו לעיר, בסיום המכתב הוא ביקש מתלמידו שישמור את דבר בואו בסוד לבל יבואו קהל גדול לקבלו בתחנת הרכבת.
כשהגיע חפץ חיים ואכן רק אחדים בודדים קיבלו את פניו הביע את שביעות רצונו מקיום בקשתו. התלמיד בעל האכסניה שביקש לכבד את רבו שאל אותו בהכנעה: ילמדנו רבינו – תורה היא וללמוד אני צריך, הלא בקבלת פנים אותה תכננו לערוך כאן ישנה זכות גדולה וקידוש ה' וכן חינוך הבנים לכבודה של תורה ומדוע מנע רבינו מאיתנו זכות זו?
בת שחוק עלתה על פניו הקדושות של החפץ חיים והוא השיב לו באריכות.
מניח אני שוודאי אדם אמיד ומכובד כמוך לא מוותר על אכילת קוגל לכבוד שבת קודש, ורעייתך עם המשרתות עמלות יחד עם שאר מאכלי השבת להכינו בטוב טעם ודעת 'מערב מזמינים'…
מה לדעתך יקרה אם בערב שבת בשעות הצהרים עת יוצא הקוגל מהתנור חם ומדיף ניחוח ערב תיכנס בכבודך אל המטבח ותבקש מרעייתך להגיש בפניך את תבנית הקוגל המוכן לכבוד שבת בכדי שתוכל לאכול אותו עם אורחיך לארוחת הצהרים?…
הלא וודאי שהיא תסרב ותציע בפניך שאר מאכלים ערבים וטעימים, רק לא את הקוגל המוכן לשבת, יען כי זה מאכל המוכן לכבוד שבת ומי שטרח בערב שבת יאכל בשבת, אבל אם תאכל בערב שבת לא יישאר מה לאכול בשבת…
כן הוא בדיוק נמרץ נושא הכבוד בעולם הזה עליו החמירו חז"ל הקדושים יותר מכל המידות האחרות באמרם "מאד מאד הוי שפל רוח". לא הסתפקו חז"ל ב'מאד' אחד אלא כפלו את הלשון בכל הנוגע למידת הכבוד. הסיבה היא כיון שבשונה משאר התאוות הרי שהכבוד הוא סוג של תאווה רוחנית, אין הנאה גשמית לגוף מכבוד. ההנאה הרוחנית שייכת היא לעולם הבא ומי שמקבל כאן כבוד בעולם הזה נחסר לו ממש מחלקו בעולם הבא ע"י הנאתו בעולם הזה מהנאה רוחנית של תאווה אסורה.
הרי זה ממש לאכול את 'הקוגל' של עולם הבא בעולם הזה… כל טיעון שתטען למה לערוך לי קבלת פנים ושאר ענייני הכבוד לא ישוו בעיני ביודעי שבכבוד הזה אני אוכל את חלקי לעולם הבא בהאי עלמא דשקרא.
תסכים איתי, סיים החפץ חיים בחיבה, שלא שווה לאכול כאן את הקוגל הזה אלא לשמור אותו לעלמא דקשוט, שם שכר המצוות הוא לאין ערוך ועין לא ראתה גודל ושיעור השכר שלהם. לא שווה 'לבזבז' את זה כאן על קבלת פנים מפוארת ככל שתהיה…