הרה"ג רבי אליעזר רוט, סיפר מעשה מופלא שסיפר לו הגאון רבי משה הלברשטאם זצ"ל, בשם סבו, האדמו"ר משאץ, הגה"צ רבי שלום מוסקוביץ זצוק"ל
רבי שלום היה מורה הוראה חשוב באירופה, מתלמידי המהרש"ם מברזאן. הוא נפטר אחרי מלחמת העולם, ובני הקהילות היהודיות הסמוכות למקום-קבורתו יודעים לספר על סגולות נפלאות בעליה לקברו.
רבי שלום היה אחד ממקורביו המובהקים של המהרש"ם, ודלתו של הגאון היתה פתוחה אליו תמיד. אפילו כשבני המשפחה לא הורשו להיכנס לחדרו, וגם כאשר היה עסוק בכתיבת תשובות בהלכה, היה רבי שלום נכנס לפני-ולפנים, ויושב במחיצת רבו.
פעם, והיה זה בשעות אחר הצהרים של יום ששי, היה המהרש"ם עסוק בכתיבת תשובה הלכתית. רבי שלום נכנס לחדר כהרגלו, ושאל את רבו כמה שאלות, אבל המהרש"ם התעלם ולא השיב, והמשיך בכתיבת התשובה, ואפילו לא רמז לו מדוע הוא אינו יכול להשיב.
בצאת השבת, קרא המהרש"ם לרבי שלום מוסקוביץ, ואמר לו: "בוא ואסביר לך מדוע לא השבתי לשאלותיך ביום ששי אחר הצהרים. אני הייתי מקורב לרבי שלמה קלוגר, וכמו שהינך נכנס אליי בעת שאני כותב תשובות, גם אני הייתי נכנס אליו כשהיה מעלה על הכתב את תשובותיו בהלכה.
"ביום ששי אחד, בשעות אחר הצהרים נכנסתי לחדרו, וביקשתי לשאול דבר-מה, ומורי-ורבי לא השיב לי במילה וחצי-מילה. גם אני, כמוך, הייתי נפעם, ולא ידעתי על מה ולמה מתעלם הגר"ש ממני.
"אחרי השבת, קרא לי הגאון, והסביר את הימנעותו מדיבור בשעות אחר הצהרים של יום ששי. 'משעה שאני טובל במקווה לכבוד שבת', אמר, 'נכנסת בי רוח טהרה מיוחדת, ומתבררים לי דברים הדורשים עיון גדול במיוחד, ומתגלות לי לפתע ראיות חדשות מפה ומשם, דברים שלא הצלחתי לגלות באמצע השבוע.
"'זו השעה אפוא, שבה אני כותב את התשובות לשאלות הקשות ביותר שנשלחו אליי, ולכן אני חס על כל שניה מהשעות הללו, ומכאן תבין מדוע לא הגבתי לשאלותיך'.
"מהשעה ששמעתי את הדברים מהגר"ש קלוגר, גם אני נוהג כך", אמר המהרש"ם לרבי שלום מוסקוביץ, "והנני מנצל את השעות הללו לכתיבת תשובות הדורשות מאמץ עיוני מיוחד, ולכן גם אני לא השבתי לשאלות שהצגת בפניי".
נתחכם גם אנחנו
גם אם אנחנו לא מגיעים לקרסולי-מדרגתם של גאונים אלה, נוכל ללמוד מכאן על חיוניותן של שעות אלו ביום ששי אחר הצהרים.
וכיון שכך, חובה עלינו לנצל את השעות הללו ביתר-שאת. חיזוק זה, חשוב הוא עד מאוד, מפני ששעות אחה"צ של ימי ששי ידועות כשעות שאינן מנוצלות כדבעי. בהיכלי בתי המדרשות אין אז 'סדרים' קבועים, וטרדות ההכנה לשבת מונעות רבים מהלומדים להמשיך ולשקוד על תלמודם.
ואולי זה לעומת זה עשה האלוקים, ודוקא בגלל שוויין העצום של השעות הללו, מנסה היצר הרע 'להבריח' אותן מאתנו, ולגרום לנו שלא לנַצְלָן.
נתחכם גם אנחנו נגדו, ונעשה את כל המאמצים על מנת להפיק משעות אלו את התועלת המלאה, ולמַצות מהן את מירב התכלית.
כי ביודענו את ערכן הרם, נבין שחבל לאבדן בידיים.
גם העזרה בבית בשעות אלו, בנחת ובשמחה, וללא התרגזויות, כמוה כעיסוק של מצוה וניצול מֵיטַבי של הזמנים החשובים הללו.
(מתוך הספר 'שבת בשמחה')