אחד הגבירים הגדולים תומכי תורה, ר׳ יוסף אריה ברונר שיחי׳, כאשר היה מגיע לארץ ישראל היה נכנס בקביעות לרבנו מרן הגראי"ל שטיינמן זצ"ל.
ערב אחד כאשר הגיע, רבנו היה חלש מאד, ושכב על מיטתו בעיניים סגורות. היה קשה לו לפותחן. אולם כהכרת טובה לר׳ יוסף אריה שהינו מתומכי התורה הגדולים, הכניסוהו לחדרו של מרן.
מרן היה מהורהר במחשבותיו. ״נמצא כאן מי שנותן הרבה לכוללים של הרב שלום בער סורוצקין״ – אמרו לו.
רבניו הוציא את ידו, והושיטה לו, וכאשר היד ניתנה אמר בתמיהה: ״זה לא בערל סורוצקין (הוא שמע בטעות שאומרים לו כי הג״ר שלום בער נמצא כאן, אך לפי היד, הכיר מיד כי אין זו ידו של הרב שלום בער).
אמרו לו: ״אכן אין זה ר' בערל, אלא ר׳ יוסף ברונר שנותן לכוללים של רבי בערל סורוצקין״ (ומרן העריכו מאד על צדקותיו).
״אה, ר׳ יוסף אריה! יוסף אריה! זה אתה. כפי שדיברנו, ביררתי בשבילך את העניין״.
ר׳ יוסף אריה ברונר לא הבין במה מדובר, מה רבינו בירר בשבילו, אולי הוא מתבלבל בינו לבין תורם אחר, שהרי בפעם האחרונה שהיה כאן, לפני כחצי שנה, רבנו דיבר אתו על ה׳עולם הבא׳ ועל ה׳עולם הזה׳ ועוד, ולא היה צורך בבירורים כל שהם.
המשיך רבנו בחביבותו: "ביררתי בשבילך ב׳חברא קדישא׳, ולפי המדידות שלהם, ב'קבר׳ יכול להיכנס מיליון אחד ברווח, אפשר גם בדוחק להכניס שני מיליון, אבל שלוש לא יכנס"…
וחזר על זה באידיש בקול רם: "דריי וועט נישט א׳ריינגען!" והכריז בשלישית: "ר׳ יוסף אריה, דריי וועט נישט א׳ריינגען! [= שלוש לא יכנס]
(חכימא דיהודאי)