"עַל פִּי ה' יַחֲנוּ וְעַל פִּי ה' יִסָּעוּ" (ט, כג)
כסותר על מנת לבנות במקומו
ידוע כי כל מלאכות שבת נלמדות מהמשכן. גם מלאכת בונה וסותר לומדים מבניין המשכן, והגמרא (שבת לא ע"ב) אומרת כי האיסור של מלאכת 'סותר' נאמר רק ב"סותר על מנת לבנות במקומו", אבל אם הוא סותר על מנת לבנות שלא במקומו, אינו עובר על מלאכת סותר.
שואלת שם הגמרא, והרי כל המלאכות נלמדות מהמשכן, ושם כאשר פירקו את המשכן, היה זה כאשר נסעו ממקום למקום ובנו את המשכן במקום החדש בו חנו, נמצא שהיה זה 'סותר על מנת לבנות שלא במקומו'? מתרצת הגמרא: "שאני התם כיון דכתיב 'על פי ה' יחנו' כסותר על מנת לבנות במקומו דמי".
מה הפשט בדברי הגמרא הללו?
ראיתי חידוש השבוע שהביא רבי אליהו ברוך קמאי [רב העיר מיר וראש הישיבה שם], בשם הזוהר הקדוש, שהמשכן היה מונח כל העת על ענן מיוחד. וזו כוונת הגמרא באומרה כי סתירת המשכן היתה 'על מנת לבנות במקומו', כיון שתמיד שכן המשכן על הענן ונבנה מחדש על אותו ענן, רק הענן היה זז ממקום למקום, אולם המשכן תמיד היה באותו מקום.
בכל מקום – נותרו ביד השי"ת
רבי חיים מוולוז'ין אומר פשט אחר, ונבארו באופן מוחשי על פי משל:
יהודי נוסע מבני ברק לירושלים והוא אמור להגיע לירושלים תוך חמישים דקות. בשעה ארבע הוא יוצא מבני ברק ובארבע וחמישים הוא בירושלים, אם אין פקקים בדרך כמובן… איפה הוא נמצא בשעה ארבע ועשרים? ליד שדה התעופה. ובארבע וארבעים? ליד טלז סטון. ובארבע וחמישים? אז הוא מגיע לירושלים.
עתה נצייר לעצמנו שבאותה דרך נוסע תינוק המוחזק בזרועות אמו. לו אותו תינוק יכול היה לדבר והיינו שואלים אותו: "היכן אתה נמצא כעת?" היה משיב: "בידיים של אמא". אם היינו שואלים אותו בשעה ארבע ועשרים היכן הוא נמצא, שוב היה משיב: "בידיים של אמא". היינו אומרים לו: 'משה'לה, אנחנו עכשיו ליד שדה התעופה בלוד', והוא היה אומר: "אני לא בבני ברק ואני לא בלוד, אני בידיים של אמא!" כי מעבר לזה הוא אינו יודע דבר.
כך גם בני ישראל בעת הליכתם במדבר: "על פי ה' יחנו ועל פי ה' יסעו"! מבחינתם, בכל מסע ומסע הם נותרו באותו מקום – בידיו של הקב"ה!
רבותי, אלו אינם דברי מוסר, לומדים מכאן הלכה! הרי הגמרא לומדת מכאן שכל איסור סתירה הוא רק לבנות במקומו. כלומר, על פי ההלכה, כלל ישראל במדבר היו כל הארבעים שנה באותו מקום בדיוק – בידיו של הקב"ה.
זה הרי נורא נוראות! וזה צריך להיות יסוד לכל יהודי כל ימי חייו. בכל שלב ושלב בחיים, לדעת כי "על פי ה' יחנו ועל פי ה' יסעו", אל לך לדאוג כלל, כי כל העת הנך נמצא 'בידיים של אמא".
שמעתי פעם מרבי חיים סטוצ'ינר מעשה שהיה עם רבי חיים עוזר שעמד ליד ה"חפץ חיים", ולידם עמד בן אדם שלישי.
פנה רבי חיים עוזר אל היהודי השלישי ושאל אותו כשהוא מצביע על "החפץ חיים": "ר' איד, אתה יכול לומר לי על יד מי הוא עומד?"
ענה הלה בפשטות: "הוא עומד על ידינו".
"לא!", אמר רבי חיים עוזר, "ה'חפץ חיים' אינו עומד לידינו אלא ליד הקב"ה! הוא חי בכל עת ובכל רגע עם הבורא ואינו מסיח דעתו ממנו!"
(רבי ראובן קרלנשטיין זצ"ל – יחי ראובן)