יעקב א. לוסטיגמן
לפני שנים רבות הייתי 'משגיח' בישיבה שבמגדל העמק, בראשותו של הגאון רבי יצחק דוד גרוסמן, המכהן כיום כרבה של מגדל העמק.
היתה שם אשה שגרה בשכנות לישיבה, ולמרות שחלפו כבר שמונה שנים מאז נישואיה, לא זכו היא ובעלה לפרי בטן.
מדי פעם היא היתה באה לישיבה ומבקשת שהתלמידים יברכו אותה ויתפללו עליה, ובכל פעם היתה באה אלי ובוכה לי בדמעות שליש שאני אתפלל עליה במיוחד שתזכה לילדים.
כמובן שהייתי מברך אותה ומתפלל עבורה כמה שיכולתי, אבל כשראיתי שעוברת שנה ועוד שנה והגברת לא זוכה להיוושע, אמרתי לה פעם אחת: אם את באמת באמת רוצה לזכות בישועה, תביאי עכשיו מונית ספיישל, ואני אסע איתך עכשיו לבבא סאלי ונבקש את ברכתו!
הנסיעה ממגדל העמק לנתיבות לא היתה עניין של מה בכך. מונית ספיישל לכזה מרחק הצריכה תשלום הגון מאוד, זה ממש יום עבודה של נהג מונית וגם עלות לא מבוטלת של דלק בנסיעה למרחק כל כך גדול.
אבל מה לא עושים כדי לזכות בישועה? הגברת חזרה הביתה, התארגנה, הביאה כסף למונית ויצאנו לנתיבות…
"אחרי נסיעה ארוכה במיוחד נגעו גלגלי המונית בכבישיה של נתיבות הקטנה והמרוחקת. רק ראיתי את ביתו של הבבא סאלי, ויצאתי בזריזות מהמונית כשהגברת ממהרת בעקבותיי.
נכנסו לבית, אני זוכר את זה כמו היום, למרות שחלפו למעלה מארבעים שנה מאותו יום. הבבא סאלי ישב ליד החלון, ואני ניגשתי אליו בלי היסוס, כי הייתי כמו בן בית שמה. אמרתי לבבא סאלי בביטחון, כמעט בדרישה נחרצת: "כבוד הרב! הגברת הזאת רוצה ברכה, היא נשואה כבר שמונה שנים ואין לה ילדים. היא רוצה שהרב יברך אותה שייוולד לה בן!!!".
הבבא סאלי הסתכל עלי ואמר לי: "מה זה? מה היא רוצה? ילד? אני יש לי ילדים בכיס לתת לכל מי שמבקש? יש לי ילדים בכיס?".
אני ראיתי שהבבא סאלי נמצא במצב של שמחה יתירה, לפי התשובה והניגון שבה היא נאמרה, ואמרתי לו שהרב יברך! שהרב יברך! היא צריכה ברכה מהרב, היא רוצה בן!
הוא תפס את הזקן שלו ככה ביד, הלוך ושוב, הלוך ושוב, ושאל לשמה. אמרתי לו את השם של הגברת והרב מסתכל עלי ושואל בפליאה: מה אמרת? בן? היא רוצה בן? ואז הוא סימן עם האצבעות שלו כסופר ומונה, "שני בנים ושתי בנות יהיו לה, שני בנים ושתי בנות".
למותר לציין שכך אכן היה, והאשה זכתה לארבעה ילדים, שני בנים ושתי בנות! צדיק גוזר והקדוש ברוך הוא מקיים!
ואת כל זה ראיתי ושמעתי בעצמי, זה לא סיפורים ששמעתי שמישהו שמע ממישהו.
פעם אחרת כשהגעתי אל הבבא סאלי, ראיתי שיש שם בלגאן גדול מסביב. אנשים עמדו שם נרעשים, שכנים מבניינים הסמוכים התגודדו, משהו רציני קרה פה.
התקרבתי קצת ושאלתי מה זאת ההתגודדות הזאת? מה קרה כאן?
אמרו לי, איפה היית? חבל שלא באת לפני חצי שעה!!! אתה לא מבין מה היה כאן…
ואז הם מספרים לי שהביאו לכאן אדם שהיה נכה, והלך בקושי עם קביים, הביאו אותו אל הבבא סאלי והושיבו אותו על כורסה מול הרב, וביקשו שהרב יברך אותו כי הוא בקושי מצליח לתפקד.
הבבא סאלי ישב כשכף היד שלו מכסה את העיניים. הוא הרים את היד ונתן באיש הנכה מבט חודר: "אתה שומר שבת?", הוא שאל אותו, אבל האיש שלא היה שומר שבת התבייש לענות, והעדיף לשתוק…
ואז התחילו האנשים מסביב לצעוק על האיש הזה: "תבטיח שאתה שומר שבת, הרב יברך אותך, תבטיח שמעכשיו והלאה אתה לא מחלל שבת חס וחלילה…".
האיש קצת היסס, הוא פחד לקבל על עצמו קבלה כזאת, שנראתה לו מאוד מאוד מורכבת, לשמור שבת זה נראה קשה למי שלא רגיל.
אבל האנשים מסביב לא ויתרו: "אל תהיה טיפש!", הם צעקו עליו, "אל תהיה טיפש, הבבא סאלי יברך אותך, תבטיח שאתה לא שומר שבת, תבטיח כבר!!!".
הופעל עליו כזה לחץ, והוא גם מאוד רצה את ברכת הבבא סאלי, ואכן הוציא מפיו את המילים: "כבוד הרב אני מקבל על עצמי לשמור שבת".
הבבא סאלי הסתכל עליו ברוגע ואומר לו "יאללה, לך". הוא מושיט את היד לקחת את הקביים שלו כדי לקום מהכורסא אבל הבבא סאלי נוזף בו: "לא!" כשהוא מסמן לו ביד שלא ייגע בקביים: "לך!".
האיש קם מהכורסה והתחיל ללכת בלי הקביים. הוא היה כל כך מאושר עד שהוא שכח לרגע איפה הוא נמצא, ופתאום זעק בקול "אני הולך!", "אני הולך!". מהצעקות האלו אנשים שמעו ובאו לראות מה קרה, וזאת ההתגודדות הזאת שראיתי כשהגעתי לנתיבות…