הוא כזה יהודי אוהב תורה, שכרגע אצלו כל העולם עצר מלכת. הוא כבר לא אוכל אותו דבר, ולא ישן כראוי. וכשמדברים אליו הוא משתדל להקשיב אבל למען האמת המוח שלו במקום אחר לגמרי. הוא חייב להבין מה קורה כאן. איך זה יכול להיות...
מה מברך 'אָמָּן' על יצירה יפה?…
מאת: מענדי
שמעתי פעם תלמיד חכם חשוב מתאר איך מחדשים חידוש אמיתי בתורה הקדושה.
יהודי לומד ומתייגע להבין משהו בגמרא או ברמב"ם, אבל קשה לו. הוא לא מבין. המהלך לא מסתדר כל כך, יש סתירה מיניה וביה.
הוא מנסה בכה ובכה, פירכא ותירוץ, והדרא קושיא לדוכתה.
אבל הוא כזה יהודי אוהב תורה, שכרגע אצלו כל העולם עצר מלכת. הוא כבר לא אוכל אותו דבר, ולא ישן כראוי. וכשמדברים אליו הוא משתדל להקשיב אבל למען האמת המוח שלו במקום אחר לגמרי. הוא חייב להבין מה קורה כאן. איך זה יכול להיות.
אפילו בתפילת שמונה עשרה המוח שלו מסרב להרפות עד שהוא מתפלל לרבש"ע מעומק הלב 'והאר עינינו בתורתך'.
ופתאום – – –
בבת אחת זה מאיר בו כברק. מתנוצץ במוחו אור עצום. והנה יש לו 'מהלך' שמסביר את כל הסוגיא כפתור ופרח, ולפי זה הכל מובן, וכל הקושיות מתורצות הפלא ופלא.
אה. אי אפשר לתאר את השמחה העצומה של יהודי שזוכה לחדש חידושי תורה באמת. אי אפשר להחליף את זה בעד כל הון שבעולם, ואשרי מי שזכה לטעום את הטעם.
אמנם אני עדיין לא זכיתי להגיע לדרגה הזו בלימוד התורה, אבל אני יכול להזדהות עם הדברים מזווית פשוטה יותר שמתאימה לי.
הרי גם מישהו שכותב מאמרים או מלחין ניגונים, וכל סוגי האמנות שאינם פועלים ממש בעולם העשייה הפיזי, אלא קצת יותר בעולם היצירה או הבריאה. כמו צייר שמצייר משהו מופשט עלי גיליון. האומנים האלו עוברים גם תהליך דומה בזעיר אנפין לאותו תלמיד חכם שמחדש חידושי תורה.
זה מתחיל עם רעיון מופשט וחמקמק שעוד לא מספיק ברור. זה עדיין רק בכוח ולא בפועל. לאט לאט הרעיון קורם עור וגידים. ורק אחרי שמתייגעים על זה ומנסים שוב ושוב מפה ומשם, וזורקים טיוטות לפח, בסוף מבשיל משהו שאולי ראוי להעלות אותו על שולחן מלכים.
יש פתגם שמגדיר יפה את מהות היצירה: "יצירתיות היא לראות את מה שכל אחד ראה, ולחשוב את מה שאף אחד אחר לא חשב"…
וברגע שהאָמָּן חותם את חותמו על יצירתו, ומגיע להבנה והשלמה שזה הדבר השלם ואין צריך להוסיף או לגרוע שום דבר, אזי הוא משחרר את יצירתו לדרכה, והיצירה מקבלת מהות וחיות עצמאיים ולאָמָּן שעשאה כבר אין על כך שליטה. זה כמו ילד שנולד לו והוא מתבונן ביופי שבו.
מלחין מגיע לחתונה ושומע שמלווים את החתן לחופה בניגון שהוא הלחין, וכולם בוכים ומתרגשים. ויכול להיות שהוא מצידו בכלל התכוון לפירוש אחר למילים הללו. משהו שקשור לכאב האישי שלו באותו זמן, אבל כל אחד מפרש את זה לעצמו מה שמתאים לו.
צייר מצייר ציור עם העץ שנשקף מחלון ביתו, והנה מגיע איזה גביר מחוץ לארץ שרואה בציור את נוף ילדותו והגברת שתולה כביסה בציור מזכירה לו בדיוק את אמא שלו זכרונה לברכה והוא מתרגש וקונה את הציור בכסף מלא.
וגם אני הקטן, יושב ומקליד במקלדת כל מיני חצאי משפטים, ופתאום מקבל השראה ממשהו, הקב"ה שולח לי איזו תובנה או רעיון שאני מרגיש שראוי לשתף בו עוד אנשים. תחילה מקליד את הרעיון המרכזי, אחר כך עובר שוב על הפסקאות קצת משפץ ומלטש ומוחק, מוסיף קצת כותרות. ולבסוף מגיע הרגע הזה שנועלים את הקובץ לפורמט PDF שזה בעצם החותמת של גמר המלאכה, ה'מכה בפטיש', שלאחריו אני קורא שוב את המאמר כצופה מהצד, ומחלק ציונים או נותן ביקורת בונה לכותב המוכשר…
לפעמים הרהרתי לעצמי, איזה ברכה מברך אָמָּן שזוכה להנות ממעשה ידיו להתפאר, מה היא 'ברכת האומנין' המתאימה?! אולי 'בורא מיני רעיונות', 'יוצר יצירות חדשות', 'שברא בו בריות טובות להנות בהן בני אדם'… או שמא הברכה מברכות הראייה 'שככה לו בעולמו'.
השבוע היה לי רגע כזה, כשלחצתי 'שלח' על עוד קובץ שכתבתי בס"ד. נזכרתי שאני צריך לברך ברכה אחרונה על כוס הקפה שעמד ריק ליד המקלדת. ופתאום התחדש לי פירוש חדש בברכת 'בורא נפשות'.
ברוך אתה.. מלך העולם – תודה רבה לך בורא עולם.
בורא נפשות רבות וחסרונן – שבראת כל מיני אנשים בעולם, מהם כאלו עם נפש סוערת ויוצרת, שמרגישים כל הזמן 'חסרון' שלא נותן להם מנוח ואינם יודעים להגדיר מהו, ושלהבת נשמתם עולה מאליה ואי אפשר לעצור אותה ממהלכה.
על כל מה שבראת – עד שאתה מאיר להם את הדרך לחדש חידוש, ליצור יצירה יש מאין.
להחיות בהם נפש כל חי – ויצירה זו מחייה ומהנה הרבה אנשים רחוקים ששואבים ממנה הנאה וחיות.
ברוך חי העולמים – מבורך ומהולל הוא בוראנו ויוצרנו, שמחייה ומהווה את כל העולמות בכל רגע ורגע, יוצר אור ובורא חושך, ומחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית.
ספק ברכות להקל…