לפני מספר שנים שמענו סיפור נפלא מפיו של הג"ר בנימין בירנצווייג שליט"א, עורך ה'ביאורים ומוספים' על המשנה הברורה במהדורת 'דרשו' וכן על ספרי החפץ חיים במהדורת 'דרשו', וכך סיפר הרב בירנצווייג:
"בספר הזיכרון על רבי יצחק הוטנר מסופר שלרבי יצחק היתה קושיה עצומה על דברי החפץ חיים באחד מספריו, וכמה שהוא ניסה ליישב אותה לא הצליח.
הלך לרבו רבינו חיים עוזר, ופרש בפניו את השאלה. רבי חיים עוזר התפעל מהשאלה ולא הצליח למצוא לה מוצא, עד שציווה על רבי יצחק הוטנר שייסע מווילנא לראדין, כדי לשאול את החפץ בעצמו.
ארז רבי יצחק את מטלטליו, ויצא למסע עד ראדין, שם נכנס אל החפץ חיים ושטח בפניו את השאלה הקשה כל כך. החפץ חיים הרהר בדברים ולאחר מכן השיב לו: "זו אכן שאלה קשה מאוד, ואני לא יכול להשיב לך עליה כרגע, אבל כשכתבתי את החיבור, למדתי את הדברים עד שורש הסוגיות, ובוודאי היתה לי תשובה באותה העת לשאלה שלך. עכשיו אני כבר זקן ובא בימים, ואין בכוחי להיכנס שוב לעומקה של הסוגיה באותו האופן שעשיתי זאת לפני שנים רבות, ועל כן איני יכול להשיב לך, אך דע לך, שיש תשובה לדבר".
לשמע הדברים הללו הוסיף הג"ר אליהו בקרמן שליט"א, מעורכי ה'ביאורים ומוספים' על החפץ חיים, שהשתתף גם הוא בשיחה:
"בא אלי פעם יהודי נסער כולו: "הייתי עכשיו אצל מרן הגרי"ש אלישיב", הוא מספר לי, "והוא ממש חולק על החפץ חיים בהלכות שמירת הלשון. היהודי היה ממש המום ולא הצליח להבין איך קורה דבר כזה.
"ביקשתי ממנו שיספר לי דברים כהוויתם, והתברר שהוא שאל את הרב אלישיב שאלה כזאת: הוצע לאחד ילדיו שידוך שנראה מאוד טוב, אך יש לו איזה חיסרון אחד שהוא רוצה לברר עליו. הבעיה שהאדם היחיד שאצלו הוא יכול לברר בנושא זה, שונא את אותה משפחה של המדוברת, ובעצם אסור לו לספר לשון הרע גם לתועלת. הוא שאל את הרב אלישיב אם יש היתר לשאול אותו בכל זאת.
"הרב אלישיב שאל: "זה נושא קריטי עבורך", השיב בחיוב. "אין לך דרך אחרת לברר?" הוסיף הגרי"ש לשאול, שוב השיב השואל בחיוב, אותו אדם הוא היחיד שיכול לסייע בנושא.
הרב אלישיב השיב לו שהוא יכול לשאול את האדם הזה, למרות היותו שונא. ההיפך הגמור ממה שכותב החפץ חיים בפרטי הלכות לשון הרע לתועלת.
"מיד פתחתי את החפץ חיים", מספר הרב בקרמן, "והראיתי לאותו יהודי מה שכותב החפץ חיים, בבאר מים חיים בהלכות רכילות, שם הוא מסיק שבמקרה של הפסד מרובה, וכשאין ברירה אחרת, מותר לשאול אפילו שונא, כדי להינצל מנזק משמעותי.
"מעניין לציין, שהחפץ חיים פיזר בספרו כמה וכמה היתרים בנושא הזה של לשון הרע לתועלת, אך הם כולם מפוזרים בכל רחבי הספר, ואף אחד מהם לא מופיע לצד האופנים שבהם מותר לדבר לשון הרע.
"האמת שתהיתי על כך שהרי החפץ חיים כתב את ספרו בצורה מאוד מאוד מסודרת, ומדוע בעניין זה פתאום נעלם לו הסדר ההגיוני? אני חושב שהתשובה היא שבגלל שהקולא הזאת של לשון הרע לתועלת מפתה כל כך, ואנשים רבים עלולים להיכשל בה, החפץ חיים העדיף לפזר את ההקלות דווקא בבאר מים חיים, על פני כל הספר, ובדרך כלל זה מופיע בסופם של סעיפים ארוכים בבאר מים חיים. לאמור: "אם למדת את הספר מרישא ועד גמירא, בצורה יסודית ומקיפה, רק אז אתה יכול להתיר לעצמך ולדבר לשון הרע לתועלת. אבל אם אתה לומד רק 'מלמעלה', בלי לעיין בדברים ובלי לדייק בהם, מוטב שתחמיר בזה ולא תחפש הקלות".