אדם שקובע עתים לתורה, הרי זה לא נחשב כאילו למד רק אותה השעה, אלא מחשבים את זה ככלל הידוע ש'כל קבוע כמחצה על מחצה דמי', כך שמחשבנים לו כאילו הוא למד חמישים אחוז של היום!

הרה"ח אהרן כהן

 בימים אלו פרוס היום הגדול הִגִּיעַ חָשׁוּק וְנֶחְשַׁק לְחוֹשֵק וְחָשׁוּק וְשָׂמְחוּ שָׁמַיִם וָאָרֶץ (לשון ה'אור החיים' הק' בפרשת יתרו) יום 'קבלת התורה' כשכל לב יהודי מתלהב להתחזק בלימוד תורתנו הקדושה ולזכות לידיעתה. פנינו לשיחה מיוחדת עם הרה"ג שמואל יעקב לנדאו שליט"א דומ"צ וראש כולל דחסידי בעלזא בעיר בית שמש המפורסם בדרשותיו הנלהבות ובהדרכתו הברורה, לשמוע ולהשכיל בחשיבות לימוד התורה ובדרכים לזכות להתחבר לתורתנו הקדושה.

• הרבה נקודות מועלים ונשמעים סביב החובה והזכות לקבוע עתים לתורה לצד מצוות ידיעת התורה, לתועלת הציבור נשמח ללבן את העניין ולשמוע את הגישה הנכונה לכל העניין?

בראש ובראשונה, מקדים הוא ואומר ברגש. אני נזכר עכשיו ב'חתם סופר' מטלטל; בפרשת המועדות, כתוב שני פעמים אלה מועדי ה' מקראי קודש, אלה הם מועדי. מבאר החת"ס, שיש שני סוגי מועדים, יש מועדי השנה כמו 'חג הסוכות' וכדומה. אמנם עיקר המועדים שנתן ה' לישראל הם המועדים שהיהודי עושה בעצמו כל יום ע"י שלומד תורה, זהו עיקר המועדים, יום שאדם שומר על קביעתו ועוסק בתורה, אז הוא עושה מזה מועד וזהו עיקר המועדים. וזהו הביאור 'אלה מועדי ה' מקראי קודש אשר תקראו אתם במועדם', 'אל תקרי אותם אלא אתם', אדם שיושב ולומד תורה הוא מהפך את היום למועד.

זאת ועוד מתלהט הרב כשקולו מתגבר והולך, ידוע האימרא בשם בעל ההפלאה ז"ל, שאדם שקובע עתים לתורה, הרי זה לא נחשב כאילו למד רק אותה השעה, אלא מחשבים את זה ככלל הידוע ש'כל קבוע כמחצה על מחצה דמי', כה שמחשבנים לו כאילו הוא למד חמישים אחוז של היום.

על פניו, הדבר אינו מובן בכלל. איזה שייכות יש בין 'קבוע' של 'כל קבוע כמחצה על מחצה' לעניין 'קבוע' של קביעות עתים?!

אכן הדבר פשוט מאוד, ממשיך הוא בלהב, אדם הרוצה להצליח בקביעות עתים לתורה. לא יכול לתפוס עצמו רק בתשע בערב; אה, אני צריך ללכת לקביעות עתים…

זה כבר מאוחר מדי. הרבה לפני כן צריך לזכור את זה. בכל חישוב ותכנון סדר היום צריך לקחת את זה בחשבון ולזכור מראש מה התכניות להיום; יש חתונה או בר מצוה וכדומה, אז צריך לחשב מראש. רגע! על חשבון של מה ומי.

כמו שכל אחד יודע שאם מגיע סעודת ברית על חשבון הזמן שהוא צריך ללכת לקחת את הילדים מהגן, אז מחשבים מראש. מה יהיה, מי יקח את הילדים. כל דבר שמתנגש עם סדר היום הרגיל, תיכף חושבים, מה יהיה עם זה, ומה יקרה עם זה. כך מי שקובע עתים לתורה ברצינות ובעקביות, הדבר משפיע וניכר על כל סדר יומו לטובה ולתורה.

ממילא מסיים הרב בחיוניות את התירוץ הבהיר; מובן מאד דברי בעל ההפלאה ז"ל. כי הרי במציאות נעשה כל שעות היום והלילה משועבדים עבור התורה, על כן הקובע שעה קבועה לתורה, מחשבים לו כמחצה על מחצה, כאילו אכן כל יום ישב חצי מהיום ולמד.

כדוגמא מעשית, מוסיף הרב ומציין; מגיע אחד ועושה הרשמה לקורס, יכול להיות שחייבים ללכת. אבל האם שאלת אותו: אולי אפשר להעביר את זה לשעה אחרת שלא יפריע לך לשיעור/חברותא היומית?!

כמה היית מפציר ומבקש לשנות, באם זה היה  בזמן שצריך לקחת את הילדים מהצהרון. באם מישהו חשב על זה, והתשובה הייתה בחיוב, שאין ברירה, אז אולי נשב ונדון 'להלכה למעשה' מה לעשות.

המציאות מוכיחה, מטעים הוא וממשיך, אלו האנשים העומדים ומצליחים ללמוד כסדר באופן קבוע ועקבי הם אלו שהכניסו את זה בשיקולי ה'סדר היום'. בכל מקרה של יציאה מהשגרה או בשינוי מהרגיל, מתכננים הם מיד; היום בערב יש… מה יהיה עם הלימוד הקבוע… ואז או שמוצאים אפשרות ללמוד כרגיל וללכת לפני או אחרי וכדומה, או באפשריות של 'אין ברירה', משלימים הם את זה כבר בבוקר, או בערב וכדומה.

• מהו הסוד להצליח באמת לשמור על קביעות עתים לתורה בעקביות? מבקשים אנו לשמוע מהרב המשמש גם כמגיד שיעור 'דף היומי' וותיק.

יש שני אופנים איך שבן אדם ניגש ללימוד התורה. פורס הרב שליט"א את משנתו הסדורה. יש אחד שמעוניין ללמוד, והוא אפילו רציני בעניין, הוא מברר ומצטרף לשיעור ומשתדל 'באמת' לבוא בכל יום, אבל, מה לעשות, הוא בסך הכל בן-אדם, וקורה ויש שמחה או אירוע וכדומה ואז הרי הוא אונס…

אך הסוג השני, זה שמצליח באמת, הוא זה שהחליט מראש. לא משנה, כן יכול, לא יכול, אני יבוא ללמוד. ואם אני לא אוכל להגיע אני חייב להשלים את זה. אני חייב לקבוע עתים לתורה ללא חוכמות!.

חז"ל אומרים, ממשיך הרב בלהב, יזיף ביממא ופרע בליליא, זהו הפתרון הגדול שהאדם יהיה לו זמן ללמוד. למה?!, כי באם הוא החליט שהוא חייב ללמוד כל יום כך וכך עמודים או דפים וכדו', ואם לא – הוא חייב להשלים את זה, ברגע שזה כך, שהוא יודע שהוא יצטרך לשבת מאוחר בלילה ולהשלים את זה, ממילא כבר נופלים רוב המניעות, ולא יבטל כל כך מהר את סדריו.

הרב ממחיש בחיוך בדוגמא מהשטח. מה הוא השיעור שצריך לשבת ב'בר מצוה'? שעה או חמש דקות? תלוי, האם לאדם יש מה לעשות עם זמנו או לא. אם ישיבה אצל הבר מצוה שעה שלימה תעלה לו מחיר שיהיה חייב לשבת אחר כך שעה שלימה ולהתייגע לבד על הגמרא, אזי חמש דקות יספיקו לו, וילמד כרגיל עם החברותא או השיעור, אבל אם לא. מה יגרום לו שלא יישב ויתעכב…

השי"ת שולח לנו 'משלים' גשמיים שנלמד מזה לעולם הרוחני. מתלהב הדומ"צ שליט"א. כך שכיום כל אחד יכול להבין את זה בקלות. בשנים האחרונות פרח מאוד מושג ה'מצ'ינג' וה'יעדים'. קודם מחליטים על סכום היעד שחייבים להשיג, ואז אתה כבר חייב להגיע ליעד, ולעבור את זה. וזה גורם לך שאכן בסוף תגיע ליעד או לכל הפחות לקרוב ליעד… כך גם בלימוד התורה, חייבים לבחור ולהחליט מה התכנית שלי, ואז בסייעתא דשמיא מצליחים.

• ברוך השם, ישאל יהודי, אני מקפיד מאוד על לימוד של לפחות שעה ביום, אך מה המעלה של לימוד מלווה בתכנית מוגדרת או מסגרת מבחנים?

המציאות בתחום העסקי מוכיחה ש'עובד-שכיר' לוקח הרבה יותר חופש-'ימי מחלה' מעובד 'עצמאי'. והסיבה הוא פשוטה, ממשיך הרב. שכיר עם כל מסירותו, כל יום שיש לו אונס, הוא לא חייב לבוא. אבל עצמאי יודע שאם הוא לא יבוא אין מי שיעמוד בחנות. אז לא משנה כל כך, האם הוא זכאי ל'ימי מחלה' או לא. אין ברירה, הוא מתאמץ ומגיע, הרי זה העסק שלו. החנות שלו. הרווחים שלו.

לענייננו. משלים הרב את התשובה. בן אדם שניגש ללימוד התורה כמו שכיר שהוא מחויב כל יום ללמוד סכום שעות קצוב להשי"ת, אז קורה וישנה הטענה של אונס רחמנא פטריה, וכשמתחילים בסברא משכנעת זו, בדרך כלל, די מהר, שוב יהיה 'אונס רחמנא פטריה' ושוב, ושוב.

אבל, מתלהט הרב כשהוא מטעים; כשאדם לומד אדעתא דנפשיה וכל הזמן עושה חשבון: רגע. איפוא אני אוחז בתכנית? כמה אני כבר מוכן למבחן? ממילא הוא לא כל כך מהר יוותר. כי הכל זה הרווח האישי שלו. הוא ידאג כבר כל הזמן שיצליח להמשיך להתקדם לעבר היעד אותו קצב לעצמו.

כל פעם כשמסיימים לכבוש פרק או מסכת וכדומה, מטעים הרב ומציין; כדאי לשבת ולהחדיר לעצמנו את הזכייה הגדולה; 'שישו מעי', אה רכשתי לעצמי עוד משהו, עוד דף גמרא, עוד שני דפים, למדתי פרק גמרא, אני בקי בו, אני שולט בו, אני בקי בו ישר והפוך, הפרק הזה זה שלי.

אני נזכר עכשיו בסיפור. היה אחד שיש לו תכנית מסודרת ללימוד בכל יום, ואז התקרב לערב פסח, והתחיל לחשוב, מה יהיה. ואז, כך הוא סיפר לי. הוא עשה חשבון, מתי מתחיל הלחץ של ערב פסח, ולהפתעתו קלט; שבעצם כל בהבדל בין יום רגיל לערב פסח הוא רק משעה תשע ואילך, שמאז כבר צריך לסיים אכילת חמץ וכו'. נו! א"כ הרי יש לו מחמש עד שבע שתי שעות יפות ללמוד, ובהם למד כמו כל יום רגיל, הויות דאביי ורבא. אשריו ואשרי חלקו!

הרב מזדרז כבר להעביר את אחד משיעוריו הקבועים בבית מדרש 'יד כהן' בקרית בעלזא בבית שמש; לסיום, מה ירצה הרב שליט"א להעביר לקוראים החשובים?

בכל זמן אפשר להתחזק בקביעות עתים לתורה ואף להצטרף ללמוד בתכנית או במסגרת מבחנים, דבר שמוכח בשטח שכמועיל מאוד ומדרבן. אך בהחלט נראה שכעת כשעומדים ביום הגדול שבשנה, יום קבלת התורה, כדאי ומומלץ לכל אחד באשר הוא לבחור ולהצטרף לאחד ממבחר התכניות או מסגרות הלימוד המתאים עבורו, ובעזרת השם יתברך, נזכה כולנו לקבל את התורה בשתי ידיים, ללמוד, לשמור ולעשות.

לשליחת תגובות לכותב המאמר, כתבו ל:  [email protected]