כת של בחורים ראה ונשתבח בהן
נתכבדתי בסנדקאות, אבל לא ידעתי שאצא כל כך נשכר ממצוה סגולית זו.
כמקובל במחוזותינו, לאחר מעשה הברית, הבריות ניגשות לסנדק להתברך מפיו. פעמים זו מלאכה שלוקחת זמן רב.
בין העוברים לבקש ברכה, הגיע תלמיד בכיתה ד' הלומד בתלמוד תורה "חפץ חיים" בכרמיאל.
ביקש מה שביקש… אך אני פתחתי בשיחה עמו ושאלתיו מה הוא לומד בתלמוד תורה. תשובתו לא איחרה לבוא: "הכונס". שאלתי את מי כנסו ותשובתו: "את הצאן כנסו לדיר", ומדוע? -"כדי לשמור עליו". הוספתי לשאול, "ומה נותן לנו הצאן בתמורה?" צפיתי לשמוע ממנו… את אשר אמר לי המורה שלי ב"תלמוד תורה"… הרועים מניידים את צאנם בחלקות אדמה שונות, על מנת שיזבלו את השדות.
אולם, לילד החכם שעמד מולי לא היה את אותה פיסת מידע, לכן הוא חשב שבריר שניה מה לומר. ואז, במתק שפתיו, כאשר חן יהודי נסוך על פניו, הוא אמר לי את המשפט הבא: "הצאן נתן לנו דף גמרא".
על ילד כזה ניתן לומר, את שאמר רבי אלעזר בן שמוע, על רבי יוסף הבבלי "אשריכם תלמידי-חכמים שדברי תורה חביבים עליכם ביותר".
אין תרומה יותר גדולה שהצאן יכול לתת לנו, מאשר עוד פיסקה במשנה וסוגיה בגמרא. זו תרומה גדולה יותר מצמר, בשר וחלב, או כל מיני מעדני חלב שייצרו החברות הגדולות.
לימוד התורה, הינו נכס בל יתואר ובל ישוער. בעל ה"ישמח ישראל" מבאר את הפסוק: "יודו לה' חסדו ונפלאותיו לבנו אדם" [תהלים קז' טז'] – עלינו להודות לקדוש ברוך הוא על חסדיו הרבים איתנו. אולם, החסד הגדול ביותר הינו בכך שמסר לנו את נפלאותיו – תורתו, לנו – לבני האדם – קרוצי חומר.
במקום אחר, אנו שומעים את דוד המלך מבקש מהקדוש ברוך הוא שיאיר עיניו בתורתו: גן עיני, ואביטה נפלאות מתורתך" [תהלים קי"ט י"ח], אך אין זו רק בקשה להבין, מונחת כאן בקשה נוספת. דוד המלך מבקש מהקדוש ברוך הוא, שיעזור לו להבין שגם יכלתו כבשר-ודם להגות בתורת ה' זה פלאי פלאות.
אדם שאינו לומד תורה, אינו מבין על מה אנו שחים. רק מי שלומד תורה, בעיקר כאשר לימוד התורה נעשה בקדושה ובטהרה, הוא מבין איזו זכות היא לאדם לעסוק בדברי 'אלקים חיים'.
לימוד התורה מעניק חיים ללומד!
ברם, הגם שכל לימוד התורה יש בו מעלה, הרי לימוד תורה בצותא – בחבורה, יש לו יתרון עצום. כאשר האדם לומד לבד הוא יכול לטעות ולשגות, ולעולם לא יוודע שלו ששגה. זאת ועוד, התורה ניתנה לנו בשעה שעם ישראל התעלה על עצמו, והניח את המחלוקות בצד, זהו היתה השעה שהקדוש ברוך הוא ראה אותה, כשעת כושר, לתת תורה לישראל כלשון הכתוב: "ויחן שם ישראל נגד ההר" [שמות יט' ב'] "כאיש אחד בלב אחד" כביאור רש"י על המקום. אומרים רבותינו: אמר הקדוש ברוך הוא, זו השעה שאתן תורה לישראל, כי המיזוג של אחדות ותורה – הוא השילוב המנצח המאפשר להגיע למירב.
לא בכדי, במילה "ויחן" יש גם רמז לחיים. הוי אומר, חניה, בצותא עם קבלת התורה, זהו המרשם לחיים איכותיים.
מכאן, נצא ללמוד ולהבין, כי כל חידוש שמחדש אדם מישראל בטהרה ובקדושה, הינו הרחבה של מעגל החיות. כמה עלינו לשמוח ולגיל על המציאות המרנינה של חובשי ספסלי בית המדרש המלאים, ועל בתי היוצר של 'התורה שבעל-פה', כאשר בחורים צעירים מניחים מנעמי העולם הזה, ומתמסרים ללימוד התורה ולעבודת ה'. על כגון זה נאה לומר, את שכתב רש"י בפרשת "ויחי" בהקשר לאחי יוסף "כת של בחורים ראה ונשתבח בהן".
אף אנו, משתבחים בגידולים הנפלאים של נערי ישראל, אשר עוסקים בתורת ישראל, ויודעים להעריך מה ערכו של כל דף גמרא, גם כשהוא עוסק בעניני דירים וצאן.
(מתוך הספר מפיק מרגליות – שבועות)