אליעזר (לייזר) רוט
לפני כשבועיים הרחבנו על הגה"צ רבי אלעזר בריזל זצ"ל ומסירותו בשליחותו של ה'חזו"א' להפצת היהדות. וכך סיפר לנו נכדו. "הסבא היה גאון עצום, היה לו ידע בכל מכמני התורה הקדושה, ובנוסף הוא היה יהודי בן עלייה בהליכותיו והנהגותיו. פעם הורה לו מרן החזון איש זצ"ל לצאת ולזכות את ישראל, להשיב לב בנים על אבותם. הם היו קבוצה של שבעה יהודים יראים ושלמים, שכולם נשלחו לשליחות הזאת על ידי מרן החזון איש. הם היו מתפזרים מדי שבת, כל אחד בעיר או ביישוב אחר, שם היו שובתים, נושאים דרשה, עושים 'זיץ' בליל שבת, לומדים עם ילדים בשבת אחרי צהרים, ומכניסים אווירה של שבת במקומות שבחלקם היתה קרירות. הם הלכו גם למקומות ששם לא היו כמעט בכלל שומרי שבת, וגם למקומות שכן היו, אבל הם ראו צורך לחזק ולהוסיף.
"עם השנים נשרו חלק מחברי הקבוצה, עד שבסופו של דבר, סבא נשאר היחיד שהמשיך בפעילות הזאת, בה דבק בכל כוחותיו עד זקנה ושיבה.
"הוא היה יוצא מביתו בקביעות. כל שבת הוא היה במקום אחר, פעם באשקלון, פעם בבאר שבע, ולאחר מכן בחדרה, בקריית מוצקין, בחיפה, בקריית אתא, רעננה, ועוד ועוד. בכל מקום שהיה גרעין קטן של שומרי תורה ומצוות הוא היה מגיע להתארח ולחזק.
השבוע אנו מביאים סיפור נוסף שמענו מפיו:
היה זה לעת זקנותו של אבי זקני, הגה"צ רבי אלעזר בריזל זצ"ל. בשבת אחת נכנסתי לביתו כדי לסייע לו להתארגן ולצאת לתפילה, והנה אני רואה דבר מעניין…
ליד המיטה של סבא היה כסא, ועליו היה מונח ה'שטריימל' שלו…
חשבתי לעצמי, וואו! סבא בטח מאוד מצפה לביאת המשיח. הוא הכין את השטריימל סמוך למיטה, כדי שברגע שיישמע שופרו של משיח, הוא יוכל לחבוש את השטריימל לראשו ולרוץ מהר החוצה כדי לקדם את פניו של מלך המשיח.
אמרתי לו: "יפה מאוד סבא, אני רואה שאתה מרגיש במוחש שמשיח ממש בפתח, אה???".
הוא הסתכל עלי בחוסר הבנה: "בטח שהוא בפתח, למה אתה שואל כזאת שאלה…". אנחנו הרי אומרים בכל יום אני מאמין…
אמרתי לו: "בגלל שאני רואה שהשטריימל ליד המיטה של סבא, אני מבין שסבא מתכונן להיות ממש מוכן לקראת הרגע המיוחל…".
הוא חייך ואמר לי: "יוחנן, הלוואי שהייתי בכזאת דרגה של ציפייה לגאולה. לא זכיתי לכך".
"אז למה סבא שם את השטריימל על יד המיטה?", שאלתי אותו בחוסר הבנה.
והוא השיב לי תשובה שהשאירה אותי המום:
"זה מנהג ישן שהנהגתי לעצמי…
היה זה לפני שנים, פעם אחת קמתי מהשינה בשבת קודש, ו… שכחתי שהיום שבת.
ב"ה לא נכשלתי ולא עשיתי שם מלאכה, אבל אחרי כמה דקות פתאום תפסתי שעכשיו שבת קודש. נבהלתי נורא! הרי יכולתי לעבור על חילול שבת בשוגג רח"ל.
"חשבתי לעצמי, מה אני יכול לעשות כדי שדבר כזה לא יקרה שוב לעולם? מה אני יעשה שכל פעם שאני אקום מהמיטה בשבת, אזכור מיד ברגע שאפקח את העיניים שעכשיו שבת, כדי שלא אכשל חלילה וחס בחילול שבת בשוגג?
"ואז המצאתי את הפיתרון הזה".
מאז, כל פעם שאני הולך לישון בשבת, אני גורר כסא, שם אותו על יד המיטה, ועליו אני מניח את השטריימל, כך אני יודע בוודאות שברגע שאפקח את העיניים אני אראה שטריימל, ואזכר שעכשיו שבת…".