הגאון רבי שלמה זלמן אויערבאך זצ"ל אמר, שהשפעת הרב על בני קהילתו איננה על ידי אמירת דרשות בלבד, אלא הכל תלוי בהתנהגותו האישית. כי רק אם הוא מתנהג כראוי, ובדרשותיו הוא מדבר "דברים היוצאים מן הלב", אז יש לו השפעה על בני העיר. וזה מה שאמר משה רבינו בפרשת פנחס: "אשר יצא לפניהם ואשר יבוא לפניהם", והיינו שהוא ישמש לבני ישראל כדוגמה בכל עת שהוא יצא ויבוא, וזו הכוונה "איש אשר רוח בו", והיינו שדרשותיו אינן מהשפה ולחוץ אלא הוא 'איש רוח' שבכל חייו האישיים הוא חי כפי רצון הקב"ה.
ובאמת זהו הטעם שהקב"ה ענה למשה "קח את יהושע בן נון", ומשום שעל יהושע בן נון נאמר בתורה "משרת משה" (במדבר י"א, כ"ח), "לא ימיש מתוך האוהל" (שמות ל"ג י"א), ומשמע שייחודו של יהושע היה בכך שהוא היה משרת משה ולא זז ממנו, ומחמת זה בחר בו הקב"ה למלאות את מקום משה רבינו, כיון שהוא ראה את הנהגות משה ודבק בהן, וכיון שהיה מושלם בהנהגותיו לכן נבחר להיות מנהיג ישראל.
וסיפר לי הגאון רבי חיים חייקל גרינברג זצ"ל – רב בק"ק קענא הסמוכה לווילנא, שקודם שנתמנה לרבנות הלך להגאון רבי חיים עוזר זצ"ל ושאל מהו תפקידו וחובתו של רב עיר בישראל. השיב לו הגרח"ע: קודם תאמר אתה מה דעתך, והשיב לו רבי חיים חייקל, שלדעתו חובת הרב היא לדאוג לחינוך הבנים והבנות, להקים מוסדות תורה וחינוך על טהרת הקודש, להקים מקווה בעיר, לייסד שיעורי תורה, לדאוג לעירוב ולכשרות המאכלים ולהזהיר על חילול שבת.
השיב לו הגרח"ע: יש עוד דבר חשוב שאסור לשכחו – לדאוג לעניים וליתומים ולאלמנות של עירו שיהא להם כל צרכם. כי תפקיד הרב אינו לדאוג רק לעניינים רוחניים, אלא גם לדאוג לצרכים הגשמיים של בני עירו.
והוסיף עוד, שעל הכל אסור לרב לשכוח, שחלק מחובת הרבנות הוא גם לשבת ללמוד בהתמדה. כי אם רב העיר לומד בהתמדה, הדבר פועל רושם רב על בני העיר, שלמדים ממנו ומשתוקקים להיות כמותו.