"שָׁנוּ חֲכָמִים בִּשְׁלשָׁה דְבָרִים נִתְּנָה הַתּוֹרָה, בָּאֵשׁ, וּבַמַּיִם, וּבַמִּדְבָּר…" (מדרש)
המדרש ממשיל את נתינת התורה במדבר לנשיא שנכנס למדינה, ראו אותו בני המדינה וברחו ממנו. כך גם היה כשנכנס למדינה אחרת. וכשנכנס לעיר חרבה, קדמו אותו בני העיר החרבה והיו מקלסין ומשבחין אותו. אמר הנשיא: "זו העיר טובה מכל המדינות, כאן אני בונה כס נאה, כאן אני דר".
כך כשבא הקב"ה לים ברח מלפניו, שנאמר: 'הים ראה וינס', וכן ההרים רקדו כאילים. בא במדבר חרבה, קדמה אותו וקלסה אותו…
אם נבין היטיב את המשל, אומר הגאון הגדול רבי ברוך מרדכי אזרחי שליט"א, ראש ישיבת 'עטרת ישראל' בספרו 'ברכת מרדכי', נבין אף את הלקח הנלמד מן הנמשל. בני העיר המפותחת, בעלת הכבישים, הבתים ומרכזי הקניות, אינם צריכים דבר מהנשיא, ואינם מצפים ממנו לכלום, הם רק חוששים שמא הוא רוצה מהם משהו, אולי הוא בא כדי לגזור גזירות חדשות, או להטיל מיסים חדשים. שמא הוא חפץ בכלל בכבוד גדול שאינם יכולים לספק לו, ועל כן הם מעדיפים לברוח ממנו…
לעומתם, לבני העיר החרבה חסרים דברים בסיסיים, וכבר זמן רב שהם מצפים ומייחלים לראות את המלך, כדי לבקש ממנו שישקם את עירם החרבה, יבנה בה בתים ויסלול בה כבישים, וכשזה קורה והנה הנשיא בא, הם משבחים אותו ומקלסים אותו כדי שימלא את מבוקשם.
מלבד הביקוש והשאיפה של בני העיר החרבה, לראות את פני הנשיא, גם תחושת המחסור שלהם מזמינה אליהם את הנשיא, כי יש לו עוד מה לעזור להם. קשה מאוד לעזור לבני העיר הבנויה, כי אינם מרגישים שחסר לה דבר. אי אפשר למלא כלי מלא…
עתה נבין את הנמשל: כדי לקבל תורה, עלינו להיות כמדבר, בשני המובנים הללו. צריך לשאוף, לרצות ולבקש תורה, ורק כך אפשר לזכות בה, וכשם שבני העיר החרבה זכו בשבתו של הנשיא רק כי הם ציפו וייחלו לו, כך רק המבקש חכמה ומתפלל לתורה, יזכה בה.
לימוד תורה היא המצווה היחידה שיש עליה כל כך הרבה תפילות: "והערב נא ה' אלוקינו את דברי תורתך בפינו…", "ותן בלבנו בינה להבין ולהשכיל…", "ותן חלקנו בתורתך…", ועוד ועוד… משום שאי אפשר להשיג תורה בלי שמבקשים אותה ובלי שמתפללים ומייחלים לה.
כמו כן, מי שמרגיש שהוא מלא בלי תורה, שאין לתורה מה להוסיף לאישיותו ולנפשו, הרי הוא כמו בני העיר הבנויה שלא רצו בנשיא והוא גם לא רצה בהם. לעומתם, רק מי שמרגיש חסר ומוכן למילוי ע"י התורה הק', הוא אשר יזכה בה, כפי שבני העיר החרבה זכו במשכנו של הנשיא בתוכם.
***
העדות הבאה על בעל השמועה, הגאון רבי ברוך מרדכי שליט"א, שנשמעה מפיהם ולא מפי כתבם, תתאר את צימאונו הגדול לתורה. אך העד מבקש להדגיש שמי שלא ראה זאת בעיניו, לא יחוש לעולם מהו צימאון אמיתי… "אני הייתי שם", אומר עד הראיה, והצטמררתי. רגעי הצמרמורת הללו מלווים אותי מעת לעת…
היה זה בשבת פרשת פרה, אחרי הסתלקותו של מרן שר התורה הגאון הגדול רבי חיים קניבסקי זצוק"ל. רבי ברוך מרדכי כדרכו מסר שיחת חיזוק בישיבה. השיחה נסובה על חוק פרה אדומה, ובתוך הדברים הזכיר את דברי שלמה המלך ע"ה על מצוות פרה אדומה: "אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני".
לפתע, פרץ ראש הישיבה בבכי מצמרר, וזעק מנהמת ליבו: "אמרתי אחכמה… אחכמה… שלמה המלך ברום דרגתו העצומה מבקש לדעת עוד תורה… אמרתי אחכמה… שלמה המלך רוצה להבין עוד חלק בתורה…. אחכמה… מה נענה אנן…?", וראש הישיבה המשיך בקול בכי והזכיר את מרן שר התורה זצ"ל ואמר: "זה לא הספד… אסור להספיד בשבת…! זו תביעה…! תביעה עלי… תביעה על כולם… אמרתי אחכמה… תביעה לדעת עוד ועוד תורה… ר' חיים ידע את כל התורה כולה… בבלי… ירושלמי… ספרי… ספרא… תוספתא… כל התורה כולה… מה אנחנו נאמר? אפילו שלמה המלך ביקש לדעת עוד… אמרתי אחכמה…".
***
לפני כ-12 שנה מרן ראש הישיבה הג"ר רבי ברוך מרדכי שליט"א לקה בליבו, ואושפז בבית החולים אחר שעבר החייאה. הוא היה חלש מאוד, ובקושי הצליח להוציא הגה מפיו. בני משפחה ותלמידים באו לבקרו והוא לא הצליח לדבר איתם מילה, בקושי רב אמר להם 'שלום', וגם זה קרה אחר מאמצים מרובים.
באחד מימי האשפוז הגיע לבקרו תלמיד שעסק בעריכת ספריו, ושאל אותו שאלה על קטע בסדר קדשים, כיצד הוא מציע לערוך אותו. רבי ברוך מרדכי הביט בתלמיד בעיניים כלות, כאומר: "יש לי כל כך הרבה מה לומר לך על זה, אך אינני מסוגל…", והמשיך להביט ולהתרכז במחשבות בלי יכולת להוציא הגה מפיו…
לפתע, התנער רבי ברוך מרדכי ממחשבותיו, הרים את ראשו והחל להרצות בפני התלמיד במשך כמה דקות דברים ברורים ומדויקים, על הקטע בקדשים ועל אופן הכתיבה שיהיה ברור ומובן למעיין.
וכל זה קרה אחרי כמה ימים שהוא לא הצליח להוציא הגה מפיו לבני משפחתו ולתלמידיו… כי אצל ר' ברוך מרדכי כל מה שקשור לתורה, שהיא משוש חייו, הוא מעל לטבע ומעל הכוחות…
***
את הסיפור הבא סיפר רבי ברוך מרדכי בעצמו לתלמידים: "פעם באתי לביתו של מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל עם שאלה דחופה מאוד. הרבנית אמרה לי שהוא כדרכו מסתגר בבית המדרש 'אהל שרה' ולומד בשקט ואי אפשר כעת להפריע לו. לאחר שעוררתי אותה על דחיפות השאלה היא מסרה בידי את מפתחות בית המדרש ונתנה לי רשות לפתוח ולהיכנס אל הרב אלישיב.
"פתחתי את הדלת, וכשהתקרבתי אל הרב אלישיב, ראיתי אותו יושב ולומד במתיקות ובדבקות עילאית… ולמרות דחיפות השאלה לא הצלחתי להפריע לו ולהפסיק את לימודו… נדבקתי בדבקותו! עברו דקות ארוכות מאוד ואני נשארתי קפוא על מקומי, מביט בערגה בשקיעות העצומה ובצימאון הגדול שהיה לרב אלישיב בלימוד התורה. רק אחר שעה ארוכה, נרגעתי קמעה ושאלתי את השאלה הדחופה שלשמה הגעתי ושבעבורה הסכימו שאפתח את הדלתות הסגורות של בית המדרש…"
למדנו על הדבקות העצומה של הרב אלישיב, אך לא פחות מכך למדנו מה מקפיא את רבי ברוך מרדכי במקומו, מה מרגש אותו ומה באמת חשוב לו יותר מכל שאלה, דחופה ככל שתהיה…
***
לאחר ששירת בקודש כר"מ בישיבת חברון, פתח רבי ברוך מרדכי כולל אברכים 'יד מאיר'. אברכי הכולל היו מהמצוינים שבתלמידים, תלמידי חכמים וגאונים מופלגים. ולאחר מכן פתח את ישיבת 'עטרת ישראל' ושילב בין שני התפקידים.
כעבור תקופה, נגשו אליו כמה מחשובי האברכים בכולל, והתלוננו שהוא עסוק מאוד בישיבה החדשה והם מפסידים את שיעוריו.
"מה לומדים בכולל עכשיו? במה אתם עוסקים?" – שאל אותם רבי ברוך מרדכי. הם ציינו בפניו את אחת הסוגיות הסבוכות במסכת נדה.
רבי ברוך מרדכי הסתגר בחדרו 18 שעות רצופות. בסיומן, הוא יצא עם קונטרס עבה על אותה סוגיא, ומסר בפני האברכים שיעור מבהיל באותו ענין.
האברכים השתוממו מעוצמת ההתמדה ומהתוצאה המופלאה, וימים רבים היה להם על מה לדון ובמה להתעסק.
***
כשהיה בחור צעיר, היה לומד רצוף במשך ימים שלמים, וכדי להתעורר היה שותה קפה, עד שהקפה הפסיק להשפיע עליו, ואז החל לאכול קפה עם כפית…
***
פעם, תוך כדי שהייתו בניכר לחיזוק המוסדות, עמד לטוס טיסה ארוכה במשך כ-16 שעות. לפניה מסר למלווה שלו רשימת ספרים שיביא לו כדי לעיין בהם בטיסה.
המלווה מספר: "עברו עלינו ימים עמוסים ומייגעים, אני התיישבתי במטוס ומיד נרדמתי, ואילו ראש הישיבה עיין בספר אחר ספר, ולא נמנם אף רגע אחד, במשך כל שעות הטיסה!".