בשיחה קצרה שקיימנו עם הג"ר משה סחייק, מבאי ביתו של מרן ראש הישיבה הגראי"ל שטיימן זצ"ל, שמענו ממנו מעט מזעיר על חג השבועות בצלו של מרן זצ"ל, וכן זכינו לשמוע מפיו ווארט נפלא כאשר תחזיניה עיניכם מישרים.
"אצל מרן זצ"ל, חג השבועות היה יום מאוד מאוד שמח. הוא היה זורח מאושר, וממש יכלו לראות שהוא מאוד מתרגש", מספר הרב סחייק. מרן סיפר לנו על כך שבעיר הולדתו, בריסק, היו נוהגים לקט את הבתים עם עשבים ירוקים, בעיקר הנשים היו מתעסקות עם זה, והן היו שרות שיר מיוחד בזמן שקישטו את הבתים, שיר שעסק בקבלת התורה.
כמו כן היה למרן זצ"ל מנהג מיוחד, לצעוד עד לישיבת ארחות תורה ולומר שם דרשה מיוחדת לכבוד החג. הוא מאוד הקפיד על אמירת הדרשה הזאת, גם כשכבר היה זקן מופלג וההליכה הית קשה עליו מאוד.
סיפר לי ראש הישיבה הגרב"ד דיסקין שליט"א, שמרן הגראי"ל היה צועד את כל הדרך בלי לעצור למנוחה באמצע, עולה לישיבה, נושא את הדרשה ומיד שב לביתו, ואת כל זה היה עושה בבת אחת, בלי שום עצירה: "זה היה ממש כמו במעמד הר סיני", אמר לי הגרב"ד דיסקין, "בחינה של כל החולים נתרפאו, כשיהודי בגיל מופלג שכזה עושה את כל הדרך הזאת הלוך ושוב ועוד נושא דרשה באמצע, בכוחות על טבעיים. מדי שנה, הדבר הזה היה נותן לנו תזכורת שיש מושג כזה שהרוח שולטת בחומר, שליטה מוחלטת".
בכל אופן אני רוצה לשאול אתכם שאלה אחת מעניינת. הרי ידוע שכמשה רבינו עלה למרום כדי לקבל את התורה, ביקשו המלאכים לשרפו בהבל פיהם. הקב"ה הציל אותו מידם, איך הציל אותו הקב"ה?
ובכן, יש מדרש אחד שאומר שהקב"ה אמר לו 'אחוז בכסא כבודי' ועל ידי כך הוא ניצל. אבל יש עוד מדרש שאומר שהקב"ה צר קלסתר פניו של משה רבינו כקלסתר פניו של אברהם אבינו, ואמר למלאכים, הרי אתם התארחתם בביתו והוא נתן לכם לאכול ולשתות, כך אתם מתנהגים בכפיות טובה? מיד עזבו אותו המלאכים ולא ביקשו להזיק לו.
לכאורה מדובר במעשיה רמיה חס וחלילה. האם ייתכן לומר דבר כזה שהקב"ה כביכול רימה את המלאכים, זה לא נתפס!
אלא, חייבים לומר שיש כאן הסבר עמוק יותר.
הקב"ה בעצם אמר למלאכים, שהתורה היא תורת חסד. מי שרוצה לזכות בתורה צריך לגמול חסדים עם זולתו. ונכון, גם המלאכים יכולים לכאורה לגמול חסדים, אבל עבורם לא מדובר במאמץ, המלאך יכול לעזור לאשה מבוגרת שסוחבת את הסלים הכבדים, ובתוך שבריר שניה להניח את הסלים על פתח ביתה, מבחינתה זאת עזרה מאוד גדולה, אבל מבחינת המלאך, האם זה היה כרוך במאמץ כלשהו? ברור שלא, ולכן זה לא חסד מהסוג הזה שבזכותו אפשר לזכות ולקבל את התורה הקדושה.
לעומת זאת, בני האדם, כשהם גומלים חסד, הם צריכים להתאמץ. אברהם אבינו מה הוא עשה כדי לגמול חסד עם המלאכים? הוא ישב בפתח האוהל כחום היום, הוא רץ לקראתם, מיהר לשחוט בן בקר רך וטוב, ביקש משרה שתתלוש ותכין עוגות, הוא נתן לנער שימהר לעשות את הבקר, עמד על גבי המלאכים לשרת אותם, הגיש להם מים לרחוץ אתך רגליהם. לאחר מכן הוא ליווה אותם לדרכם.
היה כאן הרבה מאמץ שעשה אברהם אבינו בגיל 99 כשהוא נמצא ביום השלישי למילתו…
ככה זוכים לקבל את התורה. לכאן הקב"ה בעצם צר את קלסתר פניו של משה רבינו כצורתו של אברהם, לא כדי לבלבל את המלאכים ובוודאי לא כדי לרמות אותם, אלא פשוט להראות להם שמשה רבינו הוא ממין האנושי, הוא הוא מייצג את בני האדם, אנשים שכדי לעשות חסד הם צריכים להתאמץ, להזיע, לטרוח, לרוץ, לשלם כסף. הם לא עושים חסד בקלות, ולכן להם מגיע לקבל את התורה.
ומכאן חיזוק גדול לכל אחד ואחד מאתנו, לפעמים אנחנו נרתמים לעזור למישהו, ולאחר זמן מה אנחנו מגלים שבעצם… זה לא כזה פשוט. שזה עמוק יותר ממה שחשבנו ושאנחנו הכנסנו את עצמנו לפלונטר שקשה לצאת ממנו.
מה אנחנו אומרים בכזה מקרה? אוי, למה עשיתי את הטעות הזאת? למה הצעתי עזרה? אם הייתי יודע כמה שזה יהיה לי קשה, לא הייתי נכנס לזה מלכתחילה.
אבל זאת טעות לחשוב ככה. אנחנו צריכים לומר להיפך. קשה לי? אני צריך להתאמץ למען הזולת? מצוין! בזכות זה קיבלנו את התורה. אם היינו יכולים לעזור לכולם בלי שום מאמץ, לא היינו זוכים לכך!