סיפר רבי יעקב גלינסקי זצ"ל:
בביקור שערכתי בארה"ב התארחתי אצל רבי יעקב קמינצקי. במוצאי שבת הזמין אותי לנסוע לבורו פארק, לבר מצוה של נכדו. נסענו לשם יחד, וכשבאנו לאולם מצאנו בו ראשי ישיבות וקהל גדול. במהלך הבר מצוה קם החתן, והפליא את כל הנוכחים ב'סיום' שערך על חמש מסכתות – בבא קמא, בבא מציעא, בבא בתרא, סנהדרין ומכות.
לאחר מכן קם סבו, רבי יעקב קמינצקי, לדרוש, ופתח ואמר –
המדרש וגם הזוהר הקדוש אומרים, שהיצר הטוב מגיע לאדם בבר מצוה. עד אז מתלוה אליו היצר הרע שנמצא בו מילדותו, ולכן הוא נקרא 'מלך זקן וכסיל'. אנו חוגגים כעת, אפוא, את היכנסו של היצר הטוב לחתן הבר מצוה. אם כך יוצא, שהחתן למד את כל חמש המסכתות עם היצר הרע. תמוה – אם אין לו יצר טוב, מה דחף אותו ללמוד?!
אכן, קושיה טובה.
השומעים החלו מתלבטים ומתחבטים בענין, ורבי יעקב קמינצקי המשיך ואמר: אספר לכם סיפור שאירע לי לא מכבר. הזמינו אותי לתלמוד תורה בעיר מונסי, לבחון בו את התלמידים. בחנתי את התלמידים, והם ידעו יפה את תלמודם. עמדתי לחלק להם את הממתקים שהבאתי עבורם, אחרי שיעמדו בבחינה, אך לפני כן הקדמתי ושאלתי אותם: כאשר מקבלים בני ישראל את התורה אומר הפסוק: 'ויען כל העם קול אחד ויאמרו כל הדברים אשר דיבר ה' נעשה' – שש מאות אלף איש עמדו וקראו פה אחד: כולנו נעשה!…
קשה, מנין הסמכות של כל אחד מהם לדבר בלשון רבים בשם האחרים? הלא לכאורה כל אחד יכול לקבל על עצמו עול מצוות, ולהכריז: אני אעשה, אני מסכים, וכשכולם יכריזו זאת יחשב הדבר שענו בקול אחד. איך יכול אחד להתחייב בשם כולם?
התלמידים לא ידעו את התשובה. אמרתי להם: לא נורא. הוצאתי את השקית שהבאתי איתי, ושאלתי אותם: 'ילדים, רוצים שוקולד?! – 'כן!!' צעקו כולם פה אחד. המשכתי: 'כולם רוצים?' – 'כן!!' צעקו כולם שוב.
'איך אתם יודעים שכולם רוצים?' – הקשיתי – 'כל אחד מכם יכול להגיד: אני רוצה. איך אפשר לענות בשם האחרים?!'
'שוקולד כולם רוצים, אין ילד שלא אוהב שוקולד' – אמרו הילדים. זאת התשובה גם לשאלה קודמת, הסברתי להם. התורה היא שוקולד, היא מתוקה מדבש ונופת צופים, לכן יכולים היחידים לדבר בשם כולם. אין מציאות כזו של יהודי שאינו רוצה לשמוע ולקבל על עצמו את דברי ה' המתוקים והערבים כל כך!
כך גם לעניננו – סיים רבי יעקב קמינצקי את דרשתו. אין כאן שאלה כיצד למד חתן הבר-מצוה כל כך הרבה דפי גמרא ללא היצר הטוב, שהרי מדובר בשוקולד, והוא ערב ומתוק כל כך, ומאליו נמשך אליו כל אחד גם מבלי שיהיה בו כוחו של היצר הטוב שידרבן אותו.
(רבי שלום מאיר ולך שליט"א – נאה דורש)