"אַל תִּקַּח מֵאִתּוֹ נֶשֶׁךְ וְתַרְבִּית וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹקֶיךָ" (כה, לו)
חז"ל אומרים שהמלווה בריבית כאילו כופר בקב"ה וביציאת מצרים. המצרים בטחו בכסף שזרם אליהם מכל העולם, אך בסופו של דבר איבדו את כולו. כמו כן, המלווה בריבית בוטח בכספו, ובכך הוא כופר בקב"ה. אף סופו יהיה שיאבד את כל כספו.
עגלון אחד ניגש לאדמו"ר רבי דוד מטולנא ושפך לפניו את לבו:
"אני עובד קשה משעת בוקר מוקדמת ועד שעת לילה מאוחרת. מסיע אנשים, סוחב משאות, מתגלגל בדרכים. לעיתים אנשים מעירים אותי אפילו באמצע הלילה. אני בקושי חי. אני מבקש שהרבי ייתן לי ברכה שאתעשר, ולא אצטרך לעבוד כל כך קשה".
"אם אתה רוצה להתעשר", השיב לו האדמו"ר, "תן לי מאתיים רובל לצדקה ואתפלל עליך".
"מאתיים רובל?" הזדעק העגלון. "מנין אקח סכום כה גבוה?"
"תתייעץ עם אשתך", השיב האדמו"ר.
העגלון שב לביתו וסיפר לאשתו על השיחה שהיתה לו עם האדמו"ר.
"מה את מייעצת לי לעשות?" שאל. "מהיכן אשיג סכום כזה"?
"יש לך סוס בריא וחזק ששווה מאתיים רובל", הציעה אשתו. "תמכור אותו ותיתן לאדמו"ר את הכסף לצדקה".
"וממה נתפרנס"? הקשה.
"תחליט לבד. אם אתה מאמין לרב'ה תמכור, ואם לאו אל תמכור".
העגלון מכר את הסוס ונתן את הכסף לצדקה. במעט הכסף שנותר בידו התחיל להתעסק בכל מיני ביזנעס קטנים, וב"ה ראה בהם ברכה מרובה ולאט לאט התעשר עושר רב.
שאלו את רבי דוד מטולנא איך קרה המופת הזה?
נענה ואמר: "העגלון הזה היה רגיל לבוא אלי מדי פעם. בכל פעם ביקש ממני ברכה שהסוס שלו יישאר חזק, שאנשים יזמינו אותו לנסיעות, שיהיה לו כוח לעשות הרבה נסיעות, וכיוצא בזה. נוכחתי לראות שהאיש הזה בוטח בסוס שלו. אמרתי: כל עוד הוא בוטח בסוס שלו – הסוס שלו ישאיר אותו למטה… רק כשיבטח בקב"ה – הקב"ה ישפיע עליו את כל הברכות. לכן לקחתי לו את הסוס, ולא נותר לו אלא לבטוח בקב"ה, ואז הכל נהיה אחרת"…
המשיך רבי דוד ואמר: "לכל יהודי יש את 'הסוס' שלו, שעליו הוא סומך. רק אם יתחזק באמונה וביטחון בקב"ה, ויעזוב את הסוס הזה ולא יתלה עליו יהבו, יזכה לסייעתא דשמיא, ולשפע ברכה וישועה.
(רבי גואל אלקריף שליט"א – נאה דורש ויקרא)