כלל ידוע הוא: אם ירצה האדם אות וסימן משמים כי מעשיו נרצים לפני המקום, סופו של המעשה יעיד על תחילתו, כך מצטטים ספרי החסידות והמוסר גם יחד.
על פי הערכות המשטרה, כמאתיים אלף אנשים פקדו את הר מירון במהלך ההילולא שהתנהלה בסדר מופתי והסתיימה ללא אירועים חריגים. מבחינת הציבור החרדי מדובר באירוע שנחל הצלחה מעבר למשוער והסתיים בקורת רוח מרובה ובקידוש שם שמים הודות לאחריות והערבות ההדדית שגילה כשנענה בהמוניו בחיוב לקמפיין 'עין טובה' שהשיק הרב מאיר פרוש עם הפרויקטור הרב יוסף דייטש.
ביום שאחרי ניאותו צמד האישים, שמחד התסובבו בשבועות האחרונים אפופי חרדה עד שעיניהם לא מצאה תנומה, אך במקביל זכו למנות גדושות של חיזוק והערצה מצד אלפים ורבבות שנשאו תפילה להצלחתם מתוך תקווה שיזכו לקדש ולהאהיב שם שמים – להתכנס יחד לשיחה בלעדית ומסכמת על מסכת התלאות שעברו בדרך לסייעתא דשמיא שחוו השבוע.
כשהם משוחררים מכבלי החרדה והלחץ שסגרו עליהם בחודשים האחרונים, מגלים השר והפרויקטור נכונות לגולל את קורות החודשים האחרונים מאז הואילו ליטול על שמכם את הפרויקט המורכב והבטיחו לעצמם לעשות את הבלתי ייאמן ולפתוח בפניהם צוהר להתנהלות מאחורי הקלעים ולשתף בחלק מהמהמורות שעמדו בדרכם בדרך לקיום הילולא שמחה ובטוחה.
הרב פרוש: "ראשית יש לזכור שהציבור החרדי נוהג לפקוד את מירון בהמוניו לאורך כל השנה. עם זאת בכל הקשור להילולת ל"ג בעומר התחושה במשך שנים היתה שהאירוע לא מטופל ולא מנוהל במקסימום האפשרויות הקיימות ברמה שיהיה אפשר לשמחה לפרוץ גבולות ולהרקיע שחקים. אין זה מפני שמי שניהלו את האירוע היו פחות מוצלחים, אלא משום שהעסק לא היה מוסדר. כל גוף השליך את האחריות לעברו של האחר.
"באתי ואמרתי שאם ייתנו לי את הסמכות ואת האחריות, גם אם זה יהיה קשה ,נוכל לנהל הילולא רגועה ושמחה.
"מגיע לציבור החרדי שיעשו בשבילו את המאמץ העליון ביותר לשמוח בהילולת הרשב"י 'על מלא מלא', עם כל מה שכרוך מסביב, ומבלי שהשמחה תהיה למחצה, לשליש ולרביע".
הרב דייטש: "בתחילת דבריי אבקש להשלים את הרב פרוש ולהזכיר את העובדה שמירון הוא המקום השני המתוייר בישראל אחרי הכותל המערבי ולפני כל מקום אחר בארץ. מבקרים בו מיליוני אנשים בשנה.
"כשנכנסנו לסיפור הזה, אף אחד לא כפה על הרב פרוש לקחת את התפקיד. הוא עשה זאת בנחישות כשהוא יודע לאן הוא נכנס. שלא יובן לא נכון: אני לא אומר שלא היו רגעים קשים. היו כאלו והרבה, אבל אף פעם לא חלפה בראשנו מחשבת פיגול למה נכנסו בכלל לסיפור הזה. להפך. ככל שהעמקנו באירוע וגילינו את גודל המהמורות ואת הקשיים הנלווים, ככל שצללנו יותר והבנו יותר את גודל ה'ברוך' אליו נכנסנו, הבנו את גודל המשימה שמונחת לפתחנו והתכנסנו אל תוך עצמנו בהבנה של גודל האחריות.
"ולשאלתך, ביכולתי להעיד על עצמי, ובסבירות גובהה גם על הרב פרוש שלא צפו ועלו בקרבנו כל רגשי חרטה.
"אומר זאת כך: אני שמח שהרב פרוש בא והציע לי להיות שותף איתו יחד במשימה הזאת ואני אומר לך שאין מדובר רק בעשיה גשמית. הרגשתי גם התעלות רוחנית בתקופה זו. בני ביתי אמרו לי לאורך התקופה לא אחת: 'אבא, אנחנו מרגישים שאתה מתעסק בדבר קדוש ורוחני'".
בין מוצא למירון
הרב פרוש: "בהשלמה לדברי הרב דייטש, אומר כך, מטבעי אני אדם קר. אינני נוטה להתרגש מהר מדברים, ובשבועיים האחרונים עיני ירדו לא מעט מים סביב ההילולא, בכי של התרגשות כמובן. אלו היו ימים בהם הרביתי בתפילה, נקשתי בכל מקום שרק אפשר וביקשתי לעורר רחמים שלא ייצא מכשול תחת ידינו.
"התעסקנו בדבר שיסודו בהררי קודש עוד מימי האר"י הק' ולמעלה בקודש התנא האלוקי רשב"י. נגענו בפרויקט שצדיקי הדורות נשאו אליו עיניים.
"כ"ק מרן אדמו"ר מלעלוב זצ"ל חזר באוזניי תחת אחד השיחים על ההלצה הירושלמית הידועה, 'ביסט שוין אין מוצא? פאר אריין קיין מריון'… (הרי אתה כבר במוצא, סור כבר מירונה…). וכי למה אמרו את זה? משום שבאותם שני עשורים שחלפו מהקמת המדינה עוד מלחמת ששת הימים במהלכם הכותל המערבי לא היה בידינו, הדרכים הובילו למירון. לא היה להם כותל, אז התפללו במירון.
"לאורך כל הדרך הרגשתי שאני מתעסק בדבר קדוש, תובנה זו חלחלה אצלי והעצימה בין השאר הודות למשוב שקיבלנו מהציבור שגילה ענין רק בשיפורים אותם הצגנו ולא חדל מלהתעניין מה כוונתנו לעשות וכיצד".
"אני יכול לומר לך שגם הרב דייטש חווה את אותן תחושות. הוא אולי מתבייש לומר אבל לאורך התקופה ראיתי גם אותו להוזיל דמעה. חווינו רגש עילאי של קדושה".
הרב דייטש: "מענין לענין, את הטיפול בנושא מירון נטלנו על עצמנו באזור פורים וחג הפסח הידועים במעלתם וסגולתם המיוחדת. אני יכול לספר שאת תפילותי השנה בימים נעלים אלו של חג הפורים וליל הסדר נשאתי מתוך הרגשה פיזית של משא כבד המונח על הכתפיים, משא של אחריות מאוד גדולה.
"הציבור החרדי חווה שלוש שנים קשות במירון והשנה הורגש משהו שונה. הרגשת שאנשים הסתובבו במירון מאושרים ומלאי פרגון. מתי אי פעם נכנסו אנשים לציון והמתינו להם שם במאור פנים ועם הצעה למסלול קצר וארוך?"
הרב דייטש: "חשוב שהציבור ידע כי כאשר הגנו לטפל בשינויים במבנה הציון עצמו, ניגשנו לכך בחרדת קודש כאשר לנגד עיניו הסיפורים מסמרי השיער מרבינו האר"י הק' ותלמידו רבי חיים ויטאל זי"ע, אבל גם כשחשבנו להוציא את הריקודים מהחצר לאחור, ניגשנו לזה בחרדת קודש ובחשש גדול. לא קיבלנו החלטה בנידון לבד.
"חקרנו ודרשנו היטב בדבר, שוחחנו עם דורשי רשימות מקהילות העדה החרדית והתוודענו לעובדה המרתקת והיא שלפני 100 שנה הריקודים היו בתוך הציון. רק בשנים המאוחרות יותר כשהציבור גדל ונעשה צפוף הועתקו הריקודים ל'חצר המערה'. בשנים האחרונות נעשה צפוף יותר, אז מעתיקים את זה לחצר רבי אלעזר.
"מסתבר שאת המושג השגור על לשונם של רבים לפיו אצל רשב"י ביום ל"ג בעומר האורה בתוך הציון היא של יום הכיפורים ואילו בחוץ רוחשת השמחה כביום שמחת תורה, טבע הרה"ק מרוז'ין בשנים שבהן חלק אחד בתוך הציון נשא אווירה של יום כיפור ואילו החלק השני של הציון נשא אווירה של שמחת תורה.
"חשוב להבהיר שהתייעצנו עם רבנים וגדולי תורה, שמבינים היטב בהיסטוריה ובקדושה של מירון ופעלנו על פיהם. בעבר ההגעה של אותם 70 אלף איש שפקדו את הציון בל"ג בעומר בו זמנית התנקזה לנקודת הציון, חצר הציון, חצר רבי אלעזר, הגג למעלה ומתחם תו"א. כל זה הכיל לפי אומדן הימים ההם את המספר האמור. היום הציבור גדל ב"ה".
"במוצאי ל"ג עומר פגשתי את הסדרנים שעמדו בציון וסביבתו. ראית את הסיפוק שמילא אותם. אז נכון שהם תוגמלו על העבודה המייגעת הזו, אבל הם יצא ועם חוויה רוחנית מרוממת על שבזכותם עוד ועוד יהודים זכו לגשת לציון ביום היארצייט של רשב"י.
"אם נבקש לסכם את הפרק הזה, הצלחנו כציבור חרדי להחזיר את גאוות היחידה ולהראות שאנו יודעים מהי אהבת הזולת וש'ואהבת לרעך כמוך', איננה חלילה סיסמה חלולה, אלא כזו שקיבלה בימים אלו הרבה משמעות. ואם נצליח להנחיל את זה הלאה נזכה בעזרת השם כמו שאמר הרב פרוש, ששנת תשפ"ג תהיה שנת המפנה בה קבענו סטנדרטים חדשים איך צריכים להיראות מירון כמו גם שאר האירועים החרדים. כל זאת כמובן אם נשכיל לעשות זאת בשיח משותף ובדרכי נועם ולא בהתנשאות, נצליח לחולל הרבה שינויים".
בשבועות האחרונים נחשף הציבור לקמפיין 'עין טובה' שליווה את היערכות להילולא במהלכו אומצו סלוגנים מגוונים ומקוריים שנשאו מסר של ערבות הדדית והתחשבות בזולת. המוח שמאחורי הקמפיין היה ר' שניאור רוזן שבצניעות האופיינית לו יחד עם מיומנויות הקריאייטיב בה התברך הצליח למצוא מסילות ללב כלל הציבור מחד ולאמץ שת"פ עם המשטרה מאידך.
הרב פרוש: כשישבנו בפעם הראשונה עם מי שנבחרו להוביל את הקמפיין, הנחתי אותם לאתר סלוגנים המתבססים על דברי רשב"י מהמקורות המשדרים רוח של פיוס. אני זוכר כיצד הם הביטו בי בתימהון והגיבו לדברי בביטול. אבל מטרתי היתה לשדר לציבור מסרים יהודיים שידברו אליו בשפתו.
"בפגישותינו הראשונות ביקשו אנשי המשטרה להבין כיצד בכוונתנו להעביר את המסרים לציבור ולגרום לו להישמע להנחיות על מנת לוודא שאנו משדרים על אותו גל. היה עלינו להוכיח להם שאנו מנהלים קמפיין בקרב הקהל שלנו. גם הם לא הבינו כשהם נחשפו לקמפיין מה המסר אותו ביקשנו להעביר לציבור. וכאן המקום לציין כי היה זה שניאור רוזן וברוב עצה ותבונה בה ניחן הצליח לדברר גם להם את המסרים. אך מובן מאליו הוא שברגע שאתה מדבר לציבור עם פסוקים ומצטט לו מדרשי חז"ל, זה מדבר אליו כפי שאכן הוכח".
הרב דייטש: "אני חושב שברור הוא שבכל המהלך שהובלנו לא היה יום או שעה שלא חווינו משברים, אך כפי שציינתי בתחילת השיחה, איני מתחרט על רגע אחד מכל התקופה. לא זו אף זו: אני עומד היום ואני מודה לרבונו של עולם שגלגל לידי את הזכות לעשות את זה. אני מבקש ממנו שאוכל לקחת את הזכות הזאת ושאקבל פרומיל מהתפילות והשמחה שהיו במתחם והיה זה שכרי. ברור שהיה לי קשה אך הבנתי שככל שהבנת שהמכשולים גוברים כך הבנתי שהמשימה גדולה וחשובה.
"כשנכנסתי לאירוע, מורי ורבי כ"ק מרן אדמו"ר מסלונים שילט"א הנחה אותי וציווה עלי כדברים האלה: 'תדע שאתה נציב בפני שליחות גדולה .במקום הזה אם לא תפעלו ביראת שמים ובאמונה ואם חלילה תנסו לסובב בכחש את הציבור, לא תראו ברכה'. הרבי נימק: 'רבי שמעון יושב למעלה ורואה הכל, את רשב"י אי אפשר לרמות, מאידך, אם תעשו את זה באמונה בעזרת השם תצליחו'. לפני שיצאתי הרבי הוסיף: 'ושדברים אלו יעמדו לנגד עיניך'.
"יש עוד הרבה מה לעשות ולשפר ואני יודע שרבים לא עלתה להם הדרך לציון כמו שחשבו, אם על ידי שהתעכבו בדרכים או שלא סופקו להם האישורים, או שנתקעו בחניונים בגלל ההסלמה בדרום ומסיבות רבות אחרות. אנו מבקשים לנצל במה זו בכדי להתנצל בפני כל אחד ואחד שנפגע מעיתנו בדרך ומבקשים שידונו אותנו לכף זכות משום שבאמת באנו לשנות ובעזרת השם בשנה הבאה נשתדל להיטיב עוד יותר עם הציבור".
(קטעים נבחרים מכתבתו של זאב אלפרוביץ' המבשר כ"א אייר תשפג)