הטקטיקה המרכזית מול האליאנס הייתה לעקר מהם את היתרון. הם באו בגישה של יכולת לתת לנערים יותר מתלמודי התורה, בכיסיהם העמוקים יכלו לקנות כל מה שחפצו, וההורים התפתו.
כצעד ראשון, הבין רבי דוד עובדיה שעליו לשנות את הסגנון שרווח מאות שנים. אם מבנים מפוארים וכיתות מרווחות הם אלו שקונים את לב ההורים, יקומם גם הוא את תלמוד התורה ׳אם הבנים׳ באותה רמה. אם הלבוש החיצוני דוחף הורים לרשום את הילדים ל׳שם; גם תלמוד התורה ידאג לחליפות בגדים חדשות.
ערך אפוא מגביות, חימם לבבות נגידי עם, והרמה החיצונית של תלמוד התורה השתוותה לבית הספר של כי״ח.
את מגביותיו לא ערך דווקא אצל יהודי מרוקו. בפקחותו, השכיל לדרוש מחברת אליאנס עצמה, שהיא תממן לו את תלמוד התורה. ערך מכתבים מנומקים למשרד הראשי בפריז, הוכיח שהוא עומד בקריטריונים שהם הציבו, ובעל כורחם קצבו לו שכר בעבור תלמוד התורה שנגדו נלחמו כל כך.
המרתק בכל הפעולות שלו, שמנהלי האליאנס עצמם רחשו לו כבוד ומשטמה כאחד. הם הבינו שלפניהם רב המכיר את שיטות העבודה המודרניות, ובשיטות שלהם הוא מנטרל את השפעתם. בלית ברירה היו מחפשים דרכים עוקפות, איך לא לפגוש אותו ואיך להסתיר ממנו מידע, הגם שהיה ראש על כל בני העיר.
כך היה בעת שהגיע רבה של צרפת לבקר בערי מרוקו, וביניהם גם בעיר פאס הסמוכה. ורבי דוד עובדיה קלט שאנשי האליאנס מציגים לפניו רק את הנערים שהגיעו אליהם זה עתה מתלמודי התורה, כביכול למדו את משנתם בין כותלי האליאנס, והרי הם הוכחה לצדקת דרכם.
התערב אפוא הרב בביקור, וסיפר לאורח החשוב על דוקטור שחיפש רופא שיסייע במלאכתו. הגיע אדם שלא למד רפואה והיה מציג עצמו כרופא. התעניין הדוקטור את מי ריפא, והלה סיפר לו על פלוני ופלוני, כולם היום בריאים כשור, שהם ממטופליו. אמרו לו לאותו דוקטור, העדויות הטובות ביותר נמצאות מעבר לגדר, בבית העלמין…
פני מורי האליאנס האדימו כסלק, ורבה של צפרו המשיך וצלף: "כבודו ראה ארבעה נערים שעד לפני שבוע למדו בתלמוד תורה; אילו היה רואה את שאר התלמידים היה מבין איזה חורבן האגודה הצרפתית ממיטה על ראשנו!״
היה עוד מקרה, שבו הגיעו לבקר בעיר נציגי הגוינט, ארגון צדקה יהודי אמריקאי שסייע גם לישיבות בארץ ובגולה. דאג מי שדאג שהביקור יכלול רק את מוסדות האליאנס, ולא ייפגשו עם רב העיר.
אבל הרב שמע. הכול הוא שמע, ובכול היה מעורב. משיצאו לעיר הסמוכה, הוא חיפש רכב שיסיע אותו אליהם, ומצא רק משאית ירקות. לא חס הרב על כבודו, וכשהוא לבוש בגלימה התיישב בין ארגזי הצנון והלפת.
הנציגים חרדו לראותו כך, נבוכו על כי ביקרו בעירו ולא פגשוהו. אבל לזאת חתר הרב, הוא ניצל את המבוכה וסיפר על תלמודי התורה ועל הישיבות הקדושות, על בית הספר לבנות ׳בית רבקה׳ ועל מפעלי החסד בעיר. ״הכול רובץ עליי כרב העיר׳׳, סיפר. ״העול הכספי הוא כביר, זקוק אני נואשות לעזרתכם, גם אם עליי לנסוע במשאית ירקות״.
התרשמו הנציגים והעניקו סכום גדול מאוד, הרבה מעבר למה שציפה. עוד אנשי האליאנס שומעים על המאורע וחורקים שיניים, כבר בא לבקר אותם הרב עצמו. ״יישר כוחך, אדון ז׳ילברט״, הוא אמר, "בזכותך קיבלתי הרבה יותר ממה שחשבתי זכות הרבים תעמוד לך!״
רבי משה שליט״א מוסיף שבפנקסי אגודת האליאנס נרשמו אותיות אדומות של כישלון בעיר צפרו. יש כאן רב צעיר שמכיר את הטכסיסים, אי אפשר לפעול נגדו. את כל הפרצות בחוק רתם נגדם, את כל השיטות "שo. מוטב שיתמקדו בערים תמימות יותר…
מרוה לצמא בראשית תשפ"ג הובא ע"י הרב פנחס זרביב מכון למעשה לתגובות ולחומר נוסף [email protected]