זה דבר מופלא ביותר.
האור החיים הקדוש הוא ה"רבי" של כלל ישראל. ממש. תשאלו כל ילד חסידי, לאיזה חוג השתייך רבינו ה"אור החיים" הקדוש. האור החיים הקדוש הגיע ממרוקו, אבל הספר שלו, הדמות שלו, היא של רבי חסידי, עם כל יסודות החסידות שנמצאים בספרו הקדוש.
כידוע לכולם, גם היה קשר שמיימי מופלא בין האור החיים הקדוש לבין הבעש"ט הקדוש, למרות שהם לא נפגשו בעולם הזה.
הספר אור החיים הקדוש התקבל בכל תפוצות ישראל, וידועים דבריו של הרבי רבי ישראל מרוז'ין זיע"א, כי מזמן שזכינו לאורו של הספר הקדוש "אור החיים", האמירה בו סגולה לנשמה כמו אמירת זוהר ותיקונים.
התעוררות נוספת חלה בדורנו, שרבים לומדים את האור החיים הקדוש, או כהכנה לשבת, או שיעור באמצע השבוע, יש הלומדים מדי יום, ויש הקובעים שיעור בשבת.
ורבים רבים נושעו על ידי לימוד זה.
*
באחת השכונות החרדיות, גר יהודי יקר, שסייע רבות לבנות את בית הכנסת השכונתי. הפשיל שרוולים ולקח על עצמו את העול, הוא נתן מעצמו סכום נכבד, והביא נדיבים נוספים, לא צריך לתאר מה הכוונה לבנות בית כנסת, זה 'שאב' אותו, לגמרי, כל כולו, על חשבון העבודה, על חשבון הבית, התמסרות מוחלטת, עד שזכה לברך על המוגמר בחנוכת בית הכנסת.
כשישבו במסיבת חנוכת הבית, עלה בדעתם של אחדים מהמתפללים, שכדאי וראוי לקנות לו מתנה יפה, כהכרת הטוב על כל טרחתו.
ישבו וחשבו מה אפשר לתת לו. אמר אחד המתפללים, הרי יש לו בת שמתבגרת והולכת, כבר הגיעה לגיל 30 ועדיין לא זכתה לבוא בברית האירוסים.
דיברו כך ודיברו כך, עד שעלה רעיון לארגן לימוד של כמה עשרות אברכים בספר אור החיים הקדוש, שידוע שהלימוד וההתעסקות בספר הקדוש הזה מסוגל לכל הישועות.
הלכו וארגנו שיעור של ששים אברכים בליל ט"ו בשבט, ולמדו "אור החיים" בהיכל בית הכנסת החדש, שם ישבו ולמדו בספר אור החיים הקדוש, לזכותה שתזכה לזיווג הגון, בלי ידיעת אותו עסקן כמובן.
לא חלפו שבועיים, ובתו של העסקן זכתה למצוא את זיווגה בשעה טובה.
*
חסידים היו אומרים שה"מופת" הגדול ביותר, זה להפוך יהודי לעובד ה'.
לגרום לשני טובה ברוחניות, זה משהו גדול מאוד.
ומעשה באחד שנפל ברשת של היצר הרע בענייני טכנולוגיה אסורה שהיא בבחינת "רבים חללים הפילה" רחמנא ליצלן. אבל כנראה היה לו זכות והוא השתתף בשיעור של לימוד "אור החיים".
וראה זה פלא, תוך זמן קצר הוא עזב מעצמו את כל הטומאה. הנשמה הרגישה את האור, את הטהרה, וזה השפיע. האור שבתורתו המאירה של האור החיים הקדוש משפיע טהרה ורוחניות.
הרבי מרחמסטריווקא שליט"א מארה"ב, אמר עצה טובה. הרי ידוע מהספרים הקדושים כמה אדם צריך לעשות תשובה על עוונות שעשה, ויש בספרים כל מיני דרכי תשובה קשים שכמעט לא מציאות לעשות את זה בזמננו. פעם היו מתענים הרבה, מסתגפים, גלגולי שלג ויוצאים לגלות, היום הדורות חלושים, מי יכול לעמוד בזה.
אמר הרבי מרחמיסטריווקא עצה: אתה לא רוצה להסתגף ולהתענות, אתה יכול להתחזק בלימוד בספר אור החיים הקדוש. זה מטהר את הנפש.
מאות אנשים מספרים על ישועות, והסיפורים זורמים ללא הרף. אנחנו גם מקבלים אין ספוא מכתבים מאנשים שנושעו דרך לימוד בספר הקדוש אור החיים. ישועות קטנות וישועות גדולות, לפעמים הדברים הקטנים מציקים לא פחות מהדברים הגדולים.
פלוני חיפש הלוואה ולא הצליח להשיג; אחר המתין זמן רב לתור הרפואי; מציאת פרנסה, וכו' וכו'. ישועות קטנות וגדולות שהגיעו בסמיכות ללימוד והתחזקות באור החיים הקדוש, או בתפילה על ציון קודשו.
ידוע שהגאון רבי מאיר אריק זצ"ל, אמר שבכוח ספר אור החיים הקדוש אפשר להפוך את האדם ל'איש אחר'. הוא התכוון ברוחניות, אך רבים מעידים שגם בגשמיות כך, בישועות למעלה מדרך הטבע. אברכים, בעלי בתים ואנשי עסקים רואים ישועות גדולות עד מאד. אנשים שבורים ורצוצים עלו מעלה, וגורלם התהפך לטובה.
*
רבי משה בעל הנס
שח הגאון רבי חיים יעקב סופר שליט"א ראש ישיבת כף החיים (הובא בספרו נר חיים עמ' לג):
אספר לכם מעשה ששמעתי מדודי הגה"צ רבי אברהם מונסה זצ"ל, [הסיפור הזה לא נדפס בשום ספר, בשום מקום, אני מספר לכם מה ששמעתי מדודי ששמע מבעל המעשה]:
בזמן מלחמת העולם הראשונה, היה כאן בירושלים יהודי, קראו לו רבי משה סבג ע"ה, מרבני ישיבת 'פורת יוסף. מי שיודע, באותה תקופה בזמן המלחמה של מלחמת הטורקים, הם גייסו לצבא כל מי שראו, כל אחד, יהיה מי שיהיה, מגיל 14 ועד גיל 60 גייסו אותם בכח לצבא.
ולכן בירושלים היו צריכים החכמים והאנשים להסתתר. כל אחד מסתתר באיזה פינה איזה זווית שלא ידעו אותו ולא יכירו ממנו שום דבר. העיר הייתה ריקה מחכמים ממש.
ויום אחד הצבא הטורקי נכנס ומצא את רבי משה סבג (הנ"ל), ועוד כמה חכמים. לקחו אותם, גייסו אותם בעל כרחם לצבא הטורקי.
והצבא הטורקי זה לא היה גהינום – זה היה גהיני גהינום. [אי אפשר לתאר את האכזריות ואת הרוע לב שהיה להם. אני יודע מתוך עובדא אצלנו במשפחה מה שסיפר חכם אחד, שהיו ממלאים את העין בטבק, והעין הייתה מתנפחת ויוצאת החוצה, כדי שיברחו ויצאו מהגיהינום הזה שנקרא צבא טורקי! אדם היה מכניס טבק לתוך עיניו, ומביא את עצמו לסכנת עיוורון לכל חייו, והיה כדאי לו. למה? רק כדי לברוח מהצבא הזה, לברוח מהגלות השחורה הזו].
על כל פנים לקחו את החכם הזה רבי משה, ועוד כמה רבנים ואנשים, מה שמצאו, ולקחו אותם.
לאיפה היו הולכים? היו הולכים ברגל מירושלים עד באר שבע – לעבור בצמאון הזה את כל המדברות – ומבאר שבע נוסעים ברכבת עד דמשק, (שם היו לוקחים אותם לארץ גזירה, מי יודע לאן). והרב רבי משה ע"ה, לא היה רגיל בהליכה כזו, ובחצי הדרך כבר נהיה תשוש בלי שום טיפת כח, וישב על הרצפה, אמר להם: אני לא יכול, לא יכול ללכת, אתם רוצים להרוג אותי – תהרגו אותי. אני כבר אזלו כוחותי, לא מסוגל ללכת אפילו לא עוד צעד אחד.
בא חייל טורקי נתן לו בעיטות באכזריות עצומה, אבל הרב לא מסוגל ללכת, לא יכול. ראו שבאמת הוא לא מתחזה, ולא מחזיק פנים, אלא פשוט תש כוחו הולך למות, אמרו מה אנחנו צריכים אותו? שיישאר פה. והלכו הלאה. והוא נשאר בין שמים וארץ בחצי המדבר לבדו. ויושב כך ובוכה. מה יעשה? כבר חצי מת.
ישב ובכה, והתפלל: רבי חיים [בן עטר] איפה אתה? איפה הזכות של אבא שלי? אביו של הרב הזה, רבי משה ע"ה, היה מנהגו כל יום שישי ללכת להר הזיתים, ולגמור כל ספר התהלים על קברו של אור החיים הקדוש, חוק ולא יעבור. ובלילה בערב שבת שבת מדליק נרות שבת, ומדליק נר שמן מיוחד לכבוד רבי חיים בן עטר.
לכן היה מתפלל לרבי חיים שיציל אותו בזכות אביו. אמר: כל הזכות של אבא שלי שבוע שבוע, כל משך חייו היה עושה, כל זה הלך לבטלה? כך היה יושב בוכה. ומהחום והתשישות נפל והתעלף על הרצפה.
עברה שעה-שעתיים, ופתאום מרגיש רבי משה סבג, שמישהו מעיר אותו, דוחף אותו.
והוא כבר היה תשוש וחסר כח לחלוטין, ואותו אחד אומר לו: חכם משה, קום! הגענו! אנחנו בדמשק. קום. והוא דוחף אותו, מוליך אותו, והוא חצי מטושטש, חצי ישן, חצי חולה, לא מבין מה מדברים אותו. אומר לו: מי אתה? ענה לו אותו האיש: אני חיים. קום! והושיב אותו שם. אמר לו לרבי משה: אל תדאג, הכל בסדר.
אחר כך כשהתעורר והבין מה היה איתו, ומה הציל אותו, אמר: אוי! האור החיים הקדוש בכבודו ובעצמו בא והציל אותי ולא היה לי שכל ולא היה לי הזדמנות לבקש ברכה ממנו! הייתי כולי רדום וכולי עייף מהחום והחלישות הזו.
ומאותו זמן בירושלים קראו לו רבי משה בעל הנס. תשאלו את חכמי ירושלים הזקנים שהכירו את הרבנים בירושלים יספרו לכם עליו. זה שמו וזה זכרו. ואיפה הושיב אותו האור החיים? הוא ישב בדמשק עד שנגמרה המלחמה, מול המשטרה הטורקית, ושום דבר לא קרה לו, 'מול בית פעור', ומחפשים אותו, ושום דבר לא קרה לו. ללמדך שהקב"ה עושה נס – הוא עושה אותו עד הסוף. שום דבר רע לא יאונה לו. זה הכח העצום של הספר הקדוש הזה, החיבור הזה, אור החיים הקדוש.
*
ראינו הרבה פעמים, כאלו שנתקשו בדבריו הקדושים, שמעתי מכמה וכמה, וכאשר הגיעו והתפללו בציונו של האור החיים הקדוש הם קיבלו מענה מופלא.
נפתח בסיפור נפלא, סיפור העשוי לחזק אותנו מאוד וללמד אותנו כי אכן הצדיק שבע רצון מאוד מהביאור הנפלא שמאיר את עיני העולם להבין ולהשכיל בדבריו הקדושים.
יהודי פשוט, עמד בשבוע שעבר על יד הציון הקדוש בירכתי הר הזיתים וביקש והתחנן בדמעות שליש:
'זה זמן רב שאני מתייגע ומנסה להבין את דבריך – צדיק קדוש רבינו חיים בן עטר – ואינני מצליח להבין כלום לצערי הרב.
'רבות שמעתי על גודל הזכות שישנה למי שהוגה בספרך הקדוש, ולכן אני משתדל מאוד ללמוד בספרך אך אינני מצליח להבין, והדבר כואב לי מאוד. ניסיתי לשאול פה ושם, לברר אצל חברים האם ידוע למאן דהו על פירוש טוב ומוצלח לספר הקדוש, אך העליתי חרס בידי.
'עתה אני מבקש מרבינו שיאיר את עיניי וישלח לי עזר להבין ולהשכיל בדבריו הקדושים.
בעודו מדבר את דבריו ומפיל את תחינתו על הציון, והנה יהודי מגיע ממרחק, פוסע בזריזות אל הציון. בידו הוא מחזיק בקונטרס מוכר…
ללא אומר ודברים, מניח היהודי את הקונטרס על הציון מול עיניו המצועפות של אותו יהודי שהתרגש מאוד לראות כיצד תפילתו התקבלה תיכף ומיד.
הוא נטל מיד את הקונטרס וביקש רשות להציץ בו. הציץ ונפגע.. בשבריר שניה הוא קלט שמדובר בביאור נפלא ובהיר השווה ומובן לכל נפש. נישק מיד את הקונטרס בכל כוחו ובדמעות התרגשות הרכין ראשו על הציון, להודות לצדיק בעל ה'אור החיים הקדוש' ששמע מיד תפילתו וזימן לפניו את הביאור המתאים והנפלא.
באותו יום הזמין היהודי את סדרת הספרים והביא את האור אל ביתו ואל נשמתו הכמהה להאיר ולהזהיר באור החיים, בעודו מצטרף בשמחה אל המוני הלומדים מכל החוגים והסוגים, למדנים ופשטנים, צורבים וקובעי עיתים, אשכנזים וגם ספרדים, זקנים לצד צעירים, שהצד השווה שבכולם הוא שהם גילו את האור העצום והכביר הבוהק וזוהר על העולם כולו, בגלותו טעם וחן מתוק בכל תיבה ותיבה בפירוש הקדוש.
*
אבל גם מי שמבקש להבין זוכה, ויש על כך הרבה עדויות, מהם שנכחתי בעצמי, מכאלה ששאלו שאלות, וזכו בציון הקדוש למצוא את האור בדבריו הנפלאים.
יש סיפור שסיפר רבי משולם שינקר שליט"א ר"מ ישיבת 'קהילות יעקב', שהיה בי"ז בתמוז בירושלים, והתפלל על קברו של בעל ה'אור החיים' הק'. והוא מספר שכאשר סיים את התפילה, הוא אמר שם ליד הציון: ילמדנו רבנו, הלא דבריך בענין הצלת ראובן מיד בני אדם שיש להם בחירה, והפקרת יוסף לשליטת בעלי חיים בתוך הבור, סתומים ואינם מובנים, אנא האר עיני שאזכה להבין את הדברים.
[כה כתב רבינו האור החיים הק' – "וישמע ראובן ויצילהו מידם". ידועה השאלה: והרי בבור היו נחשים ועקרבים? ומה הועיל ראובן בכך שהציל את יוסף מסכנה אחת והכניסו בסכנה אחרת? מסביר האור החיים הק', שחיות רעות אינן יכולות לפגוע באדם שלא התחייב מיתה לשמים, מה שאין כן אדם, שהוא בעל בחירה, יכול להרוג גם מי שלא התחייב מיתה. ובכך הציל ראובן את יוסף, שהצילו מאחיו שהם בעלי בחירה. לכאורה קשה להבין את דברי ה'אור החיים' הללו. וכי בידו של אדם להרוג מכח בחירתו אפילו אדם חף מפשע, שאינו חייב מיתה משמים?]
כשסיימתי את דבריי שבתי לבני ברק. עם הגיעי לשם נכנסתי לביהכ"נ 'דברי שיר', ושם בא לקראתי אברך חשוב ואמר לי (בלי שדברנו על כך לפני כן): רצונך לשמוע ביאור בדברי ה'אור החיים' בפרשת וישב? (יצוין שכאמור לעיל, היה זה בחודש תמוז!).
הפתעתי הייתה גדולה עד מאד, וכמובן השבתי בחיוב. ואז אמר לי: אני ביקשתי ממרן בעל הקהילות יעקב זצ"ל וכן ממרן הרב שך זצ"ל שיבארו לי את דבריו, ושניהם כיוונו לדבר אחד! הם אמרו לי שאמנם ברור שהכל בגזירת עליון ושאין אדם נוקף אצבעו למטה אלא אם כן הכריזו על כך מלמעלה. אולם עלינו לדעת שלכל אחד יש 'תיק' בשמים, הכולל זכויות וחובות. ולעתים גם כשנגזר עליו דין מיתה, אם אין עליו קיטרוג מיוחד, זכויות שונות שיש לו מבטלות את הגזירה. אבל כאשר הוא נמצא במצב של סיכון מיוחד, כגון כשעובר על יד קיר נטוי, נפתח עליו דיון מחודש, ואז כתוצאה מקיטרוג של שעת הסכנה יתכן שזכויותיו לא יעמדו לו ודינו ייגזר למיתה.
לאור זה יובן, שלהיות נתון בידי בעל בחירה, זוהי שעת סכנה גדולה יותר מאשר להימצא בקירבת נחשים ועקרבים. כיון שלבעלי בחירה יש סיבות ורצון לפגוע בקרבנם, ולפיכך יצליחו להרגו למרות זכויותיו, כי הקטרוג יגרום לכך שלא יתחשבו בזכויותיו. אבל כשנופל בידי בעלי חיים, עדיין יעמדו לו זכויות, כי הסכנה פחות גדולה. לזה התכוון בעל ה'אור החיים' הק'. עד כאן דבריו (משנתה של תורה).
*
בחודש ניסן שנת תשמ"ד נפטר בירושלים יהודי של צורה, תלמיד חכם מופלג וגבאי צדקה גדול שכל ימיו היו קודש לתורה וחסד, שמו היה ר' חיים ישראל הלטובסקי זצ"ל, מחשובי חסידי קרלין, ומי שאחר מיטתו הלך הרבי הקדוש מלעלוב רבי משה מרדכי זצ"ל ואמר לכולם זו אבידה לתורה, התורה מתאבלת עכשיו.
זכה האיש והקים משפחה ענפה ומפוארת. חתנו הגדול היה האדמו"ר מפינסק קארלין, ה'אורחות אהרן'. בחצר חסידות פינסק קארלין ובעוד משפחות חסידיות ירושלמיות, חיים היום הרבה ילדים הנושאים את שמו של ר' חיים ישראל, אבל לא רבים יודעים ששמו המקורי של היהודי הגדול הזה היה ישראל, ואת השם חיים הוסיף לו אביו על שמו של האור החיים הקדוש וכך היה מעשה.
האבא, ר' יהושע העשיל הלטובסקי ישב בביתו ולנגד עיניו הלך בנו ישראליק הקטן ודעך כמו נר. הרופא הגדול שבא לראות את הילד כבר היה מיואש לגמרי, מבחינתי, כך הפטיר ביבושת, תוכלו כבר להוריד את הילד הגוסס מהמיטה ולהניחו על הארץ כאילו מת כבר.
מחלה השתוללה בירושלים של אז, ועשתה שמות בבית משפחת הלטובסקי, אחיו ואחיותיו של ישראליק כבר נפטרו וכעת ממתינים בחרדה ל'התפתחויות' עם הילד הנותר לפליטה.
האבא, איש חסיד ותלמיד חכם מפורסם, לא איבד זמן, ותוך רגעים ספורים עמד על ציונו של האור החיים הקדוש בהר הזיתים. הוא נצמד אל הציון כולו רוטט מבכי, מבקש מהקדוש ברוך הוא בזכות הצדיק רפואה עבור בנו היחיד שנשאר לו עלי אדמות, ובליבו גמלה ההחלטה: אני מוסיף את שמו של הצדיק האור החיים הקדוש לשמו של בני, ואני גם מקבל על עצמי להגות מידי שבוע בתורתו של האור החיים הקדוש ויהיה זה לרפואה שלימה עבור בני. רפואה מעל דרך הטבע לבן המוטל גוסס כאבן שאין לה הופכין. ר' יהושע העשיל התנער ממקומו, והחיש פעמיו לכיוון הבית אותו עזב כשהוא עטוף בתוגה וביגון. הוא נכנס לתוך הבית ועיניו נקרעו לרווחה.
ישראליק, עכשיו כבר 'חיים ישראל', ישב על מיטתו וביקש מים. מאותו רגע התחולל שינוי מדהים במצב, הילד הלך והבריא, ולימים היה לצדיק המפורסם ובעל הצדקה רבי חיים ישראל הלטובסקי שהאיר את העולם בתורתו ובצדקותיו שחילק לעניי ירושלים.
*
המשפיע רבי אלימלך בידרמן שליט"א סיפר במעלת סגולת התפילה על ציון האור החיים הקדוש, סיפור נפלא:
מעשה שהיה לפני כשבעים וחמש שנה לערך, בבית משפחת גריינימאן.
בעיר ווילנא התקיימה אסיפת 'ועד הישיבות' בשנת תר"פ לערך, באסיפה זו נכחו גדולי עולם, ביניהם הגאונים הקדושים מרן ה'חפץ חיים', ומרן רבי חיים עוזר ומרן ה'חזון איש' זיע"א.
לפני שעזבו את הבית נכנס ה'חפץ חיים' למטבח, וראה שבוררים את האורז עבור הארוחה. הבת של משפחת גריינימאן היא בררה שם את האורז בקפידה גדולה. ראה החפץ חיים שבוררים את האורז פעם אחר פעם, ושאל כמה פעמים בוררים את האורז, ענתה הבת: 12 פעמים…
כשראתה שהחפץ חיים מתפלא על ריבוי הבדיקות, מי בודק אורז 12 פעמים, הסבירה, שהיות וה"חזון איש" (שהוא קרוב משפחה שלהם) מתכונן לאכול כאן בבית, לכן לכבודו הם בודקים את האורז כל כך הרבה.
הדברים הפעימו את החפץ חיים, כזה כבוד וזהירות לתלמידי חכמים, הוא התפעל ממש, ובירך את הבת שלוש ברכות – שתזכה לאריכות ימים, ומתוך צלילות הדעת, ובעיניים בריאות. ואכן התקיימה בה ברכת צדיק, היא חיה באריכות ימים ובבריאות שלמה, ובלי משקפיים עד יומה האחרון.
אותה בת, הייתה יתומה, וכשהגיעה לגיל האירוסים היה ה"חזון איש" עצמו שדכן שלה, והיא נישאה לגאון ר' מרדכי שרגא פייבל איידלמן זצ"ל.
עם השנים עלה ה"חזון איש" לארץ הקודש, וגם משפחת איידלמאן עלו לארץ ישראל. חלפו כמעט שש עשרה שנים מיום נישואיהם, ועדיין לא זכו לזרע של קיימא. באה הגב' איידלמן, גריינמאן לשעבר, לבית של החזון איש, ונכנסה אליו יחד עם הרבנית של החזון איש, לבקש שיפעל עבורה ישועה ורחמים. ה"חזון איש" בירך אותם, אבל הם רצו לשמוע הבטחה.
"מה אעשה" אמר ה"חזון איש". להבטיח אני לא יכול…
התחילה האשה לבכות, הרי הרב הוא ה"שדכן" שלי, הוא צריך לקחת אחריות עלי…
לבסוף אמר ה"חזון איש", מה אעשה, בשביל להבטיח צריך "כח של גדול"… עצה אחת יש לי עבורכם, תעלו לציון של ה"אור החיים" הקדוש, ותיוושעו…
בליל היארצייט, ליל ט"ו תמוז, בשעה של לפנות-בוקר היא עלתה להתפלל על ציון האור החיים הקדוש, וביקשה מעומק הלב שהקב"ה יפקוד אותה בילדים.
בכ"ה ניסן של השנה הבאה, נולד להם בן למזל"ט, בבית החולים 'שערי צדק'!!
בימים ההם כמעט לא שמעו על כזה פלא, אחרי שש עשרה שנים לזכות לילד…. כל הרופאים רצו לראות את הפלא הגדול, והילד עבר מיד ליד בהתרגשות גדולה של כל הרופאים. עד כדי כך גדלה ההתרגשות, שהילד נשמט מידו של אחד הרופאים, ואך בנס החלים מהנפילה, לאורך ימים ושנים.
זכותו של האור החיים הקדוש תגן עלינו ועל כל ישראל, בגשמיות וברוחניות. אמן ואמן.