את הדרך לכולל אני עושה מידי יום דרך שביל של בית הקברות כך יש לי שקט ושעת התבודדות בהלוך ובשובי לביתי בחזור. זהו גם בריאות הגוף וגם בריאות הנפש.
באחד הימים ראיתי שני נערים מסתובבים בבית הקברות ומחפשים דבר מה. לשאלתי מה הם מחפשים השיב אחד הנערים שעוד מעט יש לו בר מצוה והוא רוצה להתפלל אצל הקבר של סבתא, והחבר השני אמר שסבתא שלו צמודה לסבתא שלו אז הם הגיעו יחד.
שאלתי אותו מתי יום הבר מצוה שלך, והוא ענה לי בשתים עשרה לשתים עשרה… (12/12). הסברתי לו, שבר מצוה קשורה לתאריך עברי, כי זה קבלת עול מצות וכו', אבל הוא ענה לי שאבא שלו (תינוק שנשבה ככל הנראה…) אמר שהוא לא זוכר מהו התאריך העברי.
רציתי מאוד לברר לו את התאריך העברי, ואז נזכרתי שבני הבכור ני"ו יהיה בר מצוה בשבוע הבא, ואם כן הוא נולד באותה שנה של הנער הניצב לנגדי כהיום. התקשרתי לאשתי, ושאלתי אותה מה התאריך הלועזי של בני, ולפי זה חישבתי שהנער הלזה יהיה בר מצוה בעוד כמה שעות בשקיעת החמה…
בהתרגשות אמרתי לנער, שמע היטב! בשקיעת החמה אתה נהיה לגדול לפי התורה! אתה מחוייב בכל המצוות! האם יש לך תפילין? הוא ענה שכן! ומיד הסברתי לו שייגש לרב שאמור להניח לו את התפילין, ויספר לו שמחר בבוקר הוא כבר צריך להניח אותם!
עמדתי נפעם כיצד ה' יתברך זימן אותנו לאותו מקום, ואני שבדרך כלל לא מתערב ושואל שאלות, שאלתי מה הם מחפשים… מסתבר שהתפילות אצל הסבתא פעלו את שלהם.
טיב הקהילה
קפנדריא בבית הקברות
כמדומני שמפני כבודו של בית הקברות אסור לעבור דרכו, כשם שאסור לעבור דרך בית כנסת, אם לא לומדים או מתפללים בו.