רב ביהכ"נ "עטרת תורה" בניו יורק שלח מכתב להגאון רבי אריה זילברשטין וכך הוא מספר:
כאשר ביקרו מרן הגראי"ל שטיינמן והאדמו"ר מגור באמריקה, המתינו אלפים בכל מקום לבואם, ורבים-רבים לא זכו לראותם, מחמת הצפיפות הגדולה.
גם אני מספר רב בית הכנסת בניו יורק, נדחקתי לראותם ולא הצלחתי. מה גדלה הפתעתי כאשר הגעתי למחרת לבבוקר לבית הכנסת שלי, וראיתי את מרן הגראי"ל שטיינמן מטפס במדרגות בית הכנסת ומצטרף אל קהל המתפללים…
עכשיו כבר הייתה לי כמובן אפשרות ללחוץ את ידיו בנחת, ואף לשוחח עמו. כששאלתיו מה ראה מורנו הגדול לכבדנו כל כך, השיב הגראי"ל שכיון שבמרבית בתי הכנסת האשכנזים באמריקה לא נהוג לומר ברכת כהנים, והוא אינו רוצה להפסידה, לכן הטריח את עצמו ל'עטרת תורה' כדי לשמוע את הברכה…
בימים הקשים שאנחנו נתונים בהם, יש לזכור את המעלה הגדולה שיש לברכת כהנים, שהיא סגולה לכל ההשפעות הטובות, ובודאי תועיל גם נגדם מחבלים ופיגועים, רח"ל.
אני מייעץ לכל אחד ואחד שיקפיד לשמוע רכת כהנים, ובשעה שהכהנים פורשים את ידיהם לברך את עם ישראל, שיעמוד באימה וביראה, ויראה עצמו ככלי מוכן לקבל את הברכה.
ברכת כהנים אינה נופלת מברכתו של כל צדיק, שכדי להתברך בה יכול יהודי לעשות לפעמים דרך ארוכה של מאות ואלפי קילומטרים.
מתוך עלינו לשבח